כפתורים..

[קיפודת ים]

פסיכולוגיה פעם שנייה. חשוב צ´יפ..

צ´יפ.. קצת פיספסת את הנקודה. לפי הנחתי, פסיכולוגית אמורה לחדור אלייך, לנפש שלך, להבין מאיפה באים הקשיים, הפחדים. ראיתי פעם את הסרט "סיפורו של וויל האנטינג".. כל כך הרבה פסיכולוגים ניסו להגיע לנפש, ורק אחד הצליח, וכך שינה את גישת וויל, אשר הבין את עצמו הרבה יותר טוב. כך גם פסיכולוגים בחיים. הבכי , או יותר נכון, אי הרצון לבכות, וממש להתרחק מנושאים שגורמים לבכי, גרם לי להימנע מלהגיע לתוך תוכי, כי לא רציתי לגעת בנקודות הקשות, וזה בעצם גורם לפספוס הטעם שבטיפול. והיא לא התעקשה על זה. ולדעתי היא הייתה צריכה להגיע אליי. כי ככה הייתי מבינה הרבה יותר טוב מי אני. ואני עדיין לא מבינה. לא תמיד. תמיד שואלים, למשל בשביל למצוא מפתח.. נגיד ש.. "אם הייתי מפתח , לאן הייתי הולכת, מה הייתי עושה" ואני כאילו המפתח. מנסה להבין מה אני.. מה ה"עצמי" שלי היה עושה במצבים מסויימים. לפעמים אני מגיעה לתשובה. ופעמים אחרות.. ובכן.. הכפתורים קצת נתקעים.. אני מבולבלת במעט, מנסה למצוא.. יש דברים שממשיכה לעבוד עליהם בתוך עצמי.. יש כאלה שלא.. פסיכולוגים הם הדרך להגיע לעצמי. אני זאת שהולכת בדרך ואני בעצם עושה את העבודה הקשה של החיפוש. יש פסיכולוגים שפשוט מאוד , עד כמה שיהיו נחמדים, לא מבינים את זה ולא מראים את הדרך. לא בונים את הדרך איתך. בגלל זה צריך למצוא את הפסיכולוג/ית המתאים/ה. גם אלו שהכי נוח איתם. וגם אלו שיודעים להדריך. יש כאלה.. פגשתי בהם.. הם רק לא טיפלו בי.. שלך, שני.. פסיכולגית בעתיד, קיפודה בהווה. ודרך אגב.. המקצוע שלי לעתיד הוא נותנת עצות בטור אישי בעיתון. פסיכולגיה וכתיבה. i have a dream

 

[chipi]

ראיתי את הסרט ויל הנטינג

חשבתי שזה קיצ´ כמו הסידרה המכון (תודה לאל שהיא ירדה) שניהם גרמו לי להרגשה לא נעימה . מה גם אני לא אוהבת בכי טוב נו זו דעתי

 

[אורלי_ל]

שני קיפודת ים - שלחתי לך מייל