כפר הנוער (המשך...)
לא יכולתי להתאפק וכבר במקלחת כיוונתי את זרם המים עם ידית הטוש אל בין רגליי. המים החמים והעקצוצים של הטיפות הניתכות על העור החשוף של פתח הנרתיק והדגדגן שלי עשו את שלהם, ובירכתי על כך שאין לי שותפים לחדר הקטן והמכוער שלי.
נמרחתי על הספה בחדר הראשי והדלקתי את הטלויזיה. אודטה דיברה על אתר הנעליים שלה ומחשבתי נדדה למחוזות רחוקים. לא יכולתי להיפטר מן התמונה של תמיר מביט בי בעיניים מלאות תשוקה ומלטף לעצמו את הזין. זה היה מדהים.
בסה"כ הוא הרי נער מפותח, בן 15, גבר כמעט. כשהייתי בת גילו ראיתי בנערים הללו גברים צעירים וחרמנים ולא הייתה לי שום בעיה להתייחס אליהם כאל יצורים מיניים. זה היה לי נעים במסיבות כשרקדנו סלואו שהם שלחו ידיים מהססות אל הישבן כאילו וב"מקרה" או ניסו ללטף קצת את שדיי "בלי כוונה". כמובן שמיד הזזתי את ידיהם הפולשניות כפי שראוי לנערה בת 15 אבל זה היה נעים. הייתי חוזרת אז הבייתה ועושה בדיוק מה שעשיתי היום.
אבל תמיר היה חניך שלי. מעבר לכך שאני בכמעט 10 שנים גדולה ממנו, הוא נער שאני צריכה לחנך, להחזיר לדרך הישר, להיות דמות סמכותית ולא סמל מין. ובכלל – סמל מין? מושא לתשוקה? אני? היום? בלי איפור (אסור למדריכות בכפר), עם מכנסי שלושת רבעי לרוב וחולצת טריקו? אני?
בכל זאת זה החמיא לי. אפילו במצבי הצלחתי לגרות אותו כל כך שלא היה יכול לעמוד בחרמנות ופשוט אונן מטרים ממני וקיווה שלא אשים לב. ושוב חשתי לחלוחית בין רגליי וחום נעים כזה שהזכיר לי שאני אשה ולא רק מדריכה.
"די!" "די!" אסור לי לחשוב על זה. על הזין שלו שהיה ארגמני וזקוף וכמעט צמוד לשיפולי בטנו. לידו שעיסתה אותו בכוח ועדינות גם יחד. בפניו שהביעו עונג וחרדה וחרמנות אדירה. והכל בגללי.
"דדדדיייייייייי!".
החלטתי ללכת אליו לדירה ולדבר אתו על המקרה. אי אפשר להעביר את זה כאילו ולא קרה. זה מחד יפריע לי להסתכל לו בעיניים ומאידך יגרום לי לחוסר סמכות מולו. מעבר לכך, זה יכול להביא להשלכות שאני לא יכולה לתאר לעצמי אם יידע שעשה משהו כה חמור ותהיה התעלמות מצידי. זה בעייתי באופן כללי ובמיוחד בכפר נוער שכזה שבו בני נוער עם רקע עברייני ותהיות ובלבול בנוגע למותר ואסור, מוסרי ולא מוסרי.
כל הדרך לחדרו של תמיר הייתי בסערת רגשות ובחשש לא קטן. מה אומר לו? איך להתייחס לארוע? להעניש? להיות קשוחה? מבינה? אמהית? כועסת?
דפקתי על דלת חדרו ולא הייתה תשובה. לאחר סדרה של נקישות ללא מענה פתחתי את הדלת כדי מרווח קטן והצצתי פנימה. הוא ישב על כורסא בחדר עם הסלולרי שלו על ברכיו ואזניות מחברות בינו לבין אזניו. ראשו נע בתנועות מדודות למקצב של איזשהו שיר (היפ הופ ככל הנראה) והוא הביט בי.
רמזתי לו בידיי להוריד את האזניות והוא עשה זאת בחוסר חשק מופגן.
"מה את רוצה?"
"באתי לדבר על מה שקרה בבוקר."
הוא זרק את הסלולרי לשולחן והטיח בקול שפוף "לא קרה כלום בבוקר!"
נאנחתי, התיישבתי על כסא מולו כפופה לפנים.
"אתה יודע בדיוק על מה אני מדברת תמיר."
"תעזבי אותי באמא'שלך" מלמל והרים ראשו במבט מתמשך לתקרה.
