כעס
למה אנחנו כועסים? על מה אנחנו כועסים? ועל מי אנחנו כועסים? אני בוחרת להתחיל בשאלה האחרונה שלי. על מי אנחנו כועסים? בדר"כ אנחנו כועסים על האנשים הקרובים לנו ביותר. ולמה בעצם? אם ניקח לדוגמא שני אנשים שצריכים להגיע ליעד מסויים, יש בפניהם שתי אפשרויות. האחת ללכת כל הדרך ולריב, לא מכאן, ולא משם, ואתה לא מבין כלום וכו´... אך קיימת גם האפשרות השנייה, לעזור האחד לשני, להבין ששנינו נמצאים על אותה דרך. הרי אם נפגשנו על אם הדרך, זה לא מקרי. לכן, כל אחד צריך לשים לב למה שקורה עם השני ולעזור לו ברגע שקשה ולהיפך.וכך אפשר בעצם לעשות את הדרך יותר נעימה וקלה. (טובים השניים מן האחד) נחמד בתאוריה לא? בחיים זה קצת (הרבה) יותר קשה ולמה? הרי הדוגמא מתארת את הנושא בצורה כל כך ברורה והגיונית, אז למה אנחנו לא רואים את זה כשאנחנו רבים ומתווכחים? אולי כי בעצם אנחנו לא מבינים שאני והאדם השני לא נפגשנו במקרה ושיש מטרה למפגש בנינו. האנשים שעימם אנחנו נפגשים הם אנשים שמשמשים לנו כמראות לראות את עצמינו. כל פעם כשאנחנו כועסים על משהו שהאדם האחר אמר או עשה, אנחנו בעצם צריכים לשאול את עצמינו, למה זה מכעיס אותי? ולנסות להתחבר למקום האמיתי של הכעס. ולהבין שיש כאן הזדמנות פז להתמודד עם הדברים שהכי מכעיסים אותנו ומכניסים אותנו לתגובתיות. אנחנו מגיבים רק למה שמפריע לנו, שפוגע בנו או גורם לנו לתחושה של חוסר. הרי אם זה לא היה מפריע לנו, לא היו מצליחים לחדור בעדנו וללחוץ על כפתור ה- play ולהריץ את הסרט הפרטי שלנו. בעצם לכל אדם יש את הסרט שלו שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב עד שזה ממש מיגע. אבל אנחנו לא רואים, לא שומעים, או יותר נכון לא רוצים לשמוע. ולמה? כי זה יותר מדי כואב לגלות על עצמינו דברים לא נעימים. מה אני? זה לא אני זה הוא! אם עברנו את שלב ההתכחשות אנחנו מתקדמים לשלב ההבנות והתובנות, אך לא די בכך. עכשיו אנחנו צריכים להתמודד ולהתאמץ לשנות את הסרט. וזה לא קל, אך עם רצון אמיתי להשתנות וכושר התמדה, מצליחים, לאט אך בטוח. כל פעם מחדש, שכשאנחנו כועסים אנחנו עוברים תהליך של מוות איטי. אנחנו מתים בעודנו בחיים. למה ללכת רחוק, הגהינום כבר כאן! ואנחנו בעצמינו מכניסים את עצמינו לשם. לא חבל? תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם כועסים ותמיד תנסו לחשוב מה אני צריך ללמוד כאן כדי לא לחזור לאותו מקום של כעס ותגובתיות. תבינו, אין הרבה ברירות. אנחנו חייבים להבין למה אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים (ולא להאשים כל הזמן את האדם השני) ולהשתנות. אחרת אנחנו נחזור שוב ושוב לאותה סיטואציה. ואנחנו לא ממש רוצים לא?! בהצלחה!! באור ואהבה ענקית ואינסופית
למה אנחנו כועסים? על מה אנחנו כועסים? ועל מי אנחנו כועסים? אני בוחרת להתחיל בשאלה האחרונה שלי. על מי אנחנו כועסים? בדר"כ אנחנו כועסים על האנשים הקרובים לנו ביותר. ולמה בעצם? אם ניקח לדוגמא שני אנשים שצריכים להגיע ליעד מסויים, יש בפניהם שתי אפשרויות. האחת ללכת כל הדרך ולריב, לא מכאן, ולא משם, ואתה לא מבין כלום וכו´... אך קיימת גם האפשרות השנייה, לעזור האחד לשני, להבין ששנינו נמצאים על אותה דרך. הרי אם נפגשנו על אם הדרך, זה לא מקרי. לכן, כל אחד צריך לשים לב למה שקורה עם השני ולעזור לו ברגע שקשה ולהיפך.וכך אפשר בעצם לעשות את הדרך יותר נעימה וקלה. (טובים השניים מן האחד) נחמד בתאוריה לא? בחיים זה קצת (הרבה) יותר קשה ולמה? הרי הדוגמא מתארת את הנושא בצורה כל כך ברורה והגיונית, אז למה אנחנו לא רואים את זה כשאנחנו רבים ומתווכחים? אולי כי בעצם אנחנו לא מבינים שאני והאדם השני לא נפגשנו במקרה ושיש מטרה למפגש בנינו. האנשים שעימם אנחנו נפגשים הם אנשים שמשמשים לנו כמראות לראות את עצמינו. כל פעם כשאנחנו כועסים על משהו שהאדם האחר אמר או עשה, אנחנו בעצם צריכים לשאול את עצמינו, למה זה מכעיס אותי? ולנסות להתחבר למקום האמיתי של הכעס. ולהבין שיש כאן הזדמנות פז להתמודד עם הדברים שהכי מכעיסים אותנו ומכניסים אותנו לתגובתיות. אנחנו מגיבים רק למה שמפריע לנו, שפוגע בנו או גורם לנו לתחושה של חוסר. הרי אם זה לא היה מפריע לנו, לא היו מצליחים לחדור בעדנו וללחוץ על כפתור ה- play ולהריץ את הסרט הפרטי שלנו. בעצם לכל אדם יש את הסרט שלו שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב עד שזה ממש מיגע. אבל אנחנו לא רואים, לא שומעים, או יותר נכון לא רוצים לשמוע. ולמה? כי זה יותר מדי כואב לגלות על עצמינו דברים לא נעימים. מה אני? זה לא אני זה הוא! אם עברנו את שלב ההתכחשות אנחנו מתקדמים לשלב ההבנות והתובנות, אך לא די בכך. עכשיו אנחנו צריכים להתמודד ולהתאמץ לשנות את הסרט. וזה לא קל, אך עם רצון אמיתי להשתנות וכושר התמדה, מצליחים, לאט אך בטוח. כל פעם מחדש, שכשאנחנו כועסים אנחנו עוברים תהליך של מוות איטי. אנחנו מתים בעודנו בחיים. למה ללכת רחוק, הגהינום כבר כאן! ואנחנו בעצמינו מכניסים את עצמינו לשם. לא חבל? תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם כועסים ותמיד תנסו לחשוב מה אני צריך ללמוד כאן כדי לא לחזור לאותו מקום של כעס ותגובתיות. תבינו, אין הרבה ברירות. אנחנו חייבים להבין למה אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים (ולא להאשים כל הזמן את האדם השני) ולהשתנות. אחרת אנחנו נחזור שוב ושוב לאותה סיטואציה. ואנחנו לא ממש רוצים לא?! בהצלחה!! באור ואהבה ענקית ואינסופית
