כפייה "חילונית"

כפייה "חילונית"

על הכפייה הדתית מדובר רבות
אך מה לגבי הכפייה שיש בתוכנו?..
הציפיה הזו מאנשים לקיים את רשימת המכולת שדבוקה על מקרר בכל בית? צרי להיות עם תואר, צריך להיות רזים, תמיד עדיף להיות יפים, רווקות זה ממש לא לא לא- השעון מתקתק וזוגיות לא תיפול עלינו....
כל בחורה כמעט מסתכל בעיניים נוצצות על הסופר וומניות האלו שהן גם נראות טובות, גם אמהות מוצלחות, גם עובדות וכו'. כולנו רוצים להיות בפוסטר הזה.
אני מודה על כך שיש לי חופש אך יחד עם זה מרגישה הרבה פעמים כבולה לתכתיבי החברה-לא מוצלחת מספיק.
האם זו רק אני?..
 

Blue Rose

New member
הסרט של שרה ג'סיקה פארקר

מדבר על זה בדיוק...

ומה אני אומרת...?
אני אומרת שציפיות זה לכריות!

יש אנשים שאני חושבת שבתחומים מסויימים הם טובים מאוד. תמיד אני יודעת שזה בא על חשבון דברים אחרים, גם אם אני לא רואה...

אני חושבת שאני אדם רגוע מאוד...ואני מכירה נשים רבות שמקנאות בי בשל כך, זה אומר שהן פחות טובות ממני? לא...ממש לא...
אנחנו חיים בזמן שבו לא חשוב מה- לא נהיה מספיק טובים, תמיד יהיה מי שטוב יותר. הדשא של השכן ירוק יותר, מזן איכותי יותר, הגנן שלו יותר מנוסה, והוא משלם לו פחות!

אני חושבת שכשנלמד להיות מרוצים עם מה שיש (שלא בא בניגוד ללשאוף לעוד) ונפסיק להגיד אני פחות טוב כי...אין לי, חסר לי, אני לא וכו'...כשנוכל לעצור וממש להריח את הפרחים ולהעריך רגעים קטנים של אושר...אפילו ישיבה מול הטלויזיה וצחוק גדול מסדרה מצחיקה...בכי ממשהו מרגש..גם אלו דברים טובים בחיים שאף אחד כבר לא מעריך.

אז אני, שמגדירה את עצמי מוזרה, חושבת שתכתיבי החברה יכולים לשמש נייר טואלט מצויין. אני מוצלחת בסטנדרטים שלי, אפילו מאוד. חיה את החיים שרציתי והשאיפות שלי הן דברים שאני רוצה לעשות, לא דברים שמצפים ממני לעשות.

רוזי! ברגעי פילוסופיה של בוהוריים...
 

קליספרה

New member
אבל כחיות עדר, למה את מצפה

בני אדם חיים בעדר
ובעדר כולם מתיישרים לפי הכללים וכל אחד צריך להוכיח שהוא פריט משובח תורם לכן ורצוי - וכולם פועלים בהתאם כי גם התמורה היא בהתאם.

כדי להוציא את עצמך מדרישות העדר - את צריכה או מבריקה ומיוחדת כך שהעדר הוא זה צריך אותך ולא ההפך - ולצערנו מדובר ביחידי סגולה, האופצציה הנוספת היא, שכללי המשחק לא משנים לך כי את בוחרת מלכתחילה להשאר מחוץ לעדר - טייפ "זאב הערבות", כלומר לא מעניין אותך להיות חלק מהעדר או מה מעמדך בו - לא חשוב לך להיות מוערכת, רצויה, להתקדם כלכלית וחברתית וכיוצא בזה תני לי לחיות את חיי בשקט ועזבו אותי לנפשי.

אישית אני מוצאת בזה הגיון מסוים. בחרתי בצורה מושכלת מה מדרישות העדר שמתאימות לי ועל מה אני מוותרת, מתוך שיקול דעת של הפסד/תועלת ונצמדתי אליהם. מידי כמה שנים אני בודקת שוב את החלטותי ומרעננת כיוונים לפי האדם שהפכתי להיות באותו רגע נתון - למה אני מתכוונת? למשל לימודים שהיו ברשימת ה- NO-NO קיבלו פתאם תיעדוף בגיל 43 ואז הלכתי ללמוד לתואר
.
 

