כסף... כסף... כסף...

[חנה של ליאור]

כסף... כסף... כסף... ../images/Emo130.gif

אמא של ליאור קנתה לשיר קופת חיסכון שהיא בעצם קופסת שימורים, כלומר, אפשר לפתוח אותה רק עם פותחן קופסאות. היא שלשלה לקופה 30 ש"ח במטבעות ואמרה לשיר שבכל פעם שהיא תקבל כסף היא תכניס לקופה וכך יצטבר לה מספיק כסף כדי לקנות משהו גדול. אני לא רוצה לדון כרגע בסוגיה - איך סבתא עושה דבר כזה בלי להתייעץ עם ההורים? נניח לזה. הבלגנו. מסתבר ששיר חכמה יותר מכולנו. הקופסא היא לא קופסת שימורים. יש לה מכסה ואם רק דוחפים את קצה הציפורן בין הקופסא למכסה (ע"ע כסיסת ציפורנים - יש לשיר קצה ציפורן) הרי שהמכסה יוצא והכסף בחוץ והוא נכנס ישירות לארנק המשחק שלה. שיר באה אלי שמחה וצוהלת וסיפרה שסבתא נתנה לה כסף. ליאור ואני החלטנו לא לקחת אותו ממנה אבל כדי שתבין את המשמעות ליאור הסביר לה שהכסף שאצלה הוא יקר מאוד ואפשר לקנות איתו הרבה דברים. היא נכנסה ממש לאטרף של התרגשות. בכל 5 דקות היא ניגשה לארנק לראות את הכסף, היא רצתה ללכת למרכולית (של הקיבוץ, כמובן) כדי לקנות משהו בכסף אבל מצד שני רצתה ששלושת המטבעות ישארו אצלה, היא הציעה לתת לי את הכסף כדי שאוכל לקנות אוכל לבית (נדיבה נהיתה לי הילדה...), היא רצתה לקחת את הכסף לגן כדי להראות לחברות - בקיצור, כל היום כסף, כסף וכסף. ביום ראשון לקחתי אותה לקניון הסמוך כדי שתוכל לראות מה המחיר של דברים בחנויות ואולי לקנות לעצמה משהו קטן בכסף שלה. לצערי אין לנו בקניון חנות של "הכל ב 2 שקלים". אם היתה כזאת חנות שיר היתה יכולה למצוא כמה דברים קטנים ועדיין להשאיר את רוב הסכום אצלה. בכל חנות שהיא נכנסה היא מצאה דברים יקרים מידי ובסופו של דבר סיכמנו את הביקור עם בלון חמוד וטבעת שנקנתה במכונה של 1 ש"ח. הסיפור הזה גרם לי לחשוב הרבה על נושא דמי כיס. מצד אחד, נראה ששיר עדיין לא מבינה את המשמעות של כסף שלה וכל נושא הזה נפל עליה מוקדם מידי. מצד שני, יש כל הזמן את הבקשות "תקני לי... תקני לי..." וחשבתי שאם הייתי נותנת לה כמה שקלים מידי פעם היא היתה יכולה לקנות בזה את מה שהיא רוצה ובטח אחרי כמה שבועות של בזבוז מוקדם מידי היא היתה מתחילה להבין שצריך לחסוך את השקלים ולא לקנות מיד כל מה שקורץ בחנות. עוד לא החלטתי מה לעשות. בינתיים רוב הכסף עדיין בידינו ומחר צפוי ביקור של חברה מהגן - כדי לראות את הכסף, כמובן...

 

[מאיו]

אנחנו התחלנו עם דמי כיס בסביבות גיל 6

זה עוזר בהבנת ערך הכסף ומשחקים. האם משחק מסויים באמת שווה הוצאה של 200 ש"ח? בתחילה החלטנו לחלק את הכסף ל2- אחד לחיסכון וחלק אחר לביזבוזים על ארטיקים וכו'. מהר מאד ירדנו מזה ובכל שבוע הוא מקבל 5 ש"ח אשר נכנסים לקופת החיסכון. לשם גם מגיעים דמי פורים וחנוכה. בינתיים אור הצליח לקנות לעצמו משקפת לראיית לילה ב 200 ש"ח, ערכת בלשים ועוד.

