כשהלכת, הבנתי

[אפי לוג]

כשהלכת, הבנתי

"אני פורש, מסיים, גומר, אין לי יותר מה לעשות כאן, הולך למקום אחר", אתה אומר לי. אני נאלמת, לא מאמינה למשמע אוזני, נועצת בך עיניים עייפות: "חשבתי שהיה לנו טוב, שהיה ביננו משהו". "מצטער", אתה מודיע, "מיציתי את עצמי כאן, צפוף לי המקום, אני זקוק למרחב שלי". אני בולעת את הצפרדע, יורדת על פחית בירה ונזכרת כמה אהבתי להביט בך, לראות אותך למולי, כמה מילאה אותי הנוכחות שלך. אתה הולך, והזמן עובר, ואני מתרגלת לשינויים בחיי, לחוסר הנוכחות שלך, ואתה אפילו דוהה מעט אצלי בזכרון הצילומי, ואני מנסה לחפש לי ערוצים חדשים להפרחת השממה שירדה עלי. השבוע, ראיתי אותך שוב, ברגע של שלטוט בלתי מוסבר, ראיתי אותך והבנתי שלהתגעגע זה לא בהכרח לרצות לחזור. פתאום, לא היתה לך הנוכחות הזו שמילאה אותי בזמנו, פתאום היית ריק מעט, חסר צבע משהו, היית כמו עוד חייל בשורת חיילי הבדיל. פתאום הבנתי – יקירי, יעקב אילון, חסר לך הבלונד הזוהר של מיקי לצידך....

 

[magy]

צ´. בוקובסקי ממין נקבה.......

כבר אמרתי?????????

 

[magy]

