"כפר גלובלי קטן"

[סרפד]

"כפר גלובלי קטן"

היום בקרתי בבלוג אמריקאי אחד. ובין המגיבים הסתבר שיש אמריקאי או שניים שמקשיבים ברשת לתחנות רדיו ישראליות (לתוכניות באנגלית). זה כשלעצמו לא מפתיע. אבל אותו אמריקאי דבר על תוכנית מסוימת עם שם משפחה של אדם מסוים, שבמקרה הוא גם שם המשפחה שלי. מתוך סקרנות נכנסתי לקישור שנתן וגיליתי שזה אכן קרוב משפחה שלי! שמזמן לא שמעתי עליו כלום ובאמת תהיתי מה הוא עושה. אז עכשיו אני יודעת איך לברר מה מעשיהם של קרובי משפחתי בארץ - צריך פשוט להכנס לבלוגים אמריקאיים וזה יצוץ איכשהו. זה מזכיר לי את הסיפורים הישנים על ארץ ישראל הקטנה: "אה, אתה מדימונה? מכיר את שליימ'לה הגיבח?"

 

[e-magine]

הכותרת שלך מזכירה לי

שבכפר הגלובלי הקטן, רק ל1% מהתושבים יש מחשב אישי וגישה לאינטרנט, אפילו לפחות מכך.

 

[סרפד]

תלוי באילו שכונות

ברוב השכונות במערב הכפר לרוב התושבים יש גישה לאינטרנט, גם אם לא בהכרח לרוב מוחלט. אגב, ישראל כבר שייכת כיום לקטגוריית העולם השלישי מבחינת אחוז הילדים העניים והפערים הכלכליים. בתחום השני היא אחרונה ברשימת המדינות המערביות ובתחום הראשון היא כבר נמצאת מתחת לכמה מדינות לא מערביות. מעניין איך זה משפיע וישפיע על הפער הדיגיטלי בתוך הארץ. ויש גם את הפער בין יהודים וערבים שמתבטא גם בתחום הזה. בכל זאת, די מדהימה התופעה של האיחוד הבינלאומי הזה. האנקדוטה הקטנה הזו שסיפרתי נראתה לי כביטוי כמעט סוריאליסטי של התופעה, האפשרות לגלות מה עושה בימינו שליימלה מדימונה ע"י ביקור באתר שכונתי מגוואדלחארה או משהו כזה. זה סממן של התופעה שקבלה אמצעי קל ונוח בעידן האינטרנט, של התקבצות ופילוג של בני אדם לא על רקע משפחתי, שבטי, לאומי, גיאוגרפי, או כל נתון מולד אחר, אלא על רקע של תחומי עניין משותפים, סגנון חיים, דיעות ואידאולוגיות וכו'. במובן הזה, שליימ'לה מדימונה יכול באמת להשתייך לאותה "שכונה" כמו פאקיטו מגוודאלחארה, בעוד ששכניהם הגיאוגרפיים מן הבית הסמוך יכולים להשתייך ל"שכונות" אחרות לגמרי. האפשרות לקיים דיאלוג יומיומי ולמצוא מכנה משותף עם אנשים מכל כך הרבה מקומות בעולם עדיין ממשיכה להדהים ולהפליא אותי, אני לא מתרגלת לזה. זו חוויה מאד חזקה.

 

[e-magine]

"מחשב לכל ילד"

כתבה בנושא שמספרת על טיפה בים. חולוקו מחשבים ל100 משפחות בחיפה ועומדים לחלק עוד 200 השנה. לפי הכתבה, המחשבים מחולקים כולל חיבור לאינטרנט והדרכה לילדים ולהורים. המימון הינו 50% מתרומות ו50% מתקציבים ציבוריים (משרד ראש הממשלה והעיריה) והמשפחות משתתפות בחלק קטן מהעלות. מה אתם חושבים על זה? יש הצדקה למימון מחשבים מכספי ציבור שמקורם מיסים? האם יש תועלת בפרוייקט כזה או שהוא בעיקר מקדם תדמית לרשויות? האם הדרך לסגירת הפער הדיגיטלי היא בהכנסת מחשבים לתוך בתים פרטיים או שהיה עדיף, אולי, למקם מחשבים אלה בספריות ציבוריות, במתנ"סים או בבתי ספר?

