כשחבר פוגש חבר....

[יריבון האחד]

כשחבר פוגש חבר....

היי לכולם! החודש הזה אני אהיה נשא כבר שנה!!(שנה שלמה עברה כבר..) החיים בצל הHIV מאוד קשים,ואני משתדל בכל הכוח להתמודד.. אבל לא תמיד בהצלחה. השבוע הלכתי לעשות בדיקות שיגרתיות בתה"ש,ותמיד כשאני מגיע לשם אני משתדל לא להראות,ולצאת משם מהר ככל האפשר. (אף אחד לא יודע על הנשאות שלי!!) רק המחשבה שמישהו ידע עלי,משתקת אותי! אבל תמיד ידעתי שמתישהוא אני אצטרך להחשף לכל הHIV והשלכותיו אם ארצה או לא,רק לא חשבתי שזה יהיה כל כך נורא.!! פגשתי מישהו שם שאני מכיר כבר המון זמן,אבל שנים שלא ראיתי אותו,בהתחלה לא זיהיתי אותו,הוא ניגש אלי ושאל אותי מה שלומך? הסתכלתי עליו ולקח לי כמה דקות לזהות אותו!! הוא היה נראה נורא!! עיניים כבויות,כולו רזה,בקושי מצליח לתפקד, פתאום הכל נראה לי ממש אמיתי כל מה שראיתי בסרטים על איידס ראיתי מול העיניים,הוא סיפר לי שהוא ככה בגלל שהוא לא הקפיד על נטילת תרופות ..וככה הנגיף כבר נהיה עמיד לתרופות ואני כולי קפוא! אמרתי לו שאני חייב ללכת לשירותים רגע,נכנסתי לשירותים ובכיתי כמו שבחיים לא בכיתי! כאב לי נורא לראות אותו ככה,וגם מאוד נילחצתי מהמחשבה,שאולי זה מה שמצפה לי בהמשך...!!! כשיצאתי הוא כבר לא היה(נראה לי שהוא קלט את המצוקה שלי) חזרתי הביתה ולא דיברתי על זה עם אף אחד! (לא שיש לי עם מי) בכל מקרה,הייתי חייב לפרוק את זה מהלב שלי,כי כבר לא יכולתי..... תשמרו על עצמכם,וחיים טובים לכולם!!

 

[אהבהביןנשאים]

יש איידס, יש חברים

היי, חמוד... בכיתי איתך קצת... אני מבין כל כך את הפחד ואת תחושת החולשה, אבל אין אף אחד בעולם שצריך להתמודד עם זה לבד. אני כל כך שמח שבאת לפה ובחרת לחלוק את זה... רגע החשיפה, ולא משנה באיזו הזדמנות הוא קורה, הוא לא רגע קל. יש בו תערובת מוזרה של פחד, סערה, מין רטט מוזר בבטן, ואולי גם איזה רצון שזה יקרה. שנוכל לעמוד על גג העולם ולצעוק את המצוקה שלנו שמלווה את הגילוי. אני מניח שהרגע שאתה מתאר אפילו קשה יותר, אבל האימה יכולה גם להתפוגג... מניסיוני, ואני סוגר עוד מעט שש שנים, המראות הקשים, של נשאים במצב לא טוב, בהחלט מקשים על ההתמודדות, אבל בעולם הרפואה של היום זה לא סוף העולם. אנשים חוזרים לעצמם לעיתים. אני הייתי מאמץ מזה את הלקח - אם צריך תרופות, אז לקחת תרופות. אם צריך להקפיד, אז להקפיד. לשמור על עצמנו כמה שאנחנו יכולים. אבל חמוד, בעיני, הכי חשוב זה לשבור את הבדידות. להכיר אנשים, למצוא את המשענת, להרשות לעצמך להישבר על כתף של מישהו ולא רק לבד בשירותים. להתחזק ולחזק. יש באמצעות הוועד, והמלאך השומר אבינוף, דרכים מגוונות להתקרב לאחרים ולמצוא חברה וחום. השאר יבוא מעצמו, בקצב שלך - איך לספר, למי לספר, עם מי לחלוק... רק אל תשאיר את עצמך לבד... נשיקות ((-:

 

[dor105]

