"כשאת אומרת לא....

[אתמול בכיתי]

אז לפחות פינה אחת סגרנו נכון?

את זו הראשונה.... אממממ כמו שאמרתי לך, אוהבת את הדיונים האלו ואוהבת סיעור מוחות.... טוב לנדוד למקומות שלא חשבתי עליהם או נקודות מבט שלא ראיתי, תמיד טוב לשמוע עוד דיעה ולפקוח את העיניים. אין לי מונופול על התשובות. ואין לי ריזיקה. רק הגיון בריא (עד כמה ש...) ולב שבד"כ מוליך אותי..... אז כמוך כמוני.... זורמת איתך בשיחה, ומגיבה לעיניין עצמו, לא לוקחת אישי ולא נפגעת... רק מנהלת איתך שיחה.... : ) וזה אפעם לא רע. אני שמחה שאת מכירה אותי כבר קצת יותר, כדי לדעת שכשאני משתמשת במילים כמו בגידה וסקס... הכוונה שלי היא בגידה באמון. בגידה בזוגיות. וסקס כמו שמפורש כלפי חוץ. לא כמו שאני חווה אונס או כל פגיעה מינית באשר היא. תודה על החידוד והתיקון ולו לשם זה שאם הובנתי לא לנכון ע"י מישהי, זה הכי חשוב בעולם לשים דברים במקומם. תודה שוב. אני מרגישה שקצב עשה הרבה עוולות. אחת מהן היא בגידה, לא במובן הזוגי שהלך והיה עם מישהי אחרת שלא מרצונה. אלא במובן של אמון. של קשר שתוחזק שנים ואמור להיות מבוסס על אמון. עלזה שאת יודעת עם מי את נמצאת וחולקת את חייך. על זה שאת יכולה להפקיד בידיו את רגשותייך, אמונותייך ולהקים איתו ביחד בית לכל אלו. זו בגידה שאלדעתי אין חזרה ממנה. זה באשר לבגידה. באשר לאלימות? אין בכלל ספק. אדם כזה, לדעתי, כוחני כ"כ כמותו, סביר שהשתמש בכוחניות הזו בכל מקום, כי היא חלק בלתי נפרד ממנו. סביר שהוא נהג בה כך. יותר או פחות. סביר שמתוך החולשה העצומה שבו היא פנה לאפיק שכזה. אלימות. שליטה. ו-MIND CONTROL וכן, מסכימה איתך, אנסים יכולים להיות מקסימים ונהדריםץ הכרתי כאלו כאלו בחיי. שהתדמית שהם יצרו לעצמם רחוקה ממי שהם היו באמת. שחקנים אמיתיים. אין ספק. ולכן אי אפשר לדעת לעולם. אין דפוס מתאים לאנס. כמו שאין לזו שנפגעה. קל יותר להתנהל עם שבלונות ולחפש את זו שמתאימה לקורבן או לאנס. אבל אין כאלו באמת. לגבי גילה? אני חושבת, שהיא חיה עם אדם אלים מאוד שפורק חלק מהאלימות בזו בהתנהגות מינית. זה לא הפורקן המיני שמשנה. זו השליטה כמובן. אבל החברה מפרשת לרוב את ההתנהגות כנימית, אחרת למה בכלל לעסוק במה לבשה בנפגעת? כמה חשוף או לא? אמרה כן או לא? צעקה או לא? התנגדה? באה אליו מרצונה? וכו..... אי אפשר להתעלם מזה...לדעתי. ולגבי הנפגעות יקירתי? אני מחכה ליום שיקום גוף חזק מספיק ועם מימון כזה שמאפשר שיקום אמיתי. מהרגע שהן חוות פגיעה ועד לרגע שהן משתחררות ממנה, לא פיזית. רגשית, נפשית. עד כמה שבאמת אפשר להתשחרר..... שהמקרים האלו יהיו עוד "קבר" בבית בקברות האישי שלהן (כמו שורד מוסיזון אומרת)....ולא הדבר המהותי שמגדיר אותן.

 

[pizi33]

אתמול בכיתי יקירתי

צר לי לאכז אותך, אבל שום טיפול ושום שיקום לא יהפוך את חוויות האונס למצבה בבית הקברות של החיים של האישה הנאנסת. בו עיני אני רואה אישה צעירה, נאה, אינטללגינטית, ובדרך לתואר ראשון. שמדווחת על אונס בגיל 11. עברו מאז 20 שנה. האנס, חופשי ומאושר, היא הקימה משפחה, וגם היא מאושרת, אבל מה היא בחרה ללמוד "תואר ראשון כללי, עם דגש על קרימינולוגיה פסיכולוגיה וסוציולוגיה". ומה המטרה? להוכיח, לעצמה, רק לעצמה. שאותו האנס הוא פושע, שיש לו מאפיינים של פושע, ושהוא הרס את חייה. טיפת אחריות ה"ילדה-אישה" הזאת לא לוקחת. חזרה הביתה מחוויה שהיום היא מגדירה אותה כאונס, ושתקה, 9 שנים שתקה. אמא, אבא, האחות הגדולה, והאחות הגדולה עוד יותר, והמורות בבית הספר, והיועצת, והמפקדים בצבא ו... כולם היו צריכים לנחש. היא לא אמרה מילה. וכשכבר אמרה ואמרו לה. "עכשיו למשטרה" ענתה "לא, לא, לא. אבא שלי יהרוג אותו, וזה מה שחסר לי, שאבא שלי ירצח בגללי". לא מהאנס היא פחדה, מהאבא שלה היא מפחדת עד היום. וזה למרות 11 שנות טיפול פסיכולוגי, למרות, סדנאות להעצמה אישית, למרות הכל. מאלימות היא לא חפה, מרימה ידיים על אנשים אחרים כשנדמה לה שהם הולכים לפגוע בה. הנה לך קורבן שהפך למקרבן. ואני... רק על עצמי לספר ידעתי. ואת תנחשי מי אני בכל הסיפור הזה.

