כשהיינו ילדים

lightflake

New member
כשהיינו ילדים

היינו משחקים עם אלוהים כמו חבר חווינו את גופנו באופן הרבה יותר שקוף ודינמי מהיום האור היה נכנס ויוצא מאיתנו כמו משחקי אהבים היינו משחקים באור מול החושך כשהיינו עוצמים עיניים היינו יכולים לראות מולנו בקלות את פלאי התמצית אבל שכחנו או הדחקנו את כל זה ומילאנו עצמנו בחושך כאשר החלפנו את האמת שלנו בסגידה ועבדות לפסל ולתמונה "אני" שהחברה חיזקה בנו אבל נקודת אור נשארה תמיד ולא משנה כמה זהויות היא מחליפה היא נקודה שתמיד קיימת "אני" - תחושת הקיום הבסיסית - הידיעה "אני קיים" ה"אני" שמעבר לכל ההזדהויות מי שרק חווה את כל החוויה הראי הנקי שעליו כל החוויה משתקפת ה"אני" שלפני המילה "אני" ושלפני ההזדהות עם הגוף וכמו שאם נהיה במאה אחוז חווית תחושת הגוף, אז יתעורר זה שחווה את הגוף, שאינו הגוף - האני כך כאשר נהיה במאה אחוז בחווית ה"אני" הנקי מספיק זמן תפרוץ האחדות המוחלטת שמודעת לקיומו של ה"אני"
 
ילדות נפלאה הייתה לך


 
למעלה