זה משהו שתמיד הפחיד אותי

תמיד פחדתי שמראות כאלה יורידו לי את המורל ויפגעו בתקווה שלי שיהיה טוב. אני ביקרתי בפעם הראשונה בתל השומר ביום שני האחרון והיה שם בחור שבמבט ראשון חשבתי שהוא נרקומן, היו לו שריטות עם דם בכל הגוף. הוא ניגש אלי והתחיל לדבר, אנחנו כמובן לא מכירים אבל אני התעלמתי ממנו ולא רציתי בכלל להקשיב למה שהוא אמר, אני רק זוכר שהוא אמר משהו על דקירות וסכינים. התייחסתי אליו כאילו הוא לא קיים והיום אני מצטער על זה. הוא היה זקוק להקשבה ולאנושיות ואני הייתי כלכך מפוחד שלא רציתי להאמין שאני נמצא שם, אמרתי לעצמי אני לא שייך לקבוצה הזאת ולאנשים האלה. כיום עדיין לא התחלתי בטיפול תרופתי, אני מחכה עוד כמה שבועות עד לתוצאת הבדיקות. אני עדיין לא לגמרי בהשלמה מלאה עם המצב החדש ותקוותי היא שתמצא התרופה בעוד כמה שנים וכל זה יהיה כבר מאחורי.

 

[play boy5]

יריבון האחד שלום לך

קודם כל רוצה להתיחס למשאמר לך הבחור 1 ) ( סיפר לי שהוא ככה בגלל שהוא לא הקפיד על נטילת תרופות ) אתה כנשא חדש לא חושב שזה יכול לעזור לך וללמוד מטעיות של אחרים? זה נכון אם מזלזלים בהנחיות של הרופא הנגיש משתוללל ! אולי זה היא לטובתך לפגוש את הבחור ! זה שיעור לכל החיים 2 ) החודש הזה תהיה שנה עם הנשאות ! אתה חייב חמוד להיות לך את הכוח להתמודד עם הדבר החדש שיש לך עם רצון חזק לחיות כן אתה יכול להתגבר ותמשיך לחיות כרגיל . ידידי היקר אני כבר 13 שנים נשא עברתי הרבה קשאים במשך ה 13 שנים אבל היה לי כוח אדיר להתגבר לא רק על המחלה אלה על החיברה ועל הסטיגמות הנלבים ! חיבוק חם ממיני ותהיה חזק ותחזור מהר לחיים הרגילים שלך ואל תתן למחשבות שליליות להשתלת עלך קדימה לחיות ולהנות מהחיים חיוך )

 

[א ד ם ח י ו ב י]

האדם הוא יצור חברותי...

ולכן אתה נמצא במקום שקשה מאוד לצאת ממנו. כיוון שאין לך את מי לשתף, או אל מי להוציא מעט מהתיסכול שאתה חווה, עם מי לדבר ואיך לאוורר קצת את המטענים שיושבים ומכבידים עליך כבר שנה- הנושא כולו הופך אולי קשה מנשוא. כמו שכבר כתבו לפניי- החשיבות שבשיתוף העול הזה עם לפחות אדם אחד נוסף היא גבוהה לאין שיעור. אני אומנם נשא רק שנה וחצי, אבל הדבר הראשון שעשיתי ביום שישבתי במרפאה ואמרו לי שגם הווסטרן בלוט יצאה חיובית הוא היום שבו לקחתי את הרגליים, נסעתי צפונה, נפגשתי עם החברה הכי טובה וקרובה אליי בחיים ופשוט שפכתי את מה שהחזקתי שבוע שלם בבטן (בין 2 תשובות חיוביות). זה היה הדבר הכי נכון, הכי חכם והכי מועיל שעשיתי כל חיי אולי. מעבר לכך אני חש שלכתוב בפורומים כמו כאן ובפורום חיים עם איידס ב-YNET נותן לי גם כן סוג של מפלט ומקום בטוח לדבר על החששות שלי, על חוויות שקרו לי או סתם- "לאוורר". זה נכון שהחברה שלנו מעוכבת שנים רבות ורוב רובה לא יהיה מסוגל לקבל אותי כמו שאני מבלי לפחד מדברים דימיוניים ולא רציונליים- ולכן גם לא סיפרתי לאף אחד מלבד שלושת החברים הטובים ביותר שלי, ואני מניח שגם לך יש לפחות חבר/ה אחד שלהם תוכל לספר- כמו שאמרתי זה יתן לך המון ויש לי תחושה חזקה מאוד שאתה תופתע מהתגובות. מה גם שאתה היום הרבה יותר חכם בנוגע לאיידס ותוכל להסביר להם על מה כל "המהומה". ולנושא שבגללו כתבת- כשקראתי את הסיפור לא בכיתי, אלא דווקא חייכתי. נכון שעצם הסיטואציה והמצב שנמצא בו חברך אינו מלבב ומזהיר, בלשון המעטה, אבל קח מזה את הצד החיובי!! כשאני קראתי נותר במוחי משפט אחד- "הוא סיפר לי שהוא ככה בגלל שהוא לא הקפיד על נטילת תרופות"- מה שמחזק אצלי את ההבנה שהכוח הוא בידיים שלנו!! אם אני אקפיד לקחת תרופות ואשמור על עצמי (והדבר כלל לא מסובך ואני עושה זאת בהצלחה רבה כבר שנה וחצי) אין סיבה שאני אצטרך להתמודד עם מה שחברך עובר עכשיו. בי זה נופח תקווה, לדעת שאני זה ששולט בגורלי בכל הקשור ל-HIV. קשה לעיתים, בייחוד כשאנחנו לבד ואין מי שיעזור לנו בכך, לראות את הצדדים החיוביים שבכל סיטואציה וללמוד ממנה- אבל נסה בכל זאת, זה יכול רק לשפר את מצב הרוח שלך (וכידוע- הוא מדד ישיר למצב הנגיף). ואם תבחר שעדיין לא לשתף אף אחד קרוב אליך, אנחנו נישאר פה ותמיד יהיה מי שיאזין, גם כשתרצה רק לפרוק מעט מהעול... חיבוקים, אדם חיובי.