 

[doe2]

לבנות שלי לא היה בעבר שום מודעות לכסף

וגם היתה להם אמא מפגרת עם אותה חוסר מודעות בדיוק. והאמא "תקני לי" בהחלט נשא פרי, וכך קניתי וקניתי באלפי שקלים. בעקבות מהפך שעברנו, הוחלט לחנך מחדש את כל המשפחה, בין היתר ע"י הקצבת דמי כיס ואני חייבת לומר שזה שינה את כל הפרספקטיבה שלהן. הן למדו להעריך כסף, לעשות השוואת מחירים, ללמוד אם מוצר שווה את הערך הנקוב עליו והאם המוצר שווה להן כל כך על מנת לשלם עליו את הסכום המבוקש. הן למדו להבחין בין קניה אימפולסיבית לקניה מתוך צורך וחשיבה. לדוגמא לא מזמן הן הלכו עם אבא לקניון וראו שם עוגת גבינה וביקשו ממנו לרכוש הביתה. כשהתקרבו לדוכן והמוכר אמר להם שהעוגה עולה 40 ש"ח, אז אחת הבנות שלי אמרה לו "אתם ממש יקרנים, אצלנו במכולת עוגה עולה 18 ש"ח" והן הלכו ולא קנו (הן עדיין לא מבינות את ההבדל בין עוגה איכותית של קונדיטוריה לעוגה תעשייתית, אבל הייתי מאוד גאה בהשוואת המחיר שהיא ביצעה וגם באסרטיביות שהפגינה). דוגמא נוספת ביום העצמאות - שנים שהן הולכות בערב יום העצמאות לחגיגות בעיר עם סבא וסבתא. כל שנה הן חוזרות עם שלל שטויות שעלו עשרות שקלים. השנה לראשונה סבא וסבתא לא יכלו לקחת אותן והן התבכיינו להם ואמרו שלא רוצות עם אמא כי אמא לא תקנה להן כלום. סבא שמע ונתן לכל אחת 50 ש"ח לבזבוזים. יצאנו לחגיגות, הן עשו השוואת מחירים מדוקדקת, טענו שהכל יקר ולא קנו כלום. רציתי לבחון אם החסכנות נובעת מכך שהכסף הוא שלהן ולכן הצעתי שאני אקנה להן ושהן תשמורנה את הכסף. הן סירבו ואמרו שמאוד יקר ולא שווה ושאפשר לקנות את המוצר המסויים בחנות אחרת יותר זול. עוד דבר שהנהגנו, אנחנו מכמתים את העזרה שלהן בבית. כלומר הערכנו לפי תשלום הנהוג לעוזרת בית כמה שווה למשל סידור הצעצועים של הקטנה בערב, טאטוא, הכנסה למדיח וכו'. אנחנו לא משלמים כמובן, כי מבחינתנו זה חלק מהחינוך לשותפות ועזרה אבל היה לנו חשוב להראות שעבודה היא לא רק עבודה בחוץ ושניתן להרויח כסף בהרבה דרכים ושעשיה שווה כסף ושמי שעוזר בבית ומשתף פעולה בעבודת צוות הוא חלק אינטגרלי בבית ומאוד חשוב לקיום ולהחזקה של הבית, ולכל אחד תפקיד ושבעצם העשיה שלהן הן חוסכות כסף לקופה המשפחתית. הן רואות שאם הן עושות X דברים בבית, אנחנו לא צריכים לשלם לעזרה חיצונית ובכסף שנחסך ניתן לרכוש דברים אחרים בין אם להן ובין אם לנו או לבית עצמו. ולסיום חייבת להשויץ (אפרופו שרשור בעבר על איך לחסוך) שמאז שהחלטתי לשנות פאזה, הישראכרט שלי ירד מסכום של 4ספרות נושק ל5 ספרות ולעיתים עובר אותו, לישראכארט של 2000 - 3000 בחודש. מי שלא מכיר אותי לא מסוגל לקלוט איזה מהפך זה.