 

[pizi33]

לצפות מה"אישה שאיתו"

שתבין כשהיא לא איתו הוא עושה מעשים איומים זה מוגזם לגמרי. לא יודעת על גילה, לא יודעת על נשים של אנסים אחרים. יכולה להעיד על עצמי, שאם היו מספרים לי שבעלי לשעבר כפה את עצמו על מישהי הייתי אומרת "לא יכול להיות, זה לא מתאים לו" שבע שנים אני גרושה ממנו ועדיין מוכנה להגיד "לא יכול להיות, זה לא מתאים לו". דברים אחרים שהוא עשה, עושה ויעשה, ואני מתריעה עליהם, זוכים לזלזול, כי... "לא יכול להיות, אבא לא גונב מהילדים שלו". לספר לאמא שלי לפני יותר משלושים שנה שאבא מרביץ לי זה היה מיותר, הרבה פעמים היא ראתה, ולא עשתה כלום, כל עוד הוא לא מכה אותה... להכות את הילדים זה לא נורא. להגיד היום לזוגתו (שאינה אימי) שאבא שלי אלים ומניפולטיבי ומשיג בדרכים לא נעימות את מה שהוא רוצה זה גם חסר טעם, היא לא תאמין לי, איתה הוא עדין וטוב להם ביחד. אז תרדו מגילה, ומנשות כל האנסים והפושעים כולם, רק מי שתוכל להוכיח שאשתו של... היתה בזירת הפשע, ראתה אותו עושה דברים לא מקובלים ולא עצרה אותו תוכל להגיד שגילה, או כל רעיה אחרת היא שותפה לפשע. כשאת אומרת לא למה את מתכוונת - אכן שיר טיפשי. אבל כשאני אומרת בפרוש "אם לא נעים לך תגידי לי" ואני עושה מה שאני רוצה ואת לא אומרת כלום, למה את מתכוונת??? גבר בן 60+ מלטף לאישה בת 30+ את השיער ושואל "ילדה, הכל בסדר?". האם הוא סתם נחמד אליה, או שמה יש לו כוונות מיניות? אם אותה אישה אומרת לו "כן, הכל בסדר, אל תיגע לי בבקשה בשיער, ולהזכירך אתה לא האבא שלי", היא העבירה מסר ברור, ואם הוא יחזור על מעשיו יש כאן טעם לפגם. אבל... אם אותה אישה אומרת לו "כן, הכל בסדר, תודה שאתה שואל, ואיזה נחמד שאתה קורא לי ילדה, אתה יודע... אני כבר באמת לא בת 3". אז היא העבירה מסר מבלבל, ושלא תתפלא אם מחר הוא ילטף לה את השיער וגם את הלחי. שלא תבינו לא נכון, אני לא מאישמה את בקורבנות, הן קורבנות. אבל גם במקרה של קצב וגם במקרה של בר לב, אני נוטה להאמין, שהוא לא התנפל וכפה כמו אנס הרחוב המצוי, אלא הכין את הקרקע, ואותה נאנסת יכלה להציל את עצמה, אבל הנסיבות, החשש לאבד את מקום העבודה ועוד מיליון דברים מנעו ממנה, להיות תוקפנית בזמן "אמת" וגם להתלונן לקח להן זמן. וזאת הסיבה שקצב זכה לעו"ד הטובים ביותר על חשבון משלם המיסים, וגם תנאי המאסר שלו יהיו טובים יותר מאשר של עבריין מין מין השורה, ככה זה. כשיש כסף, החיים טובים יותר, גם אם אתה פושע.

 

[pizi33]

פאמקי תגידי

מה דעתך על אותן נפגעות שפונות למרכז לנפגעות אונס, מקבלות שם, סיוע, שיחות, סדנאות שאישה מהשורה משלמת עליהן אלפי שקלים, לימודים אקדמיים והשד יודע מה עוד על חשבון משלם המיסים. אבל להתלונן על האנס מסרבות? להגיע למשטרה, ולהגיד "האיש הזה פגע בי, טפלו בו" אינן מוכנות. מה נעשה עם הקורבנות האלו?, איזה מסר הן מעבירות, לאנסים מחד ולנפגעות מאידך? אני חושבת שלהגיש סיוע ע"ח המדינה לאישה שמסרבת להגיש תלונה במשטרה זה פסול. אז אני חושבת. אז מה? אני אשנה את העולם?. תמיד מציגים את הקורבן כראוי לכל עזרה ואת התוקף כראוי לעונש. אבל איך נעניש את התוקף, איך נממש את ה"למען יראו ויראו" אם המדינה מעדיפה לשפוך כמה עשרות אלפי שקלים על מתלוננת ושיהיה שקט ולא לאכוף את החוק???