עופר 123

New member
החברה בהחלט כובלת

תהיה עם עבודה טובה, תרוויח מלא מלא כסף, תהיה עם תואר שני במנהל עסקים, ולא חס וחלילה בפילוסופיה, תהיה רזה ובכושר, ותעשה שלושה ילדים, ותגור בבית יפה, עדיף שלך, כי בשכירות זה מוגזם, ותראה תמיד טיפ-טופ, לא משנה כמה שאין כוח וכמה שעייפים. החברה כובלת אותנו, מקיפה אותנו, משדרת לנו מה בסדר ובעיקר מה לא בסדר, ולא נותנת לנשום.

איך מתמודדים עם זה? קודם כל מבהירים לעצמנו שמה שהחברה דורשת מאיתנו זה לא בהכרח מה שאנחנו רוצים ובעיקר לא מה שאנחנו צריכים, ולומדים להתנגד. כמו שאנחנו לא מוכנים לקבל את התכתיבים של "חייבים להיות רזים", ככה כל אחד שמרגיש בכבלים צריך להגיד "אני לא מוכן שיגידו לי בכל פעם לרוץ להתחתן / שמה ייצא לך מהתואר הזה / שהעבודה הזו לא בשבילך". זה לא קל לצאת נגד החברה שאנו חיים בה, אבל החופש האמיתי מהכפייה הזו בעיניי הוא להגיד "עד כאן", ואלו הם חיי, אנא, הוציאו את אפכם מתוכם.

בקיצור, זו לא רק את שמרגישה ככה, ואני שולח לך
חיבוק שמנמן וכוחות לעמוד בפני כל מי שמציק לך בכל אחד מן הפריטים שברשימת המכולת.

 

קליספרה

New member
השאלה היא איך תפרנס שלושה ילדים

עם תואר בפילוסופיה

צר לי מאוד ומדאיגה אותי הזילות במדעי הרוח. המחלקות למדעי הרוח גמורות - סף הכניסה לא קיים גם סטודנטים לא.
חוסר העניין בהשכלה תרבותית/חברתית שלא מייצרת מקצוע מכניס

החברה המערבית היום מונעת על ידי הכנסה. זה מה שהפך להיות האישו המרכזי בחיינו ולא ידע או דעת. הכסף ושכר מתגמל נמצאים במקצועות מאוד ספצפיים ולכן הנהירה היא לשם. כי בבחירה שבין להרוויח טוב לבין לעשות מה שאני אוהב האופציה הראשונה מנצחת, בעיקר כשתלויים בך ילדים, בטענה שיהיה לי זמן ללמוד פלוסופיה שאהיה בפנסיה.
 

dify

New member
זה ממש לא רק את

הנחמה היחידה, בעיני, זה שבכל זאת מנעד האפשרויות שלנו קצת יותר רחב, יש בכלל אופציה, המחיר קצת קצת יותר נמוך.

כל פעם שמספרים לי כמה ימי התיכון הם השנים הטובות ביותר אני תוהה עבור מי- בתיכון אנחנו כלואים במסלול שמישהו אחר קבע עבורנו, עם קבוצת "שווים" מוגבלת מאד בגודלה, עם סידרת מטרות שלא אנחנו בחרנו לעצמנו וחולקים בית לא תמיד עם האנשים שהיינו בוחרים לו יכולנו אחרת...

לעומת זאת ברגע שיצאת מהמסגרת את יכולה לבחור לעצמך את החברים של עצמך, את יכולה לבחור ללמוד או לא ללמוד, באיזה תחום לעבוד ועם מי לגור ואיך.
זה לא כזה פשוט, אבל לפחות האופציה קיימת.

זו תשובתי לכפיה החילונית, יש מחיר, ללא ספק. אבל לפחות האופציה קיימת. חצי נחמה ומזל גדול, כי זה דורש ממני לשלם אבל לפחות אני יכולה לחיות נאמנה לעצמי.
 
למעלה