כשאתם חולים...

[m i t a l y]

כשאתם חולים... ../images/Emo101.gif

האם אתם מקבלים עזרה מההורים? מבן/בת הזוג? מילדיכם? שבוע טוב לכם...

 

[נץ666]

שאלה מענינת

העובדה שאנחנו קבוצה לא אחידה מבחינת הזוגיות, הגיל ויחסים עם ההורים הופכת לפעמים שאלות כאלה, עבורי, מוזרות מאוד. אני חושב שמהגיל בו צמח שיער הערווה שלי סירבתי לקבל עזרה מהוריי שכללה מגע גופני המחייב אותי בהתערטלות, למשל. [מקלחת לצורך הענין, החלפת בגדים וכו'] גם ילדיי מאז שעמדו על דעתם לא מוכנים לקבל עזרה מהסוג הזה. אבל, מעולם לא הייתי חולה במחלה כזו שהצריכה עזרה גופנית צמודה. עם זאת, כשאמי שכבה בשבוע האחרון לחייה מסוממת עם גידול ענק בראש נאלצתי להחליף לה בגדים. זו היתה חוויה חוצגופית מבחינתי. היא הפסיקה להיות אמי והפכה לעוד אדם שצריך לסייע לו.

 

[הגרגשית]

יצא לי לחשוב הרבה פעמים על מה שכתבת

במסגרת העבודה שלי (לא זוכרת עם ציינתי את זה כבר, אבל אני אחות במקצועי, עובדת הרבה עם קשישים, רבים מהם במצב קשה /סופני. אחד הדברים שתמיד בולטים לעין זה הקשר בין אותם חולים לילדים שלהם - כל מערכת היחסים שלהם פשוט באה לידי ביטוי בצורה מאד בולטת : לפעמים רואים ילדים שמטפלים במסירות אין קץ בהורה החולה - דואגים, מתעניינים, מטפלים פיזית. לעומת זאת לפעמים רואם ילדים שרק רבים ביניהם (ליד כולם) ומנסים "להפיל את התיק" אחד על השני והכי עצוב (לדעתי)- מי שיש לו ילדים שלא מגיעים בכלל...

לפעמים אני מסתכלת על אותו קשיש וחושבת: מעניין מה קרה באותה משפחה לפני 30- 40 שנה שהביא למצב מערכת היחסים כפי שהוא היום - הרבה פעמים יש לנו נטייה לשפוט את מי שלא מתנהג יפה כביכול להוריו, אבל מי יודע בעצם מה היה בעבר.

 

[לורליי43]

מתחברת למה שאת והנץ כתבתם

מבחינת התחושה של הצורך לעשות ניתוק מסויים כדי להיות מסוגלים לעבור ל"מוד" של טיפול.

 

[mich78]

לשמחתי עדיין לא נזקקתי לעזרה

עד היום הסתדרתי לבדי, מה יהיה עם בן הזוג- אני מאמינה שאגלה עם הזמן

מבחנתי שהיה צורך (ואם יהיה) עזרתי לסבתי שזקוקה לעזרה זה היה מין דבר ברור מאליו שלא חושבים עליו כ"כ אלא עושים אני ממש לא יודעת כיצד אתנהג במידה יהיה צורך (בתקווה שלא יהיה צורך

) לעזור להורי.. (נראה לי שאעזור אך אין לי מושג איך וכיצד ארגיש)

 

[לורליי43]

מאז הנישואים- בעיקר מהבן זוג

 

[דפנהאי]

בעיקר מעצמי. הורים לא עזרו מאז עמדת

על דעתי, ואני מסתדרת. לעיתים רחוקות לפי הצורך - בעלי

 

[דיא]

אני לא מבקשת

מאז הילדות לא זוכרת את הורי ממש מטפלים בי, אפילו כשהייתי בביתם, בזמן הצבא. למזלי יש לי איש שהכי קשה לו עם לא לדעת מה אפשר לעשות בשבילי. אז אחרי 3 שפעות קשות, שבהן הוא למד, הוא עושה את זה ממש טוב. אחותי מבקשת יותר ומקבלת יותר. זה אישי, ואני יודעת שאימי משתדלת בדרך כלל. העניין הוא שזה תמיד "את רוצה שאני אבוא?". ואני כמובן לא יכולה להגיד "כן", כי היא עובדת קשה, ויש לה אמא משלה לטפל בה... אני מבקשת עזרה מחברות. והן בדרך כלל עוזרות.

 

[דיא]

לגבי לתת עזרה, לשמחתי הם כרגע

לא צריכים אותי, מלבד לעזור בטיפול עם הסבתא, וזה אני עושה. הם בדרך כלל לא מבקשים (מאיפה למדתי לא לבקש?!), אבל הם פשוט נוסעים לשבוע ומשאירים אותה לבד, או משהו בסגנון. זה לא שאני ממש מתלוננת, רק קצת, זהו פשוט התפקיד שלי במשפחה - המטפלת. כולנו בוחרים לנו תפקידים במסגרות החיים השונות, בין אם זו בחירה חופשית ובין אם מאולצת.

 

[פרפרים234]

אז כחה

הורי לעולם לא באו לעזור לי הם כניראה חושבים שאני סופר מן. אני הפסקתי לעבוד בעקבות בעיה בגב שגורמת לי לכאבים בלתי פוסקים. בגיל 28 קבלתי לחץ דם גבוה בגלל לחץ תמידי , גידול שלושה ילדים כמעט לבד , עבודה מחוץ לבית , עבודה בתוך הבית ( נקיון , סידור כביסות, וכו' ). וגם אז לא קבלתי עזרה מהורי , ( גם היום הלחץ דם שלי גבוה ). בעלי הנפלא מנסה לעזור כמה שהוא יכול , הוא מגיע בשעה 7 בערב , ואני משתדלת לא לקפוץ עליו אם מטלות , כי גם הוא עייף מהעבודה. בקיצור החיים הם לא פיקניק , אבל אני מאושרת שיש לי את בנותיי ובעלי , שה' ישמור לי אליהם.

 

[ציפי ג]

מבעלי

ולפעמים כוס תה מהילדים.

 

[m i t a l y]

היי ציפי, ברוכה הבאה... ../images/Emo140.gif

 

[נופר30]

כשאנחנו חולים יש עזרה אצלנו גם

מההורים ( של שני הצדדים) וגם מבני הזוג