"תמיר. אתה לא ילד. וגם לא אני. קרה משהו בבוקר ואני רוצה שתסביר לי למה עשית את מה שעשית".
שקט.
"תמיר!" הרמתי מעט את קולי אבל לא לתחום המאיים. לא רציתי לאיים עליו במיוחד לא כשאני לבד אתו בחדר.
שקט.
"ראית מה שראית" אמר לפתע בלי להסתכל עליי. "תעזבי את זה ככה ואל תתעסקי במה שלא צריך!".
הבטתי בו וחייכתי.
"למה לא צריך? אפשר לדבר על הכל."
הוריד מבטו והסתכל בעיניי עם עיני הפחם שלו.
"למה צריך לדבר על הכל?! תפסת אותי. סבבה לך. עכשיו לכי תשתנקרי להנהלה ותעיפו אותי כבר מהמקום הזבל'ה הזה!".
"אני לא הולכת לספר עדיין (הדגשתי את ה"עדיין") לאף אחד מה שקרה. אבל אני רוצה שתסביר לי. שתשתף אותי."
"מה יש להסביר יא בן-אדם?" שאל בקול מהיר ומבולבל. "תפסת אותי מביא ביד. יופי לך. לכי תגידי שניסיתי לאנוס אותך או משהו."
לזה לא ציפיתי. השתתקתי לרגע.
"למה שאומר למישהו שניסית לאנוס אותי, תמיר?!" שאלתי בטון הכי רך שיכולתי.
"כי ככה כולכן. שקרניות זבל. אומרות כן כן ואז אחרי פתאום מה פתאום... פתאום לא רציתם ואני הכרחתי. ילא מכיר אותכם בנות...!" אמר בקול כה נעלב שעשה לי קצת כיווצים בלב.
"תמיר. לא אנסת אותי. בסה"כ עינגת את עצמך. שזה נורמלי. אבל למה בחוץ? למה לידי?"
הוא שתק ואז לחש.
"כי את כל כך יפה. ואני יודע שאת מדריכה והכל. אבל מאז שאני פה אין לי חברה. ואת הכי יפה פה. ופתאום ראיתי אותך בבגד ים ולא יכולתי לעצור. את מבינה? לא חשבתי שתראי אותי..."
שקט.
שוב לחלוחית בין הרגליים שאסורה לי.
לא יכולתי להתאפק וכבר במקלחת כיוונתי את זרם המים עם ידית הטוש אל בין רגליי. המים החמים והעקצוצים של הטיפות הניתכות על העור החשוף של פתח הנרתיק והדגדגן שלי עשו את שלהם, ובירכתי על כך שאין לי שותפים לחדר הקטן והמכוער שלי.
נמרחתי על הספה בחדר הראשי והדלקתי את הטלויזיה. אודטה דיברה על אתר הנעליים שלה ומחשבתי נדדה למחוזות רחוקים. לא יכולתי להיפטר מן התמונה של תמיר מביט בי בעיניים מלאות תשוקה ומלטף לעצמו את הזין. זה היה מדהים.
בסה"כ הוא הרי נער מפותח, בן 15, גבר כמעט. כשהייתי בת גילו ראיתי בנערים הללו גברים צעירים וחרמנים ולא הייתה לי שום בעיה להתייחס אליהם כאל יצורים מיניים. זה היה לי נעים במסיבות כשרקדנו סלואו שהם שלחו ידיים מהססות אל הישבן כאילו וב"מקרה" או ניסו ללטף קצת את שדיי "בלי כוונה". כמובן שמיד הזזתי את ידיהם הפולשניות כפי שראוי לנערה בת 15 אבל זה היה נעים. הייתי חוזרת אז הבייתה ועושה בדיוק מה שעשיתי היום.
אבל תמיר היה חניך שלי. מעבר לכך שאני בכמעט 10 שנים גדולה ממנו, הוא נער שאני צריכה לחנך, להחזיר לדרך הישר, להיות דמות סמכותית ולא סמל מין. ובכלל – סמל מין? מושא לתשוקה? אני? היום? בלי איפור (אסור למדריכות בכפר), עם מכנסי שלושת רבעי לרוב וחולצת טריקו? אני?
בכל זאת זה החמיא לי. אפילו במצבי הצלחתי לגרות אותו כל כך שלא היה יכול לעמוד בחרמנות ופשוט אונן מטרים ממני וקיווה שלא אשים לב. ושוב חשתי לחלוחית בין רגליי וחום נעים כזה שהזכיר לי שאני אשה ולא רק מדריכה.