 

[פאמקי]

אני קוראת את דברייך

ומתקשה להאמין. איזה לימודים גבוהים היא מקבלת? וכמה אשמה יכולה להיות לך לקורבן, שלא יכלה לעבור את מה שהנשים מבית הנשיא עברו (וזה עוד סיפור מתוקשר, שיתרונותיו בצידו)? איני יודעת על סמך מה את מדברת, אך אני התנדבתי עם נפגעות. כאלה שלא היו מסוגלות לעמוד מול התוקף וכאלה שעמדו מולו, ואחרי שנים של משפט, הוא שוחרר בגלל חוק התיישנות (איך יכול להיות חוק התיישנות על רצח של נפש?), בגלל שהיה לו עו"ד "מצויין" או בגלל כל סיבה טפשית אחרת. היו שעברו חקירות נוראיות, שנודו מהמשפחה, שהתחננו לטיפול, שלא יכלו לתפקד ביומיום... אם הן התלוננו ואם לא. אז לומר שהן מקבלות ומקבלות? וגם אם כן? מה הבעיה עם זה? יותר טוב שנממן הגנה לנשיא/ שר/ פדופיל שפל? אם את שואלת אותי- כן, הן צריכות לקבל, כי אנו כחברה, כשלנו! אז לא, הן לא חייבות לחברה כלום. אם הן מסוגלות ורוצות, הן יתלוננו. וגם אם לא, אנו נחבק אותן באהבה (אני וחברותי לפחות).

 

[pizi33]

אני בדרך כלל לא עושה את זה אבל...

אחזור על דברי צר לי לאכז אותך, אבל שום טיפול ושום שיקום לא יהפוך את חוויות האונס למצבה בבית הקברות של החיים של האישה הנאנסת. בו עיני אני רואה אישה צעירה, נאה, אינטללגינטית, ובדרך לתואר ראשון. שמדווחת על אונס בגיל 11. עברו מאז 20 שנה. האנס, חופשי ומאושר, היא הקימה משפחה, וגם היא מאושרת, אבל מה היא בחרה ללמוד "תואר ראשון כללי, עם דגש על קרימינולוגיה פסיכולוגיה וסוציולוגיה". ומה המטרה? להוכיח, לעצמה, רק לעצמה. שאותו האנס הוא פושע, שיש לו מאפיינים של פושע, ושהוא הרס את חייה. טיפת אחריות ה"ילדה-אישה" הזאת לא לוקחת. חזרה הביתה מחוויה שהיום היא מגדירה אותה כאונס, ושתקה, 9 שנים שתקה. אמא, אבא, האחות הגדולה, והאחות הגדולה עוד יותר, והמורות בבית הספר, והיועצת, והמפקדים בצבא ו... כולם היו צריכים לנחש. היא לא אמרה מילה. וכשכבר אמרה ואמרו לה. "עכשיו למשטרה" ענתה "לא, לא, לא. אבא שלי יהרוג אותו, וזה מה שחסר לי, שאבא שלי ירצח בגללי". לא מהאנס היא פחדה, מהאבא שלה היא מפחדת עד היום. וזה למרות 11 שנות טיפול פסיכולוגי, למרות, סדנאות להעצמה אישית, למרות הכל. מאלימות היא לא חפה, מרימה ידיים על אנשים אחרים כשנדמה לה שהם הולכים לפגוע בה. הנה לך קורבן שהפך למקרבן. ואני... רק על עצמי לספר ידעתי. ואת תנחשי מי אני בכל הסיפור הזה. זה משהו שכתבתי אתמול. הילדה הזאת היא אחותי הקטנה. האנס (לדבריה) הוא בן דודתנו. לי לא איכפת שהיא מקבלת מהמדינה הכל, מצידי שיתנו לה וילה בסביון ושני מרצדסים (אחד גם לבעלה שסובל אותה, פוסט טראומטית וחרדתית). מה שמפריע לי זה שהאדון מסתובב בעולם כאילו כלום, אני יודעת על מעלליו, אני יודעת שלא כדאי לי להישאר איתו לבד במקום שבו אין לי אפשרות ללכת כשאחפוץ בכך. אבל מה על שאר העולם? אף אחד לא יודע. אני לא יכולה להגיש את התלונה במקומה, כי לי , הוא לא עשה שום דבר רע. אני יודעת שלהתלונן על אונס זה קשה, אני יודעת שמעמתים עם האנס ואם עברו הרבה שנים (כמו במקרה הזה) הסיכויים שהיא תצא שקרנית ומעלילה עלילות הם גבוהים מאוד. היא היתה בסך הכל בת 11 (לדבריה) הבית בית פתוח מאוד, אם היתה נכנסת הביתה ואומרת "אמא, אבא, הבן של האחות של אמא עשה לי דברים לא נעימים" היא היתה עוברת חקירה קצרה אצל אבא/אמא והנושא היה מטופל בזמן, גם האנס (שגם הוא רצוי ציין היה ילד) וגם היא היו מקבלים טיפול מתאים ולא מתמודדים בגיל 30+ עם השלכות האונס ההוא. אין לי מושג מה מרגיש האדון, איני יכולה לדבר איתו על הנושא הזה. אבל... מישהו שכופה את רצונו על אחרים, ולא משנה אם רצונו זה סיפוק מיני, או מנת סם שבשבילה הוא שודד, זקוק לטיפול לא פחות מהקורבן. יכול להיות שזה היה חד פעמי, והבחור לא חזר על כך, אבל... יכול להיות שעד היום הוא "מתעלק" על נשים בעבודה שלו, או בכל מקום שבו הוא בעמדת כוח, ואישתו, אם ילדיו, לא יודעת מכלום.

