אור העצובה
New member
כשהבטחון מתערער
חמישה ימים של שפעת הקשה ביותר שחוויתי. גם אובייקטיבית- זנים חדשים ונוראים וגם... להיות כל כך חולה בלי אמא שדואגת, שלוקחת מונית ומגיעה להיות איתך... שמתקשרת כל הזמן לשאול מה איתך.... והכל שוב הציף... אמא.... אין לי אמא.... אני כל כך מתגעגעת ופוחדת לגעת, מציצה בתמונה שהחבאתי בשידה ליד המיטה- אמא מחייכת את החיוך הרחב עם העיניים הטובות... איך זה יכול להיות??????????????????? למה אני לא מתגברת אפילו טיפה? ולמה ההפך? אז התערער לי כל הבטחון. אין לי כוחות לחזור לשוונג של העשייה היומיומית המטורפת, זאת שהסיטה אותי מהמחשבות הרעות המטרידות. שוב הבנתי שאנחנו אכן אבק ברוח. יום אחד הכי חזקים, כל יכולים ולמחרת- כלום, הבל הבלים. שום דבר לא מובן מאליו. ראיתי מה זה בית כשאמא, הפעם אני, חולה. לא מתפקד. כמה תפקידים יש ליצור הזה -אמא- לא יאומן. לא אבא ולא אף אחד יוכל אי פעם למלא את החסר הזה.
חמישה ימים של שפעת הקשה ביותר שחוויתי. גם אובייקטיבית- זנים חדשים ונוראים וגם... להיות כל כך חולה בלי אמא שדואגת, שלוקחת מונית ומגיעה להיות איתך... שמתקשרת כל הזמן לשאול מה איתך.... והכל שוב הציף... אמא.... אין לי אמא.... אני כל כך מתגעגעת ופוחדת לגעת, מציצה בתמונה שהחבאתי בשידה ליד המיטה- אמא מחייכת את החיוך הרחב עם העיניים הטובות... איך זה יכול להיות??????????????????? למה אני לא מתגברת אפילו טיפה? ולמה ההפך? אז התערער לי כל הבטחון. אין לי כוחות לחזור לשוונג של העשייה היומיומית המטורפת, זאת שהסיטה אותי מהמחשבות הרעות המטרידות. שוב הבנתי שאנחנו אכן אבק ברוח. יום אחד הכי חזקים, כל יכולים ולמחרת- כלום, הבל הבלים. שום דבר לא מובן מאליו. ראיתי מה זה בית כשאמא, הפעם אני, חולה. לא מתפקד. כמה תפקידים יש ליצור הזה -אמא- לא יאומן. לא אבא ולא אף אחד יוכל אי פעם למלא את החסר הזה.