כשהאדמה רועדת

[S u n n y 1]

כשהאדמה רועדת

בנות יקרות סתם רציתי קצת לשתף, כאן מרגיש לי הכי טוב לעשות את זה...אלה ימים לא קלים במיוחד, הפצעים שוב נפתחים ואני מרגישה שאני מדממת את הכאב, כאילו בא לי לעמוד מול שדה פתוח ולצעוק ולפרוק מעלי את הכאב הנוראי הזה שלא רוצה להיגמר. שקשה לי להכיל אותו עכשיו. אני יודעת ומאמינה שאני אתחזק עם הזמן, אחרי הכל אני רק בתקופה האחורנה מתחילה להתאבל ממש על אימי, אחרי 15 שנה, אחרי שמעולם לא איפשרו לי לעשות זאת, כי אצלנו בבית לא מדברים על זה, ומעולם לא דיברו. אני נמצאת עכשיו בטיפול שגם בו נפתחים לי כל הפצעים..וזה כל כך קשה להתנקות מהכאב הזה. כאילו אין טעם בהוויה שלי ובכל מה שמסביבי. גם הזכרונות המעטים לא עוזרים לי, את אמא שלי אני זוכרת רק בתקופה שלה שהיא הייתה חולה על כסא גלגלים, אשה זרה עבורי ואני ילדה קטנה אפילו לא יודעת עד כמה כואב לי. רק היום אני מסוגלת להבין ולכאוב את העבר שלי. פתאום אני מסוגלת להרגיש את מה שהרגשתי שעמדתי מולה, ילדה קטנה ואמא שלא מסוגלת לדבר איתי אלא רק מנסה להוציא מילים מהפה ובינינו מרחק גדול. לא יכולתי אפילו לדעת שהיא כל כך אוהבת אותי, את הילדה הקטנה שנולדה לה אחרי 3 בנים. לא ידעתי מה היא חושבת ומרגישה. לא ידעתי מה אני מרגישה, הכל נשאר לי בזכרון, בתת מודע וסחבתי את הכאב הזה שנים על גבי. לא פלא שני בת 25 ומרגישה כבר עייפה. אני מקווה להתחזק. אתן בנות יקרות נותנות לי כח. מקווה שלא העמסתי

 

[Storm131]

sunny יקרה-כשהאדמה רועדת

קודם כל כואב לי לשמוע שאת עוברת ימים של כאב.טוב שאת משתפת אותנו המבינות אותך כל כך .אני זוכרת איך ממש חשתי את אותן התחושות שאת מתארת,את הרצון לצעוק את הכאב החוצה.ואני יודעת שתתחזקי.את בטיפול וזה כבר חלק גדול מהעניין.גם אצלי הכאב תקף אחרי שנים.את מרגישה עייפה וזה גם משהו שחשתי שנים.אני מאחלת לך מכל הלב שתהיי חזקה להתמודד,תוציאי הכל החוצה ותעשי דברים שמרגיעים אותך.תראי שעוד תתחזקי. אז המון כח,אהבה ושמחה.

 

[איחוד האחת]

S u n n y 1 יקרה

לעיתים בסמוך לאובדן הקשה, אנו עסוקים בהישרדות וכאילו נדמה שאם לא מתאבלים, לא עוצרים ולא מתייחסים, הכל יימשך כפי שהיה. לפעמים כל כך עסוקים בלשכנע ולהשתכנע שהכל תקין, בלהוכיח שאפשר גם כך...עד שלא מרשים לעצמנו להתאבל ולהתמודד, כי "צריך" להיות חזקים, כי "צריך" כך או כך... חשוב להתמודד עם הכאב, חשוב לעמוד מולו, לתת לו מקום וללמוד לקבלו. רק לאחר שעושים זאת, הדברים נרגעים אט אט ותופסים את מקומם בחיינו ואנו לומדים לראות את הדברים ממקום אחר ולקבלם. הכאב עצום וצר לי עלייך ועל הימים הקשים שאת עוברת, על הפצעים שעדיין מדממים ושבים ונפתחים, אך עד שלא תעשי זאת ולא תתעמתי עם הדברים, הכאב ישוב ויעלה בכל פעם מחדש. וככל שזה מכעיס יש לתת גם לזמן את מקומו, כי הוא מהווה חלק לא מבוטל בהתמודדות ובהסתכלות על הדברים. מכל מקום שמחה לשמוע שאת מטופלת ורוצה עבורך שתצליחי להסתגל לאובדנך וללמוד לחיות אותו, לסגור את המעגל ולהמשיך בחייך ללא ההתמודדות עם הכאב בחיי היום יום. כשהייתי נערה ואיבדתי את אמי, טיפולים פסיכולוגיים לא היו משהו כה מקובל והופניתי ליועצת בית הספר בו למדתי. היא ניסתה לעשות כמיטב יכולתה אך אני סגרתי עצמי בפניה, ולא נתתי לה להיכנס אל הכאב והיגון העמוקים והסתרתי את רגשותי. התביישתי, וכמובן לא התמודדתי עם הכאב אלא הייתי עסוקה בהישרדות. לאחר שנים כשכבר הייתי אם, פניתי לטיפול וכשהתחילו לצוף הדברים גיליתי שהכאב עדיין בתוכי כאילו קרה זה רק אתמול...(למרות שהייתי כבר כ 10 שנים אחרי מותה של אמי). רק אז הבנתי את החשיבות שבהתמודדות ובטיפול. מאז כבר עברתי רבות וכיום יודעת שסגרתי את המעגל והדברים קיבלו את מקומם הנכון אצלי. מקווה עבורך שהדברים יסתדרו ומאמינה שכך, אם תאמיני בעצמך תוכלי לעשות זאת. שולחת

חם והמון כוח.

 

[חולפת2]

סאני,../images/Emo24.gif ברוכה הבאה,ועשית יופי

שהתחלת בטיפול. בהצלחה שיהיה,ושיילך לך בקלות עם כל התהליך.

 

[סְקָאלִי]

פשוט מסכימה עם כל מילה.

 

[S u n n y 1]

../images/Emo24.gif

ללא ספק הדבר שהייתי זקוקה לו יותר מכל בשנים האחרונות היה האישור מכל העולם שזה בסדר לכאוב. רציתי להתאבל ולכאוב בשקט את כאבי, אבל החרב שלי הייתה שבורה. לא ידעתי איך לפנות בתוכי מקום לכך. היום כשהתבגרתי ונתתי לעצמי את האפשרות הזאת אני מרגישה כאב גדול ואיתו הקלה מסויימת. זה הזמן שלי להתכנס להתרפק לכאוב לכעוס ולאהוב גם. את עצמי בעיקר. זה הזמן להשיל את הקליפות האלה ולפנות בתוכי מקום לקבלת אנרגיות חדשות של צמיחה. יהיו לי ויש לי "כאבי גדילה" אבל גם אותם אני לומדת לקבל באהבה. תודה לכן בנות על המילים החמות והתומכות

. לילה טוב

.

 

[איחוד האחת]

../images/Emo45.gif ו../images/Emo50.gif