 

[פאמקי]

אני מבינה שזו דעתך

ואני רק יכולה להצטער על כך. להצטער על הכאב שחווית שמעורר בך כל כך הרבה כעס כלפיה, להצטער על הדעה בה את מחזיקה, ולהצטער על אחותך. אני לא מנסה להניא אותך מדעתך, רק להראות לך דעה אחרת משלך, וזו דעתי. לכל אשה הזכות לבחור אם להתלונן ומתי. אין לי כל יכולת לדעת אם אשה שנאנסה היא מאושרת בחייה או לא (והלוואי וכן. זה לא מפחית מהטראומה שעברה), בכל מקרה, זה לא מונע ממנה ללמוד מה שהיא רוצה ולהגיע לתובנות הנכונות לה. ואני רק יכולה לייחל לכך, שאף אחת לא תהיה במקומה, כדי להבין את מה שעובר עליה. פיצי יקרה, יש סיבות רבות לכך שילד/ה לא מספר על פגיעה, עד לשנותיו הבוגרות/ מבוגרת, ולא אכנס לכל הסיבות כרגע, כי הן רבות. רק אגיב למה שציינת על הפחד של אשה/ילדה להתלונן שמישהו לא יפגע בתוקף: חשוב, שכהורים נקפיד בדברינו. איני אומרת שזה מה שהיה במקרה הזה, ואיני שופטת את ההורים, אך הורים צריכים להיזהר באמירות שהם אומרים. מכירה הורים שאומרים לילד/ה "אם מישהו יציק לך, ו/או יפגע בך, אני אהרוג אותו/ אתאבד עליו/ אשב עליו בכלא..." כמובן שהדברים נאמרים ממקום טוב, שרוצה לתת ביטחון, לשדר הגנה... אך ילד כזה גדל בחרדה, שאם יספר להוריו שנפגע, הוא זה שיהיה אחראי למעשה נורא של הוריו. בקשר לתלונה על אנס, מסכימה איתך. כשמתלוננים עליו, יש סיכוי לעצור את הפגיעות העתידיות. אך זה משהו שאי אפשר לחייב, לצפות או לדרוש מקורבן. היא כבר סבלה ממנו מספיק, ואי אפשר להאשים אותה שהיא לא מוכנה לעבור את הכל מחדש. מי יתן ותצליחו להגיע למקום בו אחותך תוכל להבין אותך ואת אותה, מבלי שאף אחת תמשיך לפגוע ולהיפגע.

 

[pizi33]