 

[קא זו או]

כן/לא ומה שביניהם

יש משהו נלעג ומגוחך בענין הזה של "מחשב לכל ילד", כאשר יש ילדים רעבים, ויש ילדים שיש להם אוכל אך הרכבו התזונתי מוביל לפיגור התפתחותי. מחשב הוא נתינה חד פעמית, מצטלמת טוב בטלוויזיה. האכלת בני אדם זה פרוייקט מורכב וקשה יותר, ומצטלמת גרוע בטלוויזיה, כי המאכיל נתפס כמתנשא אם לא למעלה מזה. וכרגיל השאלות הרגילות: מדוע הצפון ולא הדרום. יהודים? ערבים? אני חושב שמקום המחשבים הוא בבתי הספר והספריות. הגיע הזמן שמעבדות המחשבים שישנן בבתי הספר יפתחו לציבור הרחב עד השעה 20:00 או אפילו 22:00. [זה עולה כסף, נכון.. אז מה?] מהצד השני - ברכותיי לילדים ולהורים שקיבלו.

 

[סרפד]

אני מסכימה עם העיקר

העקרון של מחשב לכל ילד הוא כמו במשל על עזרה לרעב או על ידי זה שתתן לו דגים או ע"י זה שתתן לו חכה. מחשבים הם היום תנאי כמעט הכרחי ליכולת לפתח כושר תחרות בשוק העבודה וכושר השתכרות סביר ומעלה, ואם לא תנאי אז זה לפחות בהחלט יכול לתרום הרבה מאד. הפער הדיגיטלי יקח חלק בהנצחת המעמדות ובהנצחת המצוקה. אבל מצד שני, רעב של ילדים פוגע אפילו יותר בסיכוייהם לעתיד... והרעב הוא רק הביטוי הקיצוני ביותר של המצוקה שחוות שכבות רחבות בציבור בימינו. המצב מזעזע. ואגב, אני לא חושבת שהאכלה מצטלמת רע. זה אולי נראה מתנשא, אבל נדמה לי שזה הרושם החזק שנשאר בעיקר אצל אנשים שלא זקוקים לזה. אצל משפחות שסובלות מבעיות תזונתיות ולא מוצאות שום מוצא אחר זה נתפס אחרת. תאמין לי שבנאדם זוכר היטב מי נתן לו לחם כשהיה רעב ומי לא. וכולנו מטומטמים ואטומים כשאנחנו צופים באנשים שאוכלים בבתי תמחוי או באיזה פרויקט הזנה וכל מה שאנחנו חושבים זה כמה מתנשא וצבוע הפוליטיקאי שארגן את זה. התקשורת מנסה להציג את זה ככה, בעיקר כשמעורבים בעניין אנשי ש"ס, הם מנסים להשתמש בזה נגדם, אבל לא ככה זה עובד בשטח. תלוי גם אם לאותו פוליטיקאי או עסקן או תועמלן יש את הכוח לתת את החכה, כלומר פתרון שורשי ולא סימפטומטי. אם הוא נתפס כמי שאינו יכול לספק פתרון כזה, אנשים לא יזקפו לחובתו את העובדה שהוא עשה כמיטב יכולתו בנתונים הקיימים כדי לעזור להם לשרוד מול האטימות של המערכת הקיימת. אבל חזרה למחשבים - הפתרון של תפעול מעבדות מחשבים ציבוריות נראה כפשרה הסבירה ביותר במצב הקיים, למרות שזה הרבה פחות אפקטיבי ביחס לאינדיבידואל המשתמש בשירות כי זה מעמיד לרשותו הרבה פחות משאבים. מעניין אותי גם ע"פ אילו קריטריונים נבחרו הילדים שזכו במחשבים. כאן יש גם שאלה של השקעה בקידום מעטים על פני פיזור אותה השקעה באופן שלא היה עוזר הרבה לאף אחד. לפעמים זה אפקטיבי לבחור מתוך שכבות חלשות את העלית מבחינת פוטנציאל ההתפתחות, לפעמים זה כן משפיע בכיוון של משיכה למעלה של מעגל ההולך וגדל באופן הדרגתי עם הזמן.