"די!" "די!" אסור לי לחשוב על זה. על הזין שלו שהיה ארגמני וזקוף וכמעט צמוד לשיפולי בטנו. לידו שעיסתה אותו בכוח ועדינות גם יחד. בפניו שהביעו עונג וחרדה וחרמנות אדירה. והכל בגללי.
"דדדדיייייייייי!".
החלטתי ללכת אליו לדירה ולדבר אתו על המקרה. אי אפשר להעביר את זה כאילו ולא קרה. זה מחד יפריע לי להסתכל לו בעיניים ומאידך יגרום לי לחוסר סמכות מולו. מעבר לכך, זה יכול להביא להשלכות שאני לא יכולה לתאר לעצמי אם יידע שעשה משהו כה חמור ותהיה התעלמות מצידי. זה בעייתי באופן כללי ובמיוחד בכפר נוער שכזה שבו בני נוער עם רקע עברייני ותהיות ובלבול בנוגע למותר ואסור, מוסרי ולא מוסרי.
כל הדרך לחדרו של תמיר הייתי בסערת רגשות ובחשש לא קטן. מה אומר לו? איך להתייחס לארוע? להעניש? להיות קשוחה? מבינה? אמהית? כועסת?
דפקתי על דלת חדרו ולא הייתה תשובה. לאחר סדרה של נקישות ללא מענה פתחתי את הדלת כדי מרווח קטן והצצתי פנימה. הוא ישב על כורסא בחדר עם הסלולרי שלו על ברכיו ואזניות מחברות בינו לבין אזניו. ראשו נע בתנועות מדודות למקצב של איזשהו שיר (היפ הופ ככל הנראה) והוא הביט בי.
רמזתי לו בידיי להוריד את האזניות והוא עשה זאת בחוסר חשק מופגן.
"מה את רוצה?"
"באתי לדבר על מה שקרה בבוקר."
הוא זרק את הסלולרי לשולחן והטיח בקול שפוף "לא קרה כלום בבוקר!"
נאנחתי, התיישבתי על כסא מולו כפופה לפנים.
"אתה יודע בדיוק על מה אני מדברת תמיר."
"תעזבי אותי באמא'שלך" מלמל והרים ראשו במבט מתמשך לתקרה.
"תמיר. אתה לא ילד. וגם לא אני. קרה משהו בבוקר ואני רוצה שתסביר לי למה עשית את מה שעשית".
שקט.
"תמיר!" הרמתי מעט את קולי אבל לא לתחום המאיים. לא רציתי לאיים עליו במיוחד לא כשאני לבד אתו בחדר.
שקט.
"ראית מה שראית" אמר לפתע בלי להסתכל עליי. "תעזבי את זה ככה ואל תתעסקי במה שלא צריך!".
הבטתי בו וחייכתי.
"למה לא צריך? אפשר לדבר על הכל."
הוריד מבטו והסתכל בעיניי עם עיני הפחם שלו.
"למה צריך לדבר על הכל?! תפסת אותי. סבבה לך. עכשיו לכי תשתנקרי להנהלה ותעיפו אותי כבר מהמקום הזבל'ה הזה!".
"אני לא הולכת לספר עדיין (הדגשתי את ה"עדיין") לאף אחד מה שקרה. אבל אני רוצה שתסביר לי. שתשתף אותי."
"מה יש להסביר יא בן-אדם?" שאל בקול מהיר ומבולבל. "תפסת אותי מביא ביד. יופי לך. לכי תגידי שניסיתי לאנוס אותך או משהו."
לזה לא ציפיתי. השתתקתי לרגע.
"למה שאומר למישהו שניסית לאנוס אותי, תמיר?!" שאלתי בטון הכי רך שיכולתי.
"כי ככה כולכן. שקרניות זבל. אומרות כן כן ואז אחרי פתאום מה פתאום... פתאום לא רציתם ואני הכרחתי. ילא מכיר אותכם בנות...!" אמר בקול כה נעלב שעשה לי קצת כיווצים בלב.
"תמיר. לא אנסת אותי. בסה"כ עינגת את עצמך. שזה נורמלי. אבל למה בחוץ? למה לידי?"
הוא שתק ואז לחש.
"כי את כל כך יפה. ואני יודע שאת מדריכה והכל. אבל מאז שאני פה אין לי חברה. ואת הכי יפה פה. ופתאום ראיתי אותך בבגד ים ולא יכולתי לעצור. את מבינה? לא חשבתי שתראי אותי..."
שקט.
שוב לחלוחית בין הרגליים שאסורה לי.
..?