הקשר שלי עם אחותי לא היה ולא יהיה טוב

אם יש או אין לזה קשר לעובדה שהיא מספרת סיפור על אונס, אבל בעלילה יש יותר חורים וסתירות מאשר ברשת של דייג שלא תפס כלום, אני לא יודעת. אני חושבת שלא. אני חושבת שאם מישהו פגע בי אז... א. אני צריכה להחזיר לו כמיטב יכולתי ב. אני צריכה להתרחק ממנו ג. אני צריכה להזהיר את כל מי שאני יכולה ממנו. אחותי לא עשתה אף לא אחד מהדברים האלו. בשלוש השנים האחרונות היא מצאה את הדת היהודית. כמעט כל דבר עובר התייעצות עם הרב, בנושא הזה היא לא תתייעץ איתו. היא מתביישת. להגיד שהיא שוקלת להפסיק טיפול רפואי לתינוק בן חצי שנה כי הטיפול כרוך בהפעלת מכשיר חשמלי וזה חילול שבת, אינה מתביישת. להגיד לאנשים שידם עמוק בכיס לא שלהם שנאנסה ולא להביא אף ראיה גם אינה מתביישת. להחזיק בדיעה שאישה יכולה להגיד שנאנסה גם אחרי 15 שנה, ולענות על שאלות טכניות פשוטות "אני לא זוכרת, זה היה מזמן, הייתי ילדה" ולמרות זאת לקבל טיפול וסיוע זאת היתממות. וכן אני יודעת מה היא עברה. אותי אנס בחור צעיר לפני פחות משנה, ואני כבר הייתי מבוגרת. אבל... לקחתי בחשבון שהכנסתי את עצמי לסיטואציה, שאת הלא אמרתי קצת מאוחר מידי,שלמלכודת של "אני חי עם שותף, את יכולה לבוא אליי הביתה" ואז לגלות שהשותף לא נמצא, הכנסתי את עצמי לבד. לא הגשתי עליו תלונה למשטרה, לא ראיתי אותו מאז. אישה שמספרת על כך שנאנסה פעמיים ויותר על ידי אותו אדם שהיא לא חיה איתו באותה דירה לא ראויה ליותר מאשר התואר מטומטמת. ברור לי שאב או אח יכולים לאנוס הרבה פעמים, והאם והאחים האחרים בבית לא ירגישו כלום, הילדים (כן כן גם בנים, וגם נשים תוקפות) האלו לומדים לא לצעוק, לא להגיב, להתנתק, וכך אותו אדם שמנצל אותם יכול להמשיך במעשיו באין מפריע. אבל הבוס שלי? או בן הדודה שלי? או השכן מקומה מעל? פעם אחת הבנתי, פעם שניה? למה הגעתי איתו לאותה סיטואציה ועוד יותר למה לא התלוננתי? למה חיכיתי? להנאה צרופה, או לכך שירצח אותי? בקיצור בנושא הזה כמו בעוד המון נושאים יש המון דברים שאני לא מבינה דבר אחד אני יודעת בוודאות זה לא ייגמר אם לא נספר. לצערי יש לנו משטרה ממש גרועה, וזאת הסיבה האמיתית שאנשים נשים וטף לא ממהרים להתלונן. לא חשוב מה אישה עשתה לגבר, ברגע שהוא יגיע למשטרה ויתלונן עליה, ובמהלך החקירה היא תגיד "הוא אנס אותי", התיק ייסגר. את זה אני יודעת כי אני לא התלוננתי על הבחור שכפה עליי את עצמו, וגם הכריח אותי להשאר בדירה שאיני מכירה בחושך, בלי יכולת להתפנות בשרותים, כי איני יודעת את הדרך לשם ואיני רואה כלום. הוא טרח להתלונן עליי שגנבתי לו 200 ש"ח מהארנק כי הייתי צריכה לחזור הביתה, ולא היה לי כסף למונית, זה נכון שהוא רצה להחזיר אותי הביתה, אבל מי רוצה לשבת חצי שעה במכונית של אדם שהתעלל בה מינית, ואז נרדם בלי לשאול, אם היא רוצה להשאר שם? באופן כללי, אונס זה לא רק החדרת איבר מין גברי לאיבר מין נשי, אונס יכול להיות לא קשור למין בכלל. נראה מי תעז להתלונן על המעסיק שדורש ממנה להישאר במשרד עד 12:00 בלילה והיא לא יכולה ללכת כי... אין לה איך לנעול ואסור לה להשאיר את המשרד פתוח? אף לא אחת, כי ברגע שהיא תתלונן היא תאבד את מקום העבודה שלה, ואת זה היא לא מרשה לעצמה. אנשים חווים המון חוויות לא נעימות כי הם מפחדים לאבד משהו שיש להם, אפילו אם זה משהו רע. תראי כמה הודעות "למה הלכת ממני, אני לא יכולה בלעדייך" עולות כל שבוע לפורום שלך. אותה בעלת לב שבור לא חושבת לרגע אחד ש... "הלכתי ממך כי אני לא יכולה איתך". תראי איך אנחנו מחבקות את בעלת הלב השבור, ומעודדות ומנחמות, ובכלל לא שואלות "למה היא קמה והלכה?". אותו דבר נאנסת, אף אחד גם לא היא עצמה לא שואל "האם עשית הכל כדי למנוע את זה?". כי בהרבה מקרים, יש פשוט כניעה, הוא חזק יותר, הוא עלול לאבד שליטה ולהרוג אותי, ואז שוכבים בשקט סובלים כמה דקות ודי. זה לא סוד שבבתי כלא יש מין הומוסקסואלי, או לסבי תלוי בשמו של בית הכלא. אסיר/ה שלא מעוניין במגע מיני מסתכן במכות, מכות אומנם מסוכנות יותר, אך קשה הרבה יותר להעלים אותן מהסביבה. כשיש קטטה בין שני אנשים, ברוב המקרים יתערבו אחרים, במעשה אהבה אנחנו לא מתערבים, זה לא מנומס. ולכי תבדילי בין, זוג אוהבים שטוב לו וככה הם רוצים, לבין גדליהו שכופה את עצמו על צימוקי. ישבתי במכונית בשעות החשיכה עם גבר, במרחק 20 מטרים מאיתנו חלפה ניידת, אם היינו מקיימים יחסי מין בהסכמה, הם לא היו יודעים מזה, אם הוא היה עושה לי דברים בניגוד לרצוני, לא בטוח שהייתי מספיקה לברוח, ולהגיע לניידת שלהם, כי אני הייתי בנעלי עקב, כורכר זה לא משטח ריצה נוח, וכשאת נסערת, ולא יודעת מה את עושה הסיכוי ליפול ולהיפגע לפני שתגיע לשוטרים שבניידת והיא גם נוסעת גדול מאוד. חוק יש, אפילו אמצעי אכיפה. אבל... בלי תלונות אמיתיות, וצודקות וכאלו ששום תוקף לא יוכל להגיד "אבל היא באה איתי מרצונה", גם נכדותיי ונינותיי ימשיכו להאנס. כי מי שעושה את זה לא מפחד. ולמה שיפחד??? קצב היה בטוח עד הרגע האחרון שיזכו אותו, כי העו"ד שלו עירער את עדה התביעה העיקרית. במקרה שלו הוא טעה. ההרכב, קיבל את גרסתה של המתלוננת ודחה את גרסתו של קצב. כמה מקרים כאלו לא מגיעים בכלל לבית המשפט? כמה תיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור? קצינת חקירות, אפילו לא ניסתה לשכנע אותי להגיש תלונה. אמרתי שאני לא רוצה ודי. וכן אני חושבת שזה מתפקידה. כי מי בדיוק יעודד אותי להגיש תלונה על פלוני אלמוני שאני בקושי יודעת את שמו, וכתובתו לא זכורה לי, כי הוא הוביל אותי לשם במכונית, ואני יצאתי ברגל ולא טרחתי להסתכל היכן אני, רק להגיע לכביש הראשי ומשם הביתה רציתי, ובבית לא חיכה לי איש, הכרית, ספגה הרבה דמעות, החברה שסיפרתי לה למחרת מה קרה ומה אני עשיתי, ושהוא מאיים עליי, הציעה מפלט בביתה אבל לא עודדה ללכת למשטרה. בקיצור, כשאת לבד, את טרף קל, כשיש מה לקחת ממך את בכלל מסכנה. מספרים עם המתלוננת במשפט קצב שדרשה ממנו כסף, איני יודעת אם זה נכון או לו, אבל אם כן אז זה חמור, כי איך בדיוק 50,000 ש"ח ושתיקה פותרים את בעיית האונס??? גם אחותי מושתקת ע"י כסף לא של האנס. אם היו אומרים לה, תקבלי הכל, אבל תתלונני, הראי לנו מי זה, נטפל בו. זה היה נראה אחרת. וכמו שאמרתי, לטפל בקורבנות, יותר נעים מאשר בפושעים, זה ברור לי. ונסיים בנימה מחוייכת. סבתי עליה השלום גרה בסביבה יוקרתית בתל אביב, אבל... סביבה קצת ישנה, בתים שמאוד קל להתחבא בהם ולתקוף אם רוצים. היא כבר היתה אלמנה ולא כל כך צעירה (בת 70 +, אני באמת לא זוכרת בדיוק כמה). יום אחד חזרה מבילוי אצל חברים בשעת חשכה וחזרה לבדה, ממש בכניסה לבית ניגש אליה גבר צעיר וניסה לחטוף את ארנקה, היא לא נתנה לו, צעקה, ברחה, אני לא יודעת מה. הארנק נשאר אצלה. והבחור??? היה חשוך מידי, היא לא מסוגלת לזהות אותו. היא כמובן סיפרה את זה למשפחה בגאווה גדולה. אמרנו לה - הייתי צריכה לתת לו את הארנק, ואם הוא היה רוצח אותך? היא אמרה, לא רציתי לתת לו את הארנק, לא היה בו כסף, אבל המפתח של הבית היה. ואני רציתי לחזור הביתה, מה שאני אשאר ברחוב??? פולניה בת 70+, כנראה שבמאה ה20 חינכו אחרת, חינכו, לא לתת את מה שאתה לא מוכן לותר עליו. אם היה מנסה לשכב איתה היא בטח היתה צועקת "הו - נס". אבל... זאת כבר בדיחה על חשבונה של הסבתא המנוחה שלי, ולי מותר. היא כבר איננה והיא גם היתה שובבה לא קטנה.

