כר נרחב להשלכות
המפגשים האלה... פה, בעולם ההזוי הזה של הסייברספייס... מה היה לנו פה? יש לי אותי... ופתאום, יש עוד מישהו מולי, בצד השני של המסך. הוא כותב, אני עונה, מחייכים, צוחקים, שואלים... מתמסרים. תרתי משמע. ולאט לאט נוצרת מתוך כל זה דמות. דמות שאני חושבת שהיא הוא (מפלאי השפה...), אבל בעצם, כל קשר בינה לבינו הוא מקרי. האמת היא, שזו הדמות שאני רוצה שהוא יהיה... הדמות הזאת, למעשה, היא יציר דמיוני. ומכיוון שהיא יציר דמיוני, הרי שאני רשאית לעשות בה כרצוני. ואם אני רוצה שהיא תהיה הכי יפה בעולם, היא מיד הופכת להיות הכי יפה בעולם. רוצה הכי חכמה? אין בעיה, הכי חכמה. הכי סקסית? רק תגידי, הכי סקסית. רוצה שתהיה גדולה ויודעת? בסדר, קחי גדולה ויודעת... מה שאת רוצה, תתני לה, תשימי בה, תשליכי עליה... היא שלך. מותר לך. ואז... וואו! תראו! פגשתי ברשת את האדם המושלם... בדיוק כזה אני רוצה... מדהים, לא? מכירים את זה? האמת? לא, זה לא מדהים. בטח שבדיוק כזה אני רוצה. הרי בצלם רצוני בראתי אותו... ועכשיו, מה עושים עם זה? פתרונות אין. לפחות לי אין. אבל אני יכולה לראות את שני הקצוות של הסקאלה. ואיך שאני רואה את זה, בקצה האחד יש הישאבות, התאהבות, היסחפות, אחרי הדמות הזאת שיצרתי לי... משהו חסר שליטה, משהו שנוהה אחרי... משהו שלא רוצה לראות... ובקצה השני יש עצירה. סטופ. רגע. הרי אם אני יצרתי את הדמות הזאת, יש לי הרבה מה ללמוד ממנה. היא משקפת לי את הפנטזיות שלי, מה שאני רוצה בחיים ואין לי. נובעות ממנה שאלות לעבודה - אם ``היא`` גדולה ויודעת, האם זה בגלל שאני מרגישה כל כך קטנה ולא יודעת? למה אני צריכה ש``היא`` תהיה חכמה? איפה ה``חכמה`` הזאת שלי? אם אני צריכה ש``היא`` תהיה גדולה, למה אין לי דמות כזאת ``גדולה`` לידי בחיים שלי? מה יש שם? פחד? ממה? היבלעות? הממממממ... בקיצור, שאלות שיש לתת עליהן את הדעת... שאלות שמקדמות... עבודה. והכול תלוי מה אני בוחרת לעשות עם זה... מישהו מוכן להגיד משהו על זה בבית הזה??? מהורהרת בשבת בבוקר, אילה
המפגשים האלה... פה, בעולם ההזוי הזה של הסייברספייס... מה היה לנו פה? יש לי אותי... ופתאום, יש עוד מישהו מולי, בצד השני של המסך. הוא כותב, אני עונה, מחייכים, צוחקים, שואלים... מתמסרים. תרתי משמע. ולאט לאט נוצרת מתוך כל זה דמות. דמות שאני חושבת שהיא הוא (מפלאי השפה...), אבל בעצם, כל קשר בינה לבינו הוא מקרי. האמת היא, שזו הדמות שאני רוצה שהוא יהיה... הדמות הזאת, למעשה, היא יציר דמיוני. ומכיוון שהיא יציר דמיוני, הרי שאני רשאית לעשות בה כרצוני. ואם אני רוצה שהיא תהיה הכי יפה בעולם, היא מיד הופכת להיות הכי יפה בעולם. רוצה הכי חכמה? אין בעיה, הכי חכמה. הכי סקסית? רק תגידי, הכי סקסית. רוצה שתהיה גדולה ויודעת? בסדר, קחי גדולה ויודעת... מה שאת רוצה, תתני לה, תשימי בה, תשליכי עליה... היא שלך. מותר לך. ואז... וואו! תראו! פגשתי ברשת את האדם המושלם... בדיוק כזה אני רוצה... מדהים, לא? מכירים את זה? האמת? לא, זה לא מדהים. בטח שבדיוק כזה אני רוצה. הרי בצלם רצוני בראתי אותו... ועכשיו, מה עושים עם זה? פתרונות אין. לפחות לי אין. אבל אני יכולה לראות את שני הקצוות של הסקאלה. ואיך שאני רואה את זה, בקצה האחד יש הישאבות, התאהבות, היסחפות, אחרי הדמות הזאת שיצרתי לי... משהו חסר שליטה, משהו שנוהה אחרי... משהו שלא רוצה לראות... ובקצה השני יש עצירה. סטופ. רגע. הרי אם אני יצרתי את הדמות הזאת, יש לי הרבה מה ללמוד ממנה. היא משקפת לי את הפנטזיות שלי, מה שאני רוצה בחיים ואין לי. נובעות ממנה שאלות לעבודה - אם ``היא`` גדולה ויודעת, האם זה בגלל שאני מרגישה כל כך קטנה ולא יודעת? למה אני צריכה ש``היא`` תהיה חכמה? איפה ה``חכמה`` הזאת שלי? אם אני צריכה ש``היא`` תהיה גדולה, למה אין לי דמות כזאת ``גדולה`` לידי בחיים שלי? מה יש שם? פחד? ממה? היבלעות? הממממממ... בקיצור, שאלות שיש לתת עליהן את הדעת... שאלות שמקדמות... עבודה. והכול תלוי מה אני בוחרת לעשות עם זה... מישהו מוכן להגיד משהו על זה בבית הזה??? מהורהרת בשבת בבוקר, אילה
