כשבאים החברים...

[dan285]

כשבאים החברים...

שאלה..
נניח שנתתם לילד/ה עונש להמנע מחברים לתקופה (איסור להיות בקשר עם חברים/לדבר בטלפון/לצאת מהבית וכו')
ודופקים בדלת חברים...מה תגידו להם? או שהעונש לא לדבר בטלפון, ומתקשר חבר/ה...
כנ"ל כשהעונש לא לצאת לאיזה טיול מתוכנן עם חברים שלכם והילדים שלהם, והם מתקשרים לשאול מה קורה...

איך אתם נוהגים להגיב? לספר שהיא בעונש, או להמציא תירוץ? מדובר על גילאי התבגרות 12,14,16...

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

נראה לי הגיוני להגיד שהוא לא יכול להיפגש ...

אם הוא רוצה להימנע מאי נעימויות, הוא יכול לספר לחברים שלו בעצמו.

 

[רוני ודי]

מסבירים שהילד עסוק עכשיו

ולכן לא ניתן להפגש איתו
תירוץ - זו כבר החלטה שלו

 

[דף חדש4]

תשובה

א. יש לבחון אם סוג העונש של- לא להיות במגע עם חברים או לפספס טיול שנתי- כלומר עונש חברתי- הוא עונש ראוי.
ב. אם מחליטים לתת את העונש הזה, או כל עונש אחר, צריך שהוא יהיה מספיק קצר מבחינת זמן כדי שאפשר יהיה לעמוד בו. לא עונש מתמשך או אין סופי. אלא באורך סביר וקצר.
ג. אם כבר החלטנו לתת עונש, חברתי או כל עונש אחר- אנחנו צריכים לעמוד מאחורי העונש הזה ובטח שלא להתבייש בו. לכן אפשר להסביר לחברים- הבן בעונש ולכן לא יוכל להפגש איתכם היום. אין צורך להסביר על מה העונש. זו הפרטיות של הילד ואין מקום להיות נסחטים או להשתכנע על ידי החברים לבטל את העונש. אם אתם מתביישים בעונש שנתתם- אל תתנו אותו.

 

[shirlilevi2013]

לגבי ג..

העונשים החברתיים דיי נפוצים לפי מה שהתרשמתי..לפחות בקרב ההורים שאני מכירה.
כמובן שזה צריך להיות מידתי והוגן.

לגבי ג' אני לא בטוחה...לפחות לא שמדובר על גילאי ההתבגרות כמו שתואר בשאלה.
גם להגיד שהבת בעונש זה יכול להביך ולבייש אותה...בפרט שכשלא מדובר על גילאי 10+ כלומר לבייש אותה, לא אותי..לא ההורה הוא המתבייש
אכן שאלה טובה...אפשר להתחמק, או פשוט להעביר את השאלה לילד שיחליט בעצמו מה לענות

 

[דף חדש4]

להתחמק,

אין מה להתבייש בזה שהורה נתן עונש או שהילד קיבל עונש. אם יש מה להתבייש בזה- אז בואו לא נעשה את זה. אם אנחנו מנסים לחנך ילדים = הדרך הכי טובה היא דוגמא אישית ולא עונשים. ללמד אותו להתחמק זה חינוך לא טוב.

 

[shirlilevi2013]

לא הבנתי אותך

אז את בעד לספר לחברים/שואלים כשהילד קיבל עונש גם אם הוא יובך?

 

[דף חדש4]

אני לא בטוחה לגבי זה

מצד אחד- העונש זה עסק פרטי של הילד וזה משהו שקורה בינו לבין ההורים ולא חייבים לשתף בזה חברים אז אפשר לא לספר לחברים אלא להגיד- שהוא לא יכול.
מצד שני- אם לא אומרים שזה עונש- אז או שמתחמקים, או שמשקרים- וזה לא טוב.
בנוסף- למה עונש צריך להיות משהו להתבייש בו? האם צריך להתבייש בזה שהילד עשה משהו לא בסדר ושההורים הענישו אותו?
זה לא משהו להתבייש בו. כולנו טועים והורים טובים מגיבים ומחנכים- לפעמים גם דרך עונש.
לכן לדעתי- צריך להגיד בטבעיות- הוא לא יכול להפגש היום. ואם החבר מספיק חצוף כדי לשאול- למה? אז אפשר להגיד- הוא לא יכול כי היום אני לא מרשה לו לצאת. בלי להזכיר את המילה עונש. ואם החבר מספיק חסר גבולות ונדחף (לא בלתי אופייני בחברה הישראלית) אפשר להגיד- אם אתה רוצה לדעת למה- תשאל אותו. זה תלוי בו אם הוא רוצה לשתף בסיבה לזה.
ולהשאיר את זה לילד לספר.

 

[shirlilevi2013]

זה גם תלוי בגיל

מה שאת אומרת נכון לגבי גילאי ילדות, שאז פחות מתביישים.
אבל בגילאי נוער (12-16) זה יותר מביך..

נוטה להסכים עם הגישה שלך..אפשר להתחמק.
במקרה שהעונש לא לדבר בטלפון או לא לצאת לאירוע מוגדר זה קצת יותר קשה.
מה את נוהגת לעשות?

 

[אור2221]

אבא קיבל שלילת רישיון

זה עסק פרטי של אבא, או שלגיטימי לספר לכל העולם?

לא קורה שאת מתחמקת ו/או משקרת כשמישהו שואל שאלה שאיננה עניינו אבל את לא רוצה להעליב אותו או לרמוז לו שאת מסתירה ממנו משהו?