 

[אתמול בכיתי]

קראתי את כל התגובות שלך פיצי

והיו לי המון מילים לכתוב, אבל לאחר מחשבה שניה, הרגשתי שאין בהן צורך.... יש משהו בתגובות שלך שמעורר בי לפחות , המוון רגשות לא חיוביים.....ואני אסביר ברשותך.... התחושה שלי היא שבמקרה הזה את יכולה להצביע אצבע מאשימה כלפיי, ולהגיד שהתחושה היא שלי, אבל גם בהודעות אחרות שלך את מפנה אשמה וביקורתת כלפי אחרים, וביד שמצביעה ומאשימה אולי אצבע אחת מופנית כלפי אחרים אבל לפחות שלוש אצבעות מבין הארבע הנותרות מופנות כלפי עצמך. מה אני מנסה לומר? שאולי שווה לעשות קצת אינטרוספקציה..... קצת בדק בית.... ההודעות שלך מלאות בכעס ושיפוטיות על משהו שאחותך חוותה או שנשים אחרות שהן קורבן באשר הן..... ונניח שהדיעה שלך אכן כלכך קיצונית כמו שאת מציגה אותה כאן...... (ואני מניחה שאין לך רצון להציג דיעה קיצונית רק כדי להציג את הקיצון באשר הוא וליצור עניין) זו עדין רק דיעה אחת מבין רבות, לא טובה יותר ולא פחות. שווה בין כולן. נכון? אז למה לא לשמור על נועם? תרבות דיון? על דיון שאפשר ללמוד ממנו ולא להכוות ממנו? למה לא לאפשר לנשים אחרות להכחים ולראות שגם דיעות שונות יכולות לחלוק אותו דיון ולהשאר ברמה תרבותית? את יודעת? אולי דעתך קיצונית, אולי אין לך אמון באחותך, ומהמעט שכתבת, חייבת להגיד לך שעברתי טלטלה מהמילים שלך לרגעים.... ואם היית עוצרת לרגע וחושבת , שיש נשים שלא התחילו את התהליך של הגשת תלונה, שלא מצאו עוד את מידת האומץ ואת הכוחות הראויים כדי לעשות זאת, אותן נשים, אם היו קוראות את מילותייך, גם לא היו מוצאות לעולם. וכאחת שכותבת שמאמינה שעל נשים כן להתלונן, הייתי מצפה ממך שתאירי את הדרך להגשת תלונה באור חיובי, לא ורוד ולא מציאותי אבל חיובי וכזה שאפשר לצלוח, לוא כדרך שהיא חסרת סיכוי. ואני דווקא כאחרת שעברה מסלול ארוך אבל שלא צלחה בו, יכולה להגיד לך שהייתי עושה את הכל שוב, והפעם עם עזרה והכוון מרובים יותר, והפעם עם כלים אחרים שבאמתחתי. יכולה להגיד לך שלמרות הכשלון שלי, הייתי לעזר לנשים אחרות כשהן חצו את הגשר הזה והפעם הייתי חכמה הרבה יותר.....אז אני לא צלחתי, אבל אחרות כן. וזה לא בטל בשישים. אז אפשר לתת נקודת מבט קודרת ושלילית (ולדכא את הרצון של אלו ששוקלות לנסות) ואפשר להראות את המציאות כמו שהיא...ולא , לא מסכימה שהכל שחור, ואת יודעת מה? בכלל בחיים, הייתי מעדיפה לנקוט בעמדה שבתחילה נותנת אמון מנסים לראות רק את חצי הכוס הריקה. לא עייפת? לא הותשת? לא היית רוצה קצת מנוחה לעצמך? לשמוט את המשקל העודף הזה שאת נושאת ולנוח קצת מכל זה? אמרת שגם את חווית בעצמך מקרה אונס, אז ראשית צר לי על כך, וגם את אינך אשמה לא משנה מה הייתה הסיטואציה, אונס הוא אונס. והוא אפעם לא אשמת הקורבן. גם אם קל יותר ללכת לשם לפעמים. רק אל תשכחי שהמקרה שלך קרה בבגרותך, כשהאישיות שלך כבר מעוצבת מגובשת הטלטלה היא שונה, לעומת אחותך שחוותה דברים בגיל צעיר, בזמן שהאישיות שלה מתהווה ונבנית....והטלטלה הרגשית נפשית ופיזית היא עצומה בכמה רמות ואם היא חזרה על עצמה אז על אחת כמה וכמה.... הייתי מקווה שתגלי קצת יותר סלחנות קודם כל אולי כלפיי עצמך ואח"כ גם כלפי כל חברות הפורום..... כדי שיהיה נעים לקיים דיון ולא תיווצר תחושה של מלחמה וכוחניות....ובעיקר, אפשר לומר הכל, אפשר להכיל הכל...רק חושבת שיש דרך להגיש כל דבר שאת רוצה לומר, ואם באמת חשוב לכולנו להיות קשובים ולהיות מסוגלים להגיב מהמקום שאנחנו באמת רוצים להגיב.....אז שווה להיות סובלניים וסבלניים מעט יותר. את לא חושבת פיצי? אני מצטערת אםההודעה שלי מעט חדה. אבל קראתי את ההודעות שלך, וזה מה שהתעורר בי ואני לא יכולה להגיב אחרת ממה שמרגישה, אין בי כוונה לפגוע, בטח ובטח לא ברמה האישית, אז קבלי את הדברים בהבנה, תאמיני לי, המילים שלי באות רק ממקום טוב, בתקווה שיגיעו למקום טוב.... שבוע טוב שיהיה לך ובעיקר אופטימי קצת יותר. דנה.