 

[ligo]

כל הכבוד../images/Emo106.gif

אהבתי את הדוגמא עם עוגת הגבינה

אני רוצה לומר לך שמאז שהתחיל אצלנו הצורך לקצץ בהוצאות, אני ממש נהייתי צרכנית נבונה- אני משווה מחירים. דבר שלא עשיתי אף פעם, בעוונותיי...גיליתי למשל שרפידות הנקה של ג'ונסון עולות בסופר פארם 30 ש"ח וב"מוצצים" עולות 18 ש"ח, שזה הבדל היסטרי, וכך אני פשוט קונה סטוק במקום הזול. זה משהו שאף פעם לא עשיתי ואני חושבת שצריך לעשות בלי קשר למצב הכלכלי. לגבי דמי כיס, לא רואה את עצמי נותנת למאי דמי כיס כרגע. נראה לי מוקדם מידי (גיל 5). גם כשהיא מקבלת כסף מהסבתא אז אני קונה לה עם זה מתנה בשמה. מרגע שנותנים דמי כיס אז צריך גם להחליט למה הכסף מיועד- האם מעכשיו הילד קונה לעצמו ארטיק עם הכסף שלו? צעצועים? תשלום להצגה?ספר? או שיש "סבסוד" של ההורים ל-X צעצועים בחודש והשאר מדמי הכיס? לפי דעתי זה מתאים לגיל שהילד קצת מסתובב לבד עם חברים וככה הוא יכול להסתובב עם הכסף שלו ולבחור איך לבזבז אותו.

 

[doe2]

אצלנו, למרות שהילדות כבר גדולות

יחסית (9.5) אני לא מרשה עדיין להסתובב לבד עם חברים. אבל בקניון השכונתי שלנו יש את "הכל בדולר" ו"כפר השעשועים". אני הולכת איתן, יושבת בבית הקפה הסמוך והן חופשיות להיכנס ולבחור. היפה הוא שבהתחלה הן קנו יחסית הרבה (שטויות כמובן) ולאט לאט הן הפנימו וקונות פחות ופחות באמת דברים שצריך או באמת יפים. עוד דבר ששכחתי לספר שהן מחויבות להפריש שליש מדמי הכיס לחסכון. מי שלא מפרישה פשוט לא מקבלת (יש לנו היסטריות לגבי החשיבות של חסכונות וגם אנחנו מפרישים לצורך זה סכומים לא הגיוניים בעליל). לגבי מה לעשות עם דמי הכיס - מבחינתי כל מה שאקסטרא ישולם ע"י דמי כיס. כל מה שהן זקוקות לו ומבחינתי הצגה/ספר וכו' זה עניין של היזדקקות ולא אקסטרא ולכן אני אשלם. אבל אם פעם הלכנו להצגה ושם הוצאנו עשרות שקלים נוספים על שטויות מסביב (בייגלה, תקליטור וכו') הן כבר יודעות שההצגה עלתה מספיק כסף ויש אוכל ושתיה מהבית. אם הן רוצות משהו אקסטרא זה יהיה מכספן. כנ"ל לגבי הבריכה. פעם הן היו משגעות אותי שם. הולכות למזנון וכל פעם רוצות עוד משהו. עכשיו הן יודעות שיש לכל אחת 5 ש"ח או 10 ש"ח (תלוי כמה זמן אנחנו שם) והן יסתדרו עם זה. הן גם מתחילות להבין שהמחירים במזנון הרבה יותר גבוהים מהמחירים במכולת ובעצמן אומרות לי לרכוש במכולת ולהביא איתי וכך יוכלו לקנות יותר דברים בסכום שהוקצב להן.

 

[גוליגל]

כך בדיוק היה אצלנו כשהייתי ילדה!

החזרת אותי אחורה. ואצלך זה עוד משופר בגלל ההתייחסות ל"כלכלת הבית". אני יכולה להגיד שיצאנו 3 אחים, לא כולנו תמיד עם הכנסה מי יודע מה, אבל אף אחד מאיתנו לא במינוס

כל הכבוד לך על המהפך שלך. (ובכלל, נהנית מההודעות שלך, זה זמן טוב להגיד, לא?)