 

[GayBiker]

ליריבון. לכולם למעשה...

רק חיבוק וחיוך ממני אליכם

שמעתי פעם משפט חכם: חיוך לא עולה כלום אבל שווה המון. מניסיון, הוא יכול לעשות פלאים בתחושות של הסובבים אותנו. אז אף על פי שאני לא מכיר כאן אף אחד (כמעט) ואף על פי שהחיוך והחיבוק, שניהם וירטואליים, אני מקווה שתהיה להם אותה השפעה כאילו היו ממשיים. שבת שלום ונשיקה לסיום

 

[יריבון האחד]

לכל המגיבים!!!

אני מודה לכולכם על התמיכה שלכם. לא חושב שהייתי מוצא כזו הבנה אם הייתי מספר את זה לחבר שלי,טוב ככל שיהיה!! משהו שרציתי להבהיר בכל זאת...החבר הזה שלי כרגע בשנות החמישים לחייו,וממה שהבנתי הוא נדבק כבר לפני 19 שנה,כשאז כאמור לא היה את התרופות שיש היום ובעיקר לא את המודעות שיש היום! הפחד מחשיפה, הפחד מהבושה,הביא אותו למצב הזה לדעתי. ומכיון שיש לי את אותו הפחד,אני נוטה להזדהות איתו ואת החוסר האונים שליווה אותו... ורק בגלל זה היה לי נורא קשה!! בנתיים אני משתדל לא לחשוב על זה יותר מידי....!! שוב תודה לכולכם על כל התמיכה ההבנה והאהבה שלכם!!

 

[play boy5]

קבל את התמונה ממני

 

[נשא הדגל]

