כפפה ירוקה
אז מה אתם אומרים? בנאדם יוצא לראשונה לים על יאכטה וכבר מביא מרשמיו.. אבל מכיוון שפגשתי כאן (וירטואלית) אנשים טובים ומעודדים את מספרי הסיפורים החלטתי לשתף אותכם בקצת מהחוויות שבודאי יראו בנליות לרובכם. למען האמת זו לא פעם ראשונה לי ביאכטה. הייתי בעבר בים על כלי שייט כזה פעמיים אבל בקושי לשעה וחצי ובלי להרגיש ים אמתי ולאורך זמן. הגעתי לכך בהקשר של שיוט ערי החוף: קובי, עמיתי למקום העבודה שותף בסירה. הוא יודע שכבר זמן אני מעוניין להצטרף להפלגה וסיפר לי לפני מספר ימים שהם מצטרפים לשיוט ערי החוף. מכיוון שמיקומנו בחיפה לא יגיעו עד אשקלון אלא יפליגו לתל-אביב ביום ד' ויצטרפו ללגים לכוון צפון ביומיים הבאים. יש מקום בשבילי ואני מוזמן. אני יכולתי להיות אתם רק ביום ד' מה שאומר בקטע חיפה - תל-אביב. היציאה נקבעה לחצות בין יום ג' וד' "כדי להגיע מוקדם למרינה תל-אביב ולמצוא חניה סבירה" כך מסביר לי קובי. מעט לפני אחת בלילה אנו מנתקים מהרציף ויוצאים ממעגן הקישון. אנחנו ארבעה גברים על הספינה זאב, נהרייני וימאי ותיק. את הספינה קרא על שם נכדו הבכור "ים 5" (המספר - כמספר השותפים). קובי גם הוא שייט מנוסה, ארנון שהבנתי שכיום לומד לרשיון ואנוכי הירוק כאמור. הסירה כנראה מתוצרת צרפת באורך 33 רגל שמשה בעבר איזה בית ספר ולכן יש בה יותר קבינות מהרגיל. התרשמתי מיכולת האיחסון של כלי השיט כי כל חלל מנוצל מתחת לכל מושב\מדרגות\דלת יש איזורי אכסון וגם הקבינות עם המון מקום ל2-3 אנשים בכל אחת. המחשבות שכרגע הכי מטרידות אותי - איך הגוף שלי יגיב בים. שמעתי וקראתי הרבה על מחלת ים שהגוף לא מסתגל לנדנודים גם כאלה אטיים ולא גבוהים. אני יודע שהלילה ומחר לא צפוי ים סוער אבל בכל זאת.. אין הרבה זמן להתעמק "במחלת הים" כי מרגע שיצאנו למפרץ, הים מלא פעילות וכלי שייט רבים סביבנו. אניות סוחר, דייגים בסירות זעירות, סירת נתב, כלי צבאי ועוד. הרושם שלא ממש מקפידים על אורות זיהוי (להבדיל מאורות נווט שיש לכולם) וגם הגדול לא מפנה ממש דרך לקטן אפילו אם חוקי הדרך אומרים כך. חבל, עדיין טרי הזכרון הטרגי של פגיעת נתב בסירת דייג ממש במקום בו אנו עוברים כעת. אנו פונים דרום מערבה להתרחק מקו החוף כדי 5-6 מייל. רוח צפונית קלה שמאפשרת פתיחת מפרשים אולם המנוע מטרטר כי יש צורך בטעינה. החברים מראים לי אמצעי הנווט השליטה והקשר בסירה. במכשיר הקשר מטרטר כל הזמן קולה של חיילת הקוראת "ליאכטה שנמצאת 37 מייל צפון מערבית לראש כרמל". עד שהיא תיענה, היאכטה הנ"ל תהיה כבר 31 מייל מחיפה.. הריאות די טובה, מרגע שיצאנו מצל הכרמל מזהים כבר את ארובות חדרה ואפשר לשחק בזיהוי האורות בין סטלה מאריס וחדרה: המורדות המערביים של חיפה, טירה, עתלית, עין הוד, זכרון ועוד. הלכתי לישון ב04:15 ומתעורר ב06:00 כדי לראות שרק הראשי פרוש והמנוע דוחף הסירה. אנחנו מול חדרה. העייפות חזקה וב07:30 אני צולל בקבינת החרטום לעוד שעה וחצי. כשאני יוצא כבר שום מפרש לא פתוח והרוח בכלל לא קיימת. אנו מול נתניה. הים שקט ושליו רק