כשהוא אומר לא.
אז כרגע, בגלל איך שהגבתי בסשן שניסינו לעשות (איך שאני שונא את המילה הזו, סשן), בעלי ואדוני הודיע שוב בשיא הפסקנות הדומית שלו שאין יותר BDSM בביתנו.
האמת שכרגע אני לא מתווכח, כי אני מותש מדי.
וגם כי התגובה שלי הפחידה אותי.
הוא הפחיד אותי. ואם יש משהו שאני אף פעם לא זה מפחד ממנו.
די מתחילת חיינו המשותפים הדנמיקה שלנו בנויה על הנסיון שלו להחדיר לגולגלתי העבה את הרעיון שהוא אף פעם לא יפגע בי. שאני תמיד אהיה בטוח איתו, לא משנה מה.
ועם השנים השתכנעתי.
ואיך שנלחצתי, ואפילו עצם זה שהשתמשתי במילת ביטחון, הפחיד את שנינו. הוא אומר שאם יש משהו שתמיד אפיין אותי זה הנכונות שלי לקבל ולזרום עם כל מה שהוא רוצה לעשות (ולא בהכרח במובן החיובי). ואם זה היה כל כך קשה בשבילי שהשתמשתי במילת ביטחון תוך פחות מעשר דקות, אז הוא לא מוכן להמשיך.
וזהו לבינתים. אני, כתמיד, מציית.
מה יהיה כשאתחיל לבעור שוב עד ששום דבר אחר לא יוכל להרגיע אותי? לא יודע. אני לא רואה את עצמי (או אותו) חוזר לוניליות.
אז כרגע, בגלל איך שהגבתי בסשן שניסינו לעשות (איך שאני שונא את המילה הזו, סשן), בעלי ואדוני הודיע שוב בשיא הפסקנות הדומית שלו שאין יותר BDSM בביתנו.
האמת שכרגע אני לא מתווכח, כי אני מותש מדי.
וגם כי התגובה שלי הפחידה אותי.
הוא הפחיד אותי. ואם יש משהו שאני אף פעם לא זה מפחד ממנו.
די מתחילת חיינו המשותפים הדנמיקה שלנו בנויה על הנסיון שלו להחדיר לגולגלתי העבה את הרעיון שהוא אף פעם לא יפגע בי. שאני תמיד אהיה בטוח איתו, לא משנה מה.
ועם השנים השתכנעתי.
ואיך שנלחצתי, ואפילו עצם זה שהשתמשתי במילת ביטחון, הפחיד את שנינו. הוא אומר שאם יש משהו שתמיד אפיין אותי זה הנכונות שלי לקבל ולזרום עם כל מה שהוא רוצה לעשות (ולא בהכרח במובן החיובי). ואם זה היה כל כך קשה בשבילי שהשתמשתי במילת ביטחון תוך פחות מעשר דקות, אז הוא לא מוכן להמשיך.
וזהו לבינתים. אני, כתמיד, מציית.
מה יהיה כשאתחיל לבעור שוב עד ששום דבר אחר לא יוכל להרגיע אותי? לא יודע. אני לא רואה את עצמי (או אותו) חוזר לוניליות.