אם גנבתי את זה מפורום אחר

זה נחשב לקלפטומניה?????????????????????? • אני לא הולכת לשום מקוםו אחותו של שקספיר ו√ שניהם שכבו במיטה הזוגית שחרקה לא מעט דקות ספורות קודם לכן. מחזירים לעצמם נשימה שאבדה. שדיה הרכים היו מונחים על זרועו. תלתליה החומים גולשים ומדגדגים את בית שחיו. חיוך על פניה ועיניו עצומות. ראשה בשקע של צווארו . זרועו מונחת מסביב לגופה. עוטפת מחבקת בחום של איש ואישה . היא אמרה שככה היא רוצה להישאר לתמיד, מחוברת אליו,ירך חובקת אחותה הזרה. ראשה מונח בדיוק במקום שנוצר עבורו. הלוואי שהיה קסם שיחבר אותה אליו לשעות האחרות של השבוע. אלו שאינן השעות הגנובות שלהם. הוא אמר, מחייך בשלווה שאין בעיה מצידו שתישאר מחוברת אליו עוד ועוד . הוא הדליק סיגריה של אחרי. היא לא מעשנת ,אבל נשמה את העשן . לא רוצה להתרחק ממנו ומהשקע שיועד עבורה. ואחר כך הוא קם להתקלח והיא איתו במקלחת שלה , מסבנת אותו, חופפת את שיערו הצהוב. מנגבת את גופו מכל טיפות המים שנספגו בשערות שעל חזהו. כשיצא מהמקלחת, אמר שזהו, והיה טוב כמו תמיד והוא יתקשר אליה אחר כך כי יש לו יום עמוס של דיונים בבית המשפט, ושתשתדל להיות פנויה עבורו. והיא רק חייכה מתחת לשקע של הצוואר שלו, ואמרה שהיא לא הולכת לשום מקום. והיא באמת לא הלכה לשום מקום. היא נשארה מחוברת לשקע של הצוואר. למרות שהיה יום חורפי חם, הוא רכס את המעיל עד הכפתור העליון, היא נשארה בתוך המעיל ברווח שבין העצמות לכתף. מחוברת לכל אורכו. נהג המונית שלקח אותו מדירתה אל בית המשפט ,לא שאל שאלות מיותרות, אולי לא ראה את הצעירה הערומה שישבנה מופנה אל הצבור וגופה נחבא בתוך גופו, או שכדרכם של נהגי מוניות, לא שואל קליינטים שאלות מביכות. השופט קנטר אותו כמה פעמים, למה הוא מרגיש כל כך זחוח היום, והאם הדחייה של הדיון אכן מצדיקה את האווירה שהביא אדוני המלומד לכותלי בית הדין? והוא חייך ,באותו חיוך מקסים שלו, וענה במשחקי לשון כהרגלו. היות והשאיר את הבוקר פנוי לאישה האחרת. התעכב עוד במשרדו שעות רבות של עבודה כדי להשלים את שהחסיר. אף אחד מעורכי הדין האחרים ששוחחו איתו, לא אמרו מילה אולי לא ראו אותה למרות שהייתה ערומה ותלויה על גופו מחובקת לופתת כמעט. ואולי כדרכם של עורכי דין התעלמו מעובדות שאינן רלוונטיות. המזכירה שלו הגישה פעמיים קפה, יתכן שלא הבחינה באישה ארוכת הרגליים שהייתה מחוברת אל הבוס שלה לכל גובהו מצווארו ומטה שכפות רגליה נוגעות לא נוגעות בשלו. ויתכן שכדרכן של מזכירות נאמנות לא תעיר הערות אישיות. וכשחזר לביתו, רכס שוב את המעיל היטב, חיכה שבת השכן מהקומה העליונה תעלה במעלית לפניו, אבל היא לחצה על כפתור ההמתנה והוא עלה יחד איתה את כל חמש הקומות עד שירדה. אולי לא שמה לב שאשת הנחושת הערומה המחוברת אל צלעו של השכן מהקומה השישית, אכן אינה תעתוע .ואולי כדרכן של נערות מצחקקות, לא חשבה על שום דבר חוץ מאשר הטלפון מהחבר בצבא שבושש להתקשר. קיווה מאד שאשתו לא תהיה בבית. אבל היא הייתה בבית, מלמלה לו מילות שלום והלכה לחדר המשפחה לצפות בטלוויזיה. הוא נכנס למטבח , הכין לעצמו כריך של נקניק והציע גם לה משהו לאכול. אשתו שאלה בצעקה אם הוא אמר משהו, והוא ענה, שכלום. ממש לא חשוב. אשתו שאלה אם הוא רוצה לראות משהו בטלוויזיה, ואיך היה היום הדיון בבית המשפט, והוא ענה כמו תמיד,השופט חנטריש, ויש המון עבודה. והוא בטח יבוא לישון מאוחר הלילה. אשתו אמרה שהוא מגזים כרגיל. אבל מטון המלמול הבין שנגמרה הפסקת הפרסומות והיא שקועה בשלה. בחדר העבודה שלו לא היה לו נוח לשבת כשהיא כרוכה על צווארו. נהיה לו דביק קצת, ואפילו מעיק. אשתו הציצה בו, ואמרה שבאמת הגיע הזמן שילך לישון, וכדאי להחליט עכשיו אם הם קובעים לארוחת צהרים עם ההורים שלה ביום שבת. הוא לא חשב שזה יהיה רעיון טוב עכשיו לעורר ויכוח, מלמל את הסכמתו ,רק שלא תראה אותה. אמר לה שאולי כדאי שעכשיו תלך לדירתה, והוא מבטיח באמת שיתקשר מחר דבר ראשון בבוקר, אפילו שזה יום שישי. היא חייכה מתחת לתלתלים החומים שלה, ערומה דבוקה לגופו, גופה החם נשען מולו, שדיה נמחצים ברכות אל חזהו, רגליה החלקות מרוחות לאורך רגליו. היא אמרה לו שאין לו מה לדאוג. היא לא הולכת לשום מקום. אשתו, סגרה את דלת חדר העבודה , בשקט שלא להפריע. אולי לא הסתכלה על בעלה שאישה אחרת מחוברת אל גופו. או שכדרכן של נשים לא רואות את הבעל שהתחתנו איתו לפני עשרים שנה.

 

[magy]

בפעם השלישית שקראתי

חטפתי צמרמורת......

 

[עיניים]

צמרמורת??????

למה צמרמורת? בגלל שציירה כאן אחותו במילים את התמונה האמיתית? זה חדש לך שאחוז גבוה של זוגות נשואים עושים אורגיות בשלישיות??? אהבתי מאד את בחירת הדימוי של החיבור. הזכיר לי נר שקניתי לפני שבוע - היא-והוא-והיא-והוא מחוברים ודבוקים. הלהבה,,,, בראש.

 

[איש המערות]

שלישיות?

תקראי שוב.

