מור1948,תחושת המצוקה שאתה חש,
טבעית ומובנת,גם על רקע התסכול,ואולי רגשות הכעס,סימולטנית עם תחושת חוסר האונים המלווה אותך ככל אדם שנאלץ בעל כרחו להפסיק את עבודתו.החשש מפני העתיד, חוסר הוודאות, והחרדה המקננת עקב הירידה הצפוייה ברמת החיים, רק מגבירים את התסכול,והמצוקה הנפשית שבעקבותיו..ראשית,וודאי שרצוי לקחת תרופת הרגעה, כמו וליום או אחרות,בהמלצת רופא .שנית,כשכיר שעבודתו הופסקה, אתה כנראה זכאי לדמי אבטלה במשך חצי שנה. תקופה בה אתה יכול לחפש עבודה מתאימה..נכון שזה אינו קל היום למצוא עבודה בגיל 50,גם אם אתה מומחה ובעל יכולת טובה מוכחת בתחום העיסוק שלך..אבל העיתונים,מוצפים בהצעות עבודה,ומסתבר, שיש גם כאלה,יתכן אחרי השקעת מאמץ רב בחיפושים, אבל בסופו של עניין, מוצאים עבודה מתאימה..בינתיים,כדאי שתבנה פעילות שגרתית יומיומית,שבמסגרתה, תמשיך לקום בבוקר כמיקודם..אבל במקום ללכת לעבודה, גש ללישכת העבודה..ולאחר מכן, ארגן לך את הדרך בה תתחיל לחפש עבודה דרך העיתונים.כיוון שאלה יוצאים מדי יום..החיפוש הוא כמעט יומיומי..בין לבין,בזמן הפנוי,אתה יכול לעשות לביתך..כלומר דברים שרצית תמיד לעשות בבית, תיקונים, שיפוצים, כל דבר שאף פעם לא היה לך זמן..עכשיו יש..פעילות ספורטיבית מדי יום, כמו הליכה,או שחייה או אחרת, מאד עוזרת לשפור מצב הרוח.אלא שהיא מחייבת תחילה בדיקה אצל רופא המשפחה..נסה להיות יצירתי, בכל הנוגע לחיפוש עניין לעצמך, שלא יגרום לך לשקוע לתוך מצב של רחמים עצמיים, עד כדי דכאון..ובעיקר, אל תפסיק לקוות, להאמין שיש אור בקצה המנהרה...התקווה,האמונה בכוחך, וביכולתך לצאת מהמשבר הזה, היא שתעזור לך להחזיק מעמד, להשרד, עד שיבואו ימים טובים יותר.תמיכת המשפחה, לאו דווקא כספית, חשובה מאד.ההבנה, תשומת הלב, החום והאמפטיה וודאי מצד אשתך, ושלושת ילדיך, מאד חשובה. בלעדייה, יהיה לך הרבה יותר קשה.חשוב לתדע את הילדים (תלוי בגילם), על מה שקורה.כיוון שזה יהיה כרוך בצימצום זמני ברמת החיים הקודמת..וגם הם חייבים לשתף פעולה..