 

[pizi33]

דנה אני כועסת על אחותי

ועל מערכת המשפט ועל כך שבמדינה שלנו לא הצדק מנצח אלא הכסף. אז קצב יצא אשם. בואי נראה איזה עונש הוא יקבל. אחותי נאנסה בגיל 11 (לדבריה) ולא שיתפה את הבית, עשתה מעשים איומים שפגעו בעיקר בה. היא לא אשמה, אשמים ההורים שלי ושל הבחור שאפשרו לו להיות איתה לבד. סמכו עליו, הוא ילד טוב. איש לא היה מעלה על דעתו שהוא מסוגל לדבר כזה. זכותה לבחור שלא להתלונן. זכותו לבחור להמשיך לאנוס, למה לא? הרי הוא נהנה, והיא שיתפה פעולה, אין לו מושג שהיא לא רצתה. יכול להיות שהתיה שם אלימות, יכול להיות שהוא גם איים עליה, יכול להיות שהרצון לא לקלקל את היחסים בין אמנו לאחותה שם מחסום לפיה. למיטב ידיעתי זה היה חד פעמי. ואם לא אז היא מטומטמת. באמת שהיא לא היתה חייבת להיות איתו לבד בשום מקום. ההורים גרים באותה העיר אבל לא באותו רחוב או באותו בית. בבית הורי איש לא היה מעיז להתקרב אליה. אבי היה אימת הרחוב, הגרוש שלי שהיה החבר הרשמי שלי, ויחסי המין ביננו קויימו בהבנה ובהסכמה ואפילו בהנאה חשש, שאבא יתפוס אותנו. ואני צחקתי "מאבא שלי אתה מפחד? אמא שלי חושבת שכלה צריכה להיות בתולה". ובכל זאת שמרנו על גבולות, לא קיימנו יחסי מין בבית, כשידענו שיש מישהו בבית. אז אם אחותי, פתחה לאדון את הדלת כשהיא לבד בבית ונאנסה, אז היא מטומטמת. הפעם הידועה לי היתה אצלו בבית, כנראה לא באמת היה לא איך לברוח. אבל ללכת לשם שוב כשהוא לבד??? להכניס אותו אליה כשהיא לבד??? בשביל מה יש דלתות, ומנעולים, וחרירי הצצה אם לא כדי למנוע חדירה של מי שאיננו מעוניינות בו? אישה יכולה להאנס יותר מפעם אחת, ע"י בני אדם שונים או ע"י אותו אדם. אבל... בשביל זה צריך נסיבות של אונס. אדם לא אונס אדם אחר באמצע רחוב סואן לאור יום, לא יאפשרו לו. מוניקה לווינסקי התלוננה שביל קלינטון אנס אותה אורלית. נו באמת... איך אפשר להכריח מישהו למצוץ? אני במקרה כזה הייתי מכאיבה לו ככה שלא יחשוב יותר על מין אוראלי. אבל אני זאת אני. כן אפשר לקרוע לאישה את הבגדים, לזרוק אותה על הגב, להחזיק לה את הידים מעל הראש ביד אחת, באותו הזמן לפתוח לעצמך את הרוכסן ולבעול אותה. בטח שאפשר. אפשר גם להשקות אישה בכמות גדולה של אלכוהול, להוריד לה את ההתנגדות ל0 לקחת אותה הביתה, לזיין אותה בפראות ובעוצמה, וכשהיא מקיאה את הנשמה, להזיז את הסדינים עם הקיא ולהגיד "אני חם עלייך אש, אני חייב לגמור" כאילו, שהעובדה שהבחורה הקיאה לא מספיקה בתור לא. אז... כשאת אומרת לא, תגידי את זה לפני שהתפשטת, לא אחרי שהקאת את הנשמה. והאלכוהול כבר, לא משחרר וכיפי, אלא גועל נפש, וכל הסיטואציה היא כזאת שאת רק רוצה לברוח ממנה. רב הקורבנות לא מתלוננות, כי השאלה הראשונה של החוקר היא "אמרת לא?" ואם לא אמרתי? אם שפת הגוף שלי היתה לא מוחלט, והאדון לא מבין לא? אז היו מקרים שהלכתי עם גבר או אישה לבית שלהם או לבית שלי או למלון, ולא ממש נהניתי, לא קראתי לזה אונס, כי היו לי כל הכלים להתנגד, אבל הסכמתי. אבל כשאדם מנצל את העובדה שאת תחת השפעת כדורים, אלכוהול, או משבר לטובתו. וההסכמה שלך היא רק מהפה לחוץ, אז זה אונס. את יודעת מה. אפילו אם היה סיבוב אחד מעולה ואני לא רוצה יותר אבל האדון עוד חרמן והוא מתעקש על חדירה ועל שימוש בגופי להנאתו למרות שאני אמרתי די. זה אונס. ואותו כנ"ל גם לגברת. אבל אותו לא נעים לי שמשאיר את רובנו מחוץ לתחנת המשטרה הוא הסיבה לכך שאיננו קמות והולכות מסיטואציה שנגמרת רע "לא נעים לנו". אז אם לא נעים להגיד לדייט שלמרות ששילם עם הקפה, את לא עולה אליו הביתה. ואם לא נעים להגיד לבן הדודה שלך, תעזוב אותי, אני לא רוצה להיות איתך, ואם זה לא עוזר כי הוא קצת יותר גדול פיזית. אז להגיד לו, אני אספר את זה לאבא ואמא שלי ושלך. אז שיהיה לא נעים גם לשלם עם טיפול פסיכולוגי. ועל התואר באוניברסיטה. כן זאת דעתי, חלוקת אצבעות האשמה, לא תועיל לך הפעם. אני מסמנת אשם עם כל כף היד מופנה על האשם שלי, לא עם אצבע אחת, כך אני מסמנת אקדח, ובדרך כלל הוא מופנה לרקתי. מי שפוגע צריך לשלם על זה. לא יתכן שאדם א' יעשה מעשים פסולים, אדם ב' יפגע. וכמה עשרות בני אדם שלא קשורים בכלל, יתקנו את העוול בעוד הפושע חופשי. אבל... בלי תלונות אין הרשעות. בלי קמח אין תורה. כך אומרים בישיבה. האמת היא שבלי קמח אין לחם, אפילו לא מצות. את הגשת תלונה ונכשלת. אבל אחרות נעזרו בך. מעולה. אם אחותי הייתה מקשיבה לי, הייתי אומרת לה שזה רעיון טיפשי להישאר עם נער שמבוגר ממנה ב4.5 שנים והיא לא בת זוג שלו ולא כלום, לבד. אבל היא לא שאלה אותי. כי למה שאבין בבנים ביחסים אם אני רק בת 19.5 ויש לי חבר כבר 4.5 שנים? להיות חכם אחרי מעשה זה קל מאוד. ואנחנו תמיד רוצות לתת אמון. אז א' מנוול, וב' סתם חרמן, ג' בטח יהיה בסדר. וגם ג' מאכזב. מה לעשות???

