כרגיל לא קשור..
לפני שבועיים עשיתי סדר במחשב, וממש במכרה נתקלתי בדיסק הכפול של סמאשינג פאמפקינס בשם Mellon Collie and the Infinite Sadness אך כמה זכרונות הוא הזכיר לי מתקופת ההתבגרות של שנות ה-90 העליזות.. הדיסק הזה מעביר לך בו זמנית רגשות של שמחה, בכי אושר, עצב.. פשוט פצצת רגשות. מאז שמצאתי אותו אני לא מפסיק לחרוש על הדלעות.. ממליץ לכם מאוד לשים יד על אחת ההופעות שלהם בדיוידי. הנאה מובטחת. לי אין שום ספק שהפאמפקינס שמים בכיס הקטן שלהם את רב המפלצות של שנות ה-90.. ואת הכתיבה הגאונית של בילי קורגן אי אפשר להשוות פשוט לאף אחד אחר.. ולחברי הפורום שרק שמעו את השם של להקה אך נרתעו ממנו הכנתי כמה טעימות מהגאונות שלהם: בילי קורגן מנגן על פסנתרו הישן בביתו את אחת המנגינות המתוקות מהאלבום. Tonight, Tonight Disarm תהנו!
לפני שבועיים עשיתי סדר במחשב, וממש במכרה נתקלתי בדיסק הכפול של סמאשינג פאמפקינס בשם Mellon Collie and the Infinite Sadness אך כמה זכרונות הוא הזכיר לי מתקופת ההתבגרות של שנות ה-90 העליזות.. הדיסק הזה מעביר לך בו זמנית רגשות של שמחה, בכי אושר, עצב.. פשוט פצצת רגשות. מאז שמצאתי אותו אני לא מפסיק לחרוש על הדלעות.. ממליץ לכם מאוד לשים יד על אחת ההופעות שלהם בדיוידי. הנאה מובטחת. לי אין שום ספק שהפאמפקינס שמים בכיס הקטן שלהם את רב המפלצות של שנות ה-90.. ואת הכתיבה הגאונית של בילי קורגן אי אפשר להשוות פשוט לאף אחד אחר.. ולחברי הפורום שרק שמעו את השם של להקה אך נרתעו ממנו הכנתי כמה טעימות מהגאונות שלהם: בילי קורגן מנגן על פסנתרו הישן בביתו את אחת המנגינות המתוקות מהאלבום. Tonight, Tonight Disarm תהנו!