כשבא לי להכיר
אנשים חדשים, אני לא קופצת לצ'ט, ולא מחפשת בדפים הלבנים ב-ICQ. אני לוקחת את הכלב שלי, ופשוט הולכת איתו לפארק. ולמה דווקא לפארק? כי זה המקום בו מתאספים, בדרך כלל בשעות הערב, בעלי הכלבים. וכלבים, כידוע לכם, זה עם מיוחד. זו החיה היחידה כמעט שבחרה מרצון לחיות עם בני אדם. נכון, גם חתולים בחלקם הם חיות בית, אך את מרביתם תוכלו לראות דווקא ברחובות, בין פחי האשפה, או מתחת למכוניות חונות. התיאוריה שלי אומרת, שמי שלא אוהב חיות בכלל וכלבים בפרט - קשה להאמין עליו שהוא אוהב בני אדם. אז ככה, אני יוצאת לי אל הפארק הקרוב, ומתבוננת באנשים שבאים לטיול לילה עם כלביהם. ברור שהקומוניקציה מתחילה לזרום, כאשר בדרך כלל השאלה ששוברת את הקרח היא: "זכר או נקבה"? "מה, לא רואים?" אני שואלת. ואז, הפחות מתוחכמים מתכופפים להביט שם, הקצת יותר מתוחכמים מסמיקים, והמתוחכמים ממש עונים: "אני לא שואל על מה שאני רואה בעיניים"..
בקיצור, חלק נכבד מהזמן אני מבלה על הספסל בגן, ועוקבת אחר ההתנהגות וההתנהלות של האדם עם כלבו. שם טמון הסוד. שם - אי אפשר להחביא או להעלים או לשחק אותה. אם יש לו, לאדם, רגשות - זה המקום לגלות זאת, בצורה בה הוא פונה אל הכלב, כיצד הוא מנווט אותו עם הרצועה, האם הוא מלטף אותו ומביע חיבה, האם הוא רך בדיבורו או נוקשה וכך הלאה. שלא תבינו אותי לא נכון. האנושיות, והבעת הרגשות לכלב, אינה מראה בהכרח שכך האדם גם בחיי היום יום שלו, אבל מה שבטוח - רק שם, אתה יכול ללמוד בביטחון שלאנשים כאלה יש רגשות, אם כי לא תמיד הם מצליחים להפגין אותם מול אנשים אחרים. (ונתקלתי אישית באנשים שהיו מלאי אהבה לכלב שלהם, ליטפו, חיבקו ואף נישקו אותו בפרהסיה, אך בחיי הזוגיות שלהם לא הצליחו לעשות זאת). ולי אישית חשוב שלאדם מולי יהיו רגשות, אפילו אם לא אני היא נשוא הרגשות שלהם. הכי מצחיק זה שהכלב שלי הכי נהנה מכל העניין. מכל טיול כזה הוא חוזר עם חברה חדשה...
אנשים חדשים, אני לא קופצת לצ'ט, ולא מחפשת בדפים הלבנים ב-ICQ. אני לוקחת את הכלב שלי, ופשוט הולכת איתו לפארק. ולמה דווקא לפארק? כי זה המקום בו מתאספים, בדרך כלל בשעות הערב, בעלי הכלבים. וכלבים, כידוע לכם, זה עם מיוחד. זו החיה היחידה כמעט שבחרה מרצון לחיות עם בני אדם. נכון, גם חתולים בחלקם הם חיות בית, אך את מרביתם תוכלו לראות דווקא ברחובות, בין פחי האשפה, או מתחת למכוניות חונות. התיאוריה שלי אומרת, שמי שלא אוהב חיות בכלל וכלבים בפרט - קשה להאמין עליו שהוא אוהב בני אדם. אז ככה, אני יוצאת לי אל הפארק הקרוב, ומתבוננת באנשים שבאים לטיול לילה עם כלביהם. ברור שהקומוניקציה מתחילה לזרום, כאשר בדרך כלל השאלה ששוברת את הקרח היא: "זכר או נקבה"? "מה, לא רואים?" אני שואלת. ואז, הפחות מתוחכמים מתכופפים להביט שם, הקצת יותר מתוחכמים מסמיקים, והמתוחכמים ממש עונים: "אני לא שואל על מה שאני רואה בעיניים"..