 

[עיניים]

בוא נקרא ביחד,,,,,,

ציטוט מהסיפור: "אמר לה שאולי כדאי שעכשיו תלך לדירתה, והוא מבטיח באמת שיתקשר מחר דבר ראשון בבוקר, אפילו שזה יום שישי. היא חייכה מתחת לתלתלים החומים שלה, ערומה דבוקה לגופו, גופה החם נשען מולו, שדיה נמחצים ברכות אל חזהו, רגליה החלקות מרוחות לאורך רגליו. היא אמרה לו שאין לו מה לדאוג. היא לא הולכת לשום מקום." (וזה, להזכירך, היה בביתו ליד שולחן העבודה, בשעת לילה מאוחרת.) אז בוא גם נחשוב ביחד: היכן לדעתך הוא בילה את הלילה? על כסא המחשב או במיטה ליד אישתו? הא?

 

[magy]

לא כולם

מצליחים להבחין בצורה ברורה, בין מציאות - ומציאות הזויה.... ומי אשם? האינטרנט. האינטרנט? נגיד!!!! אל תגיד נגיד אני אגיד נגיד

 

[חונה לרגע]

חטפתי גם.....

תפס אותי חזק המשפט המסיים : "או שכדרכן של נשים לא רואות את הבעל שהתחתנו איתו לפני עשרים שנה." שבת שלום, ושלא נירדם בשמירה על הזוגיות.

 

[איש המערות]

הצלע השלישית

הוא הלך לישון נינוח, כל העולם שלו בלבד. הכל בכל, מכל טוב הארץ, הכל רק למענו נברא. בבוקר קם עם תחושה מעיקה בחזה. תחושה שלא הכיר קודם. הרבה תחושות טרם הכיר אבל לא יכול היה לדעת. באותו בוקר חש מין כאב, ריקנות שכזו בחלל החזה. כאילו חסר היה משהו. הוא התחיל לשוטט, לחפש את החסר. מנסה להקל על אותו כאב, על אותה ריקנות. ואז ראה אותה. בתולית, רכה, מביטה בו בעיני תכלת שובבות. "בוקר טוב, איש" אמרה לו ועטפה את ידיה סביבו בחיבוק חם. "מי את?" שאל, תוך שהוא מנסה להבין מדוע ליבו החל להלום בפראות. גם זו תחושה חדשה עבורו. אותו איבר רפוי שלא הכיר אחרת קיבל פתאום חיים משלו. הוא לא ידע אם הוא חולם או שמא התעורר למציאות אחרת. ופתאום שם לב שאותה תחושת כאב וריקנות בחזה נעלמה כלא היתה. הוא חיבק אותה בהיסוס, וכשנוכח כי טוב לה הידק את חיבוקו. היא הניחה את ראשה בתוך השקע שבצוארו והוא, רק רצה שתהיה מחוברת שם לנצח. יחד למדו זה את זו. למדו להעניק, למדו לקבל, למדו אהבה מהי. גם את מעשה האהבה למדו וחזרו עליו שוב ושוב. והכל בכל, מכל טוב הארץ, כאילו רק למענם נברא. עם חלוף הזמן, פחתו החיבוקים. ראשה כבר לא היה מונח בנינוחות בשקע של צוארו אלא רק מדי פעם ולבסוף בכלל לא. אותה תחושה מוזרה שלמד כל כך לאהוב, של פעימות הלב הנמרצות, של הגוף המקבל חיים משל עצמו, אותה תחושה כבר לא היתה פלא בעיניו, גם לא בעיניה. איבדה הרבה מעוצמתה. בליבם, היו משוים את היום לפעם ומרגישים אכזבה. פחד מוזר התחיל להציף אותו, "האם היא עדיין רוצה בי? האם עדיין אוהבת?" ולפתע חש באותה תחושה שחש אז, באותו בוקר ראשון כשהתעורר. מין תחושת כאב וריקנות בחזה. ונזכר כיצד בשוטטו בגן מצא אותה, ואיך כשמצא נעלם הכאב, נעלמה הריקנות. ואז הבין. הבין שאפילו אלוהים איננו יכול להוציא דבר מושלם מתחת ידיו. לא כאשר מדובר באדם הראשון שיצר אי פעם. פתאום הבין מנין הכאב בחזה, מהי הריקנות שחש. חסרה לו צלע. אלוהים לקח ממנו צלע בזמן שישן והפכה לאישה. ורק כאשר מצא אותה בשוטטו בגן השלים את החסר. אלא שאלוהים לא השכיל לחשב מראש את השינויים שיחולו בהם. שפתאום לא תהיה התאמה בין ראשה לשקע שבצוארו. ואז החל לשוטט שוב בגן, לחפש צלע שלישית. זו שתתחבר לשקע שבצוארו ולא תלך לשום מקום.