 

[doe2]

זה זמן מצויין להגיד../images/Emo3.gif

עצבנו אותי כל כך בעבודה היום ואני מסתובבת עם פרצוף $%#$. סוף סוף עלה חיוך ראשון וארוך. תודה

 

[סוכריה על מקל]

אז הנה, קבלי ../images/Emo24.gif גם ממני

 

[doe2]

תודה../images/Emo141.gif

 

[סוכריה על מקל]

אני עוד מתלבטת בתחום הזה

הנסיון שלי הוא עם אחי הקטן - כשהיה בגיל הזה פחות או יותר והתחיל עם ה"תקני לי" וכל הענין עם המכונות-מסחטות כספים, הייתי נוהגת לתת לו כמה שקלים, להגיד לו שזו ההקצבה שלו, והוא היה מתרוצץ בין כולן, בוחר מה שהכי נראה לו, ולפעמים מחליט פשוט לשמור את הכסף לעצמו. עד היום, אני לא יודעת אם בגלל זה, הוא מאוד שקול ומחושב בכל הקשור לכסף. אני מתלבטת אם להכניס את זה גם אצלנו - ובינתים זה נכנס "בקטנה".היינו בחנות המכולת, היה שם איזה פרי שלא בעונתו, אני כבר לא זוכרת אפילו איזה. הילדים רצו נואר, אבל המחיר היה כמעט 40 ש"ח לקילו. אמרתי להם שאנחנו יכולים לקנות, אבל אז לא יישאר לנו כסף לשאר הדברים שבסל שלנו - ללחם, לגבינה, לחלב, לשוקו, לחומוס, וכו' וכו'. זה היה מאוד מוחשי כי הסל היה מולם והם היו צריכים לבחור בין הסל הגדוש לבין סלסלה קטנה עם כמה פירות. מאז כל פעם שאנחנו הולכים למכולת יונתן נעצר ליד כל פריט - "אמא, כמה זה עולה? יש לנו מספיק כסף?" לפעמים קצת מביך, אבל בתמורה למודעות כלכלית זה לא נראה לי נורא. קניתי בסטימצקי את הספר "כסף לא צומח על העצים", זה ספר שמסביר מושגים כלכליים בסיסיים (יותר ופחות) לילדים. יונתן עוד טיפה קטן בשבילו, קראנו רק את ההתחלה, כשמסבירים שם למה צריך להשוות מחירים, איך נכנס כסף לבנק, ומה זה בכלל בנק. הספר כולו נראה לי ממש נחמד.

 

[טילי2]

חנה אני אולי מעלה טרמינולוגיה של ימים עברו

אנחנו קוראים לקופת חיסכון - קופת צדקה. יש לנו קופה של הקרן הקימת ולפני שאני מליקה נרות ביום שישי הידים מקבלים מטבע ומכניסים לקופה. מה נעשה איתה בסוף, כנראה שנתן באמת לקרן קימת. יש להם עדין את מפעל הקופה ואפשר ליעד את התרומה לפרויקט שמדבר אל ליבך.

 

[גאיה של זיו]

אני נותנת לזיו כסף מדי פעם.

יש לו ארנק משלו והוא אוהב לחשב כמה כסף יש לו ומה ישאר לו אם הוא יקנה עוד קלפים....אבל אלה לא דמי כיס, אלא פרומו כדי ללמד אותו משמעות של כסף וגם קצת חשבון. דמי כיס ממש, נראה לי עדיין מוקדם.

 

[אמאשל נתנאל]

אנחנו נותנים מדי פעם

סכומים גדולים מסבא וסבתא אנחנו שומרים מצד שני הילד הוא מגנט לכסף כמעט בכל יציאה מהבית הוא מוצא כמה שקלים ברחוב בשיאו הוא מצא שטר של 100 ש"ח אנחנו חוסכים לו ואחת לכמה זמן שמצטבר סכום משמעותי אנחנו יושבים איתו והוא מחליט מה לעשות ומה לקנות בכסף - בדרך כלל מדובר במשחקים יקרים יחסית שאנו משלימים את ההפרש יש לו ארנק והוא שומר על הכסף שלו בקנאות

 

[סוכריה על מקל]

נשמע משתלם, ה"מגנט לכסף" ../images/Emo6.gif

אני מקוה שאתם יוצאים איתו מהבית הרבה

 

[anguly]

נראה לי מוקדם לדמי כיס

נראה לי באמת מוקדם להבין את המשמעות של כח קנייה לנעה השנה התחלתי לתת דמי כיס והיא עדיין לא הפנימה את כח הקנייה כלומר את המשמעות של לחסוך למשהו שהיא רוצה אולי בגלל שאני אף פעם לא אומרת לא

ואין שום דבר שהיא רוצה שהיא לא מקבלת בכל מקרה.... כלומר אני קונה