מאמר רציני, ומענין,
להרגשתי--הוא עמוס מאוד,
ומערבב הרבה מושגים, כמו--יש מחזוריות בטבע,
כן, אולי בשביל זה 'המציאו' את נושא גלגול הנשמות.
אבל גם זה לא פותר את בעית האובדן.
ויש הבדל בין כאוס כללי ושינוי כללי, של תפיסות עולם של אג'נדות חיים,
(שגם אז הפרט מתמודד עם השינוי) לבים אובדן אישי נקודתי שההתמודדות היא בלעדית של הפרט.
ואתן דוגמא--כשאימי נפטרה לא הבנתי איך העולם ממשיך להתקיים?
חשבתי שכולם רואים את 'האין' שלי, אבל ההתמודדות האשית הזו--היתה שלי,
אגב, איזו הזדמנות היא הקנתה לי?
אובדן לא דומה בעיני לשום משבר אחר--כלכלי, חברתי או אחר,
אני לא רואה מחזוריות --אלא אם באופן כללי המבוגרים מתים ונולדים ילדים,
אז מה לגבי הורים צעירים שמתים? או ילדים שמתים בעוד הוריהם חיים?
המאמר מנסה לאפשר חיים בהזדמנות שניה--
אני לא רואה בזה הזדמנות שניה--אלא חיים כהמשך עם ה'אין' הגדול.