 

[אתמול בכיתי]

ולגבי טראומה.....

יש כל כך הרבה דרכים שונות לתהליך עיבוד של טראומה...כל כך הרבה קשיים... וסתם ככה, אם לא יצא לך....הייתי ממש ממש מציעה לך (ולכל מי שמעניין אותה) אם לא יצא לך כבר לקרוא את הספר "טראומה והחלמה" של ג'ודית הרמן לואיס. הספר הזה מרתק ובוחן לעומק את השפכות לכל סוגיהן של טראומה לטווח קצר וארוך... אולי תרגישי אחרת לגבי אחותך ובכלל לגבי קורבנות..... ואולי אפילו לגבי עצמך. חבל, יש ספקטרום כל כך רחב לטראומה ולתגבות ...ששווה להשקיע מעט מאמץ בהבנה לעומק .... את לא חושבת? והנה דוגמא מעמוד 13 "העימות בין הרצון להכחיש מעשים נוראים, ובין הרצון להכריז עליהם בקול רם, הוא דיאלקטיקה מרכזית של הטראומה נפשית. בני אדם שנעשו בהם מעשי זוועה, מספרים פעמים רבות את סיפוריהם בדרך רגשית מאוד, סותרת ומקוטעת, החותרת תחת אמינותם ומשרתת באופן זה את שני הצווים: סיפור האמת ושבירת הסודיות. רק כאשר בסופו של דבר האמת זוכה להכרה, יכולים אפוא הנפגעים להתחיל בתהליך ההחלמה". (הרמן, 1992, ע' 13). ואם זה מעניין אותך, יש עוד המון ספרים בנושא, שבאמת נוגעים ומסבירים את כל מהות הטראומה, התגובות וההתמודדות. גם עם מה שלא נראה סביר..... כמו: מבוא לגילוי עריות: אין אמת, ואין חסד, ואין רחמים. בתוך: הסוד ושברו:סוגיות בגילוי עריות /זליגמן, צ. סולומון, ז. אם זה יעניין אותך. יש המון ספרים בתחום..... ואם לא, אז לא.... לדעתי, גמישות מחשבתית תמיד יכולה רק לפתוח אותנו .....