המנוע מטרטר. עוצרים לכמה דקות שאני מנצל לטבילה בים וקובי צולל לאיזו נקודה מתחת לחרטום לנקות משהו שקשור במד מהירות. שתי חכות נזרקות בירכתיים אני מבחין בסימני הימאי אצל ארנון שמתאר דג שנתפס על ידיו בתורכיה והיה לו "ראש כזהה גדול". ממשיכים וחולפים את וינגייט, הרצליה והמרינה שלה כיוון שכל השלושה מהצפון אני עוזר להם להתמצא ולזהות ומרגיש טוב שאני עוזר במשהו. הם לא שמעו על פרוייקט "Sea and Sun", ומתקשים לזהות בזוית שאנו מגיעים את ארובת רידינג בין כל המגדלים שצמחו בתל-אביב ורמת-גן. מול החרטום משהו שמראה כמו 4 סירות שחורות ונמוכות. קובי מספר לי על "הביוית" מצופי ענק מול רידינג. "בפעם הראשונה שהגעתי למרינה תל-אביב" הוא מתאר "זה היה בלילה ומזל שהיה ירח כי הן לא מוארות, כמעט התנגשנו באחת מהן". זהו השעה 12:00 ואנו נכנסים למרינה השיוט שלי עומד להסתיים לי היה מאד מהנה, בפעם הבאה צריך לצאת לים עם רוח אמתית. עופרה מהמרינה אומרת לנו איפה להיקשר - לצידה של סירה אחרת שקרובה למשטח המשופע שממנו מורידים סירות למים. אנחנו מתקרבים לאט ופתאום מכה, אמנם קלה. כנראה השדרית שלנו מגיעה עד הקרקעית! מיד הוחלף מקומנו ונעזרנו בסירה קטנה לתמרן משם. קובי שוב צולל לראות מה עם ה"קיל" ומוסר שיש רק שפשוף קל בעופרת בסך הכל זה בנוי לעמוד במכות קלות כאלה. הוא גם מרים את כל "הסלון" לראות אם יש חדירת מים ומראה לי את המשאבה עם המצוף האוטומטי שלה. הכל תקין ואני מרגיש שאפשר כעת לעלות ליבשה, המשימה הושלמה בהצלחה.
אז מה אתם אומרים? בנאדם יוצא לראשונה לים על יאכטה וכבר מביא מרשמיו.. אבל מכיוון שפגשתי כאן (וירטואלית) אנשים טובים ומעודדים את מספרי הסיפורים החלטתי לשתף אותכם בקצת מהחוויות שבודאי יראו בנליות לרובכם. למען האמת זו לא פעם ראשונה לי ביאכטה. הייתי בעבר בים על כלי שייט כזה פעמיים אבל בקושי לשעה וחצי ובלי להרגיש ים אמתי ולאורך זמן. הגעתי לכך בהקשר של שיוט ערי החוף: קובי, עמיתי למקום העבודה שותף בסירה. הוא יודע שכבר זמן אני מעוניין להצטרף להפלגה וסיפר לי לפני מספר ימים שהם מצטרפים לשיוט ערי החוף. מכיוון שמיקומנו בחיפה לא יגיעו עד אשקלון אלא יפליגו לתל-אביב ביום ד' ויצטרפו ללגים לכוון צפון ביומיים הבאים. יש מקום בשבילי ואני מוזמן. אני יכולתי להיות אתם רק ביום ד' מה שאומר בקטע חיפה - תל-אביב. היציאה נקבעה לחצות בין יום ג' וד' "כדי להגיע מוקדם למרינה תל-אביב ולמצוא חניה סבירה" כך מסביר לי קובי. מעט לפני אחת בלילה אנו מנתקים מהרציף ויוצאים ממעגן הקישון. אנחנו ארבעה גברים על הספינה זאב, נהרייני וימאי ותיק. את הספינה קרא על שם נכדו הבכור "ים 5" (המספר - כמספר השותפים). קובי גם הוא שייט מנוסה, ארנון שהבנתי שכיום לומד לרשיון ואנוכי הירוק כאמור. הסירה כנראה מתוצרת צרפת באורך 33 רגל שמשה בעבר איזה בית ספר ולכן יש בה יותר קבינות מהרגיל. התרשמתי מיכולת האיחסון של כלי השיט כי כל חלל מנוצל מתחת לכל מושב\מדרגות\דלת יש איזורי אכסון וגם הקבינות עם המון מקום ל2-3 אנשים בכל