 

[magy]

1.לעיניים. 2. לקייבמן

עיניים - הנר הזה אצלי בבית שנים רבות.. זה הנר היחיד שלא אני הכנתי. רעיון משגע להצמיד אותם לנצח.....רק נרות או חומרי פיסול אפשר להדביק לנצח.....ושגם ימשיכו לבעור אני מתה על הנר הזה....עם השנים....הוא מתחיל להתכופף בגלל החם. אבל הם נשארים צמודים.......אפילו יותר. קייבמן - יש צלע כזו??????????????????????????????????? יש גברים שזקוקים לצלע כזו?

 

[איש המערות]

נרות וצלעות - גם למגי, גם לעיניים.

הנר מוכר לי והוא מקסים, ואהבתי את המשפט של עיניים, "הלהבה בראש". אבל מרגע שהלהבה נדלקת, היא מכלה את אותו נר, קודם מהראש. אחרכך מכלה את הלב ולבסוף יורדת אל מתחת לחגורה ומכלה את מה שנותר. אז אולי אותו נר מתאים כמשל לאהבת נצח רק אם הלהבה לא נדלקת? חומר למחשבה. ולגבי הצלע החסרה, אני מרשה לעצמי משחק מילים קטן. אותו גבר שמילא את החוסר והשלים את הצלע, הולך זקוף קומה. ומי שלא, צולע.

 

[magy]

קייבי.....

יש גם צלעות צולעות. חשבת על זה?

 

[איש המערות]

מגי

לפי החוקים למניעת אפליה, כל שנכתב בלשון זכר, גם בלשון נקבה תקף ההוא ולהיפך. והוא, שחיפש את זו שראשה יתאים לשקע בצוארו, נתן לה את השקע שהתאים לה להניח ראשה בו. ומשנשענה על כתפו וראשה באותו שקע, לא צלעה עוד.

 

[איש המערות]

ומה הופיע לי עכשיו בטאג ליין?

נוסטלגיה לגן העדן, אחד הדברים הראשונים שכתבתי כאן.

 

[magy]

צירוף מקרים ?

אגב, מכיר איזה שקע פנוי שיתאים לי?

 

[איש המערות]

שאלה ישירה וקצת מביכה (אותי)

ופעם נסחפתי כבר בזמן שהבכת אותי ויצאה לי יצירה שאולי הביכה גם אותך. מזמינה אחת נוספת? ורק שלא נתבלבל, כי השקע מתאים עצמו לראש והראש לשקע רק לפי תגובת בית החזה ומה שבו. כך במשל וכך בחיים. ומי שמתייחס לקשר כאל התאמת "שקע - תקע" בלבד, שלא יופתע אם יקפצו כמה פיוזים.

 

[אלומיניום]

איזה מתח!

2400 VOLT.

 

[איש המערות]

רק אמרתי פיוז

והבאת את וולט (לא דיסני). אלומיניום מוליך ועושה קצר בשישור. ועם נייר אלומיניום אילתרתי תיקון לפיוז שנשרף. ומה שלומך בבוקר נוסטלגי והגיגי זה?

 

[magy]

שלא תהיינה אי הבנות

לא התכוונתי אלייך......................!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שאלתי אם אתה מכיר.........שקע אחר ופנוי, פנוי, פנוי, פנוי,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, עבור הראש שלי............... לא זוכרת שהבכתי אותך בעבר.......אבל אם כן........... אלף סליחות..........................מיליון........מיליארד......... וולטי............תוציא את השטקר............ המתח פג. סתם אישה שמחפשת כתף......זה הכל...... לא משהו יוצא דופן בעולמנו...... מה שיוצא דופן, זה, שאני כותבת את זה במילים שלא משתמעות לשתי פנים.... ולא...........לא התכוונתי אלייך, איש המערות..............