 

[קא זו או]

סרפד - למדת בבויאר או

באחד מבתי הספר של האגודה לקידום החינוך? כי האגודה לקידום החינוך מאתרת ילדים כישרוניים במיוחד ומפנה אותם לפנימיות השולחות אותם לבתי הספר היוקרתיים והטובים ביותר בנמצא בארץ על מנת ליצור את "לפעמים זה כן משפיע בכיוון של משיכה למעלה של מעגל ההולך וגדל באופן הדרגתי עם הזמן." אני חושב, שכדי להפעיל את העקרון של מחשב לכל ילד הוא כמו במשל על עזרה לרעב או על ידי זה שתתן לו דגים או ע"י זה שתתן לו חכה. מחשבים הם היום תנאי כמעט הכרחי ליכולת לפתח כושר תחרות בשוק העבודה וכושר השתכרות סביר ומעלה, ואם לא תנאי אז זה לפחות בהחלט יכול לתרום הרבה מאד. כדאי שהאדם לא יהיה רעב. לפעמים פרמידת הצרכים הידועה, שתחתיתה הרחב הוא "סיפוק הצרכים הגופניים הבסיסיים" חשוב הרבה יותר מדברים אחרים. לא אתווכח אתך לגבי מתן מזון, בתי תמחוי ודברים דומים, כי ההבדל שציינתי, המרכזי איננו ההתנשאות אלא דווקא המורכבות והקשיים בהזנת אנשים לאורך זמן בניגוד למתן מחשב וחיבורו לרשת. אנשים זוכרים מי נתן להם, אנשים גם "שונאים", את מי שראה אותם בעליבותם. נדמה לי שפריקלס יווני לפני למעלה מ-2500 שנים הצביע על ה"מוזרות" הזו בסירוב להכיר תודה, או בצפיה ל"הכרת תודה".

 

[קא זו או]

התנצלות והערה

ראשית ההתנצלות - שמתי לב שפתיחת התגובה שלי לסרפד נשמעת מעליבה, וזו לא היתה כוונתי. גם אני למדתי באחד מבתי הספר של האגודה, והעיקרון של עבודתה נדחף לי חזק בראש, אבל אם פגעתי אני מתנצל. הערה - פרמידת הצרכים של מסלאו כמובן.

 

[סרפד]

לא הספקתי להפגע ../images/Emo13.gif

קראתי את ההודעה השניה לפני הראשונה.

 

[סרפד]

ברור שהלחם קודם

אולי זה לא היה ברור מאיך שכתבתי את זה, אבל כשכתבתי שרעב של ילדים פוגע אפילו יותר בסיכוייהם לעתיד, ניסיתי לבטא בדיוק את אותו הדבר, אבל בטון של אנדרסטייטמנט או בציניות. רעב הורג ואז אין עתיד - זה מה שניסיתי לומר. ואם הוא לא הורג, הוא בהחלט גורם לנזקים רבים מסוגים שונים, בהווה ובעתיד של האדם החווה אותו. אצל ילדים הוא גם פוגע בהתפתחות. אנשים אולי שונאים את מי שראה אותם בעליבותם ושונאים להיות חייבים תודה למישהו באופן כללי, אבל זה לא מפריע להם להצביע לו בבחירות. אם הם צריכים לבחור בין המועמד שמנע מהם אוכל למועמד שנתן להם אוכל נחש מי ינצח! זה אולי יותר קשה ומורכב מלתת כמה מחשבים לכמה ילדים, אבל פעילות שטח היא מאמץ ששכרו בצידו מבחינה פוליטית. יש כמה תנועות בארץ ומחוצה לה שהבינו את הפרינציפ וגדלו עליו. ולא, לא שטפו לי המוח במוסדות של האגודה לקידום החינוך

יש מקרים שהשיטה של של קידום "נבחרים" עבדה, אבל אני אצטרך לאמץ את הזכרון ואת מנועי החיפוש כדי להביא דוגמאות כי אני לא ממש מתמצאת (קראתי פעם...). אבל אני לא בטוחה שזה הכי אפקטיבי כשמוציאים את האדם מהסביבה שלו. דווקא כשהוא מצליח בסביבה שלו זה יכול לעודד אחרים לחשוב בכיוון ולהאמין שגם הם יכולים להצליח.