אחת. המחשבות שכרגע הכי מטרידות אותי - איך הגוף שלי יגיב בים. שמעתי וקראתי הרבה על מחלת ים שהגוף לא מסתגל לנדנודים גם כאלה אטיים ולא גבוהים. אני יודע שהלילה ומחר לא צפוי ים סוער אבל בכל זאת.. אין הרבה זמן להתעמק "במחלת הים" כי מרגע שיצאנו למפרץ, הים מלא פעילות וכלי שייט רבים סביבנו. אניות סוחר, דייגים בסירות זעירות, סירת נתב, כלי צבאי ועוד. הרושם שלא ממש מקפידים על אורות זיהוי (להבדיל מאורות נווט שיש לכולם) וגם הגדול לא מפנה ממש דרך לקטן אפילו אם חוקי הדרך אומרים כך. חבל, עדיין טרי הזכרון הטרגי של פגיעת נתב בסירת דייג ממש במקום בו אנו עוברים כעת. אנו פונים דרום מערבה להתרחק מקו החוף כדי 5-6 מייל. רוח צפונית קלה שמאפשרת פתיחת מפרשים אולם המנוע מטרטר כי יש צורך בטעינה. החברים מראים לי אמצעי הנווט השליטה והקשר בסירה. במכשיר הקשר מטרטר כל הזמן קולה של חיילת הקוראת "ליאכטה שנמצאת 37 מייל צפון מערבית לראש כרמל". עד שהיא תיענה, היאכטה הנ"ל תהיה כבר 31 מייל מחיפה.. הריאות די טובה, מרגע שיצאנו מצל הכרמל מזהים כבר את ארובות חדרה ואפשר לשחק בזיהוי האורות בין סטלה מאריס וחדרה: המורדות המערביים של חיפה, טירה, עתלית, עין הוד, זכרון ועוד. הלכתי לישון ב04:15 ומתעורר ב06:00 כדי לראות שרק הראשי פרוש והמנוע דוחף הסירה. אנחנו מול חדרה. העייפות חזקה וב07:30 אני צולל בקבינת החרטום לעוד שעה וחצי. כשאני יוצא כבר שום מפרש לא פתוח והרוח בכלל לא קיימת. אנו מול נתניה. הים שקט ושליו רק המנוע מטרטר. עוצרים לכמה דקות שאני מנצל לטבילה בים וקובי צולל לאיזו נקודה מתחת לחרטום לנקות משהו שקשור במד מהירות. שתי חכות נזרקות בירכתיים אני מבחין בסימני הימאי אצל ארנון שמתאר דג שנתפס על ידיו בתורכיה והיה לו "ראש כזהה גדול". ממשיכים וחולפים את וינגייט, הרצליה והמרינה שלה כיוון שכל השלושה מהצפון אני עוזר להם להתמצא ולזהות ומרגיש טוב שאני עוזר במשהו. הם לא שמעו על פרוייקט "Sea and Sun", ומתקשים לזהות בזוית שאנו מגיעים את ארובת רידינג בין כל המגדלים שצמחו בתל-אביב ורמת-גן. מול החרטום משהו שמראה כמו 4 סירות שחורות ונמוכות. קובי מספר לי על "הביוית" מצופי ענק מול רידינג. "בפעם הראשונה שהגעתי למרינה תל-אביב" הוא מתאר "זה היה בלילה ומזל שהיה ירח כי הן לא מוארות, כמעט התנגשנו באחת מהן". זהו השעה 12:00 ואנו נכנסים למרינה השיוט שלי עומד להסתיים לי היה מאד מהנה, בפעם הבאה צריך לצאת לים עם רוח אמתית. עופרה מהמרינה אומרת לנו איפה להיקשר - לצידה של סירה אחרת שקרובה למשטח המשופע שממנו מורידים סירות למים. אנחנו מתקרבים לאט ופתאום מכה, אמנם קלה. כנראה השדרית שלנו מגיעה עד הקרקעית! מיד הוחלף מקומנו ונעזרנו בסירה קטנה לתמרן משם. קובי שוב צולל לראות מה עם ה"קיל" ומוסר שיש רק שפשוף קל בעופרת בסך הכל זה בנוי לעמוד במכות קלות כאלה. הוא גם מרים את כל "הסלון" לראות אם יש חדירת מים ומראה לי את המשאבה עם המצוף האוטומטי שלה. הכל תקין ואני מרגיש שאפשר כעת לעלות ליבשה, המשימה הושלמה בהצלחה.