יריבון היקר ../images/Emo24.gif

יריבון שלום, הסיפור שפרסת פה לפנינו נגע מאוד לליבי ויכולתי מאוד להזדהות איתו. יכולתי במיוחד להזדהות עם ההרגשה של "המראה המעוותת". ההרגשה שאני עלול להיות חולה בדיוק כמו אותו אדם שאני רואה מול עיניי במרפאה של בית החולים. אולי אתם לא יודעים אבל לפני יותר מ-13 שנה אני איבדתי בן זוג ריצ'ארד למחלת האיידס. זה היה בוינה, אוסטריה. הוא היה בן זוגי במשך שנתיים וחצי יפות ומדהימות. ימים של טרום קוקטייל כשכל אשר החזיק אותנו בחיים זו התקווה והאהבה. היו הרבה ימים יפים וגם הרבה כאב, עצב ותמיכה הדדית ביננו. אבל כשזה נגמר, כשהוא הלך לעולמו. אני נותרתי שבר כלי וכל מה שחשבתי זה שאני עלול לחלות בדיוק כמוהו, שאני עלול למות באותה הדרך ממש... לאחר שנים הבנתי שזה היה עיוות של המציאות, שכל לכל אחד מאתנו יש את הגורל שלו, כמו שלכל אחד יש את המערכת החיסונית שלו. במשך השנים פתאום נכנס הקוקטייל לשימוש וכיום עקב נטילת התרופות אני מרגיש מעולה, עובד, מבלה והמערכת החיסונית שלי טובה יותר מכל הבדיקות שעשו לי במשך כל השנים שבהם אני נשא. אין להקיש מגורל של מישהו אחר על גורלך שלך, צריך להיות חזק ולהאמין. צריך לדבוק ברצון שלך לחיות וחשוב עוד יותר ללמוד מניסיון של אחרים. אותו הנשא שסיפרת עליו ניסה ללמד אותך משהו חשוב ביותר - צריך להקפיד על נטילת התרופות. נקודה. ללכת עם החידושים הרפואיים ולא נגדם. ועוד משהו חשוב שכדאי מאוד ללמוד - ההדחקה אמנם נותנת שקט זמני, אבל היא אינה פותרת את הבעיה. ההדחקה לרוב גורמת לנשאים "לשכוח" ללכת למעקב רפואי, "לשכוח" לקחת את התרופות ובכך מסכנת את חייהם. להתמודד עם הבעיה, פנים אל פנים, זה הפתרון. אני לא מדבר על חשיפה עולמית. אני מדבר על לאסוף סביבך את כל הכוחות שיכולים לעזור לך לנצח (בני משפחה, חברים ותיקים, אנשי מקצוע ונשאים אחרים) וללכת על זה. פשוט להלחם. תהיה חזק נשא הדגל

 

[Vivo Pozitivo]

יום הולדת שמח

החוויה שעברת הינה מאוד מרגשת. וטוב עשית שהתפרקת בדרך שלך. הבכי לפעמים עוזר לנקות את עצמך מכל מה שעובר עליך. אולי בכית לא רק בגללו, אלא בגלל כל המתח העצום שאתה נמצא בו וזה מובן לחלוטין. השנה הראשונה אינה קלה בכלל, ישנן יותר שאלות מאשר תשובות. המלצה שלי, לך בקצב שלך. לא להיתפס לכל דבר שאומרים או כותבים. לקחת כל דבר בערבון מוגבל. אחת הסיבות שאני לא סיפרתי לחבריי הטובים בשנה הראשונה היתה שלא ידעתי מה לספר, כלומר אני בעצמי לא "הבנתי" את מה שעובר עליי, ההלם היה מאוד גדול ולכן לא יכולתי לספק תשובות על דברים שאני בעצמי לא ידעתי (אני התחלתי ליטול את הקוקטייל במחזוריו הראשונים). חשוב להיות סלחן כלפי עצמך ולא לרוץ לשום מקום. אני שמח בשביל "החדשים" שיש להם הרבה יותר מקורות מידע מאשר לנו היה לפני למעלה מעשור. אין ספק שהתגובות של האנשים מחזקות אותך ואתה מבין שיש, הרבה מאוד, תקווה. אני חושב שמה שמבדיל את הנשאים היום לעומת עשור אחורה, שהיום לא חושבים שמונחים של מוות, אלא של חיים (ראה ערך שם הפורום). היום הסיכויים הרבה יותר גדולים לחיות ולחיות טוב עם הנשאות. תחשוב שפעם חשבו יותר יל הסוף ומאשר על התחלה. לעוד הרבה שנים יפות וטובות.

 

[א ד ם ח י ו ב י]

Vivo הצלחת לרגש אותי...

 

[Vivo Pozitivo]

../images/Emo24.gif

 

[Yairsinho]

רוב הנשאים לא נראים ממש כמו המכר שלך!!

צר לי שפגשת אחד שממש לא שמר על עצמו!! בנתיים רובינו נשמרים,מקפידים לעבור בדיקות בזמן,ומי שצריך ,מקפיד על נטילת תרופות בזמן!! רוב המכרים שלי ,ורוב הנשאים שאני פוגש בבית החולים ,ממש לא מראים כל סימן של חולי ,ואני מכיר כאלה שלפני למעלה מחש עשרה שנה היו ממש מהראשונים שנעזרו בקוקטיילים!! ואחרי כל השנים האלה של "נשאות" ,חיים עם הנגיף ועובדים ומתפקדים. צר לי שפגשת בדיוק אחד שמוכר לך ושבפרוש!! אמר לך שלא הקפיד על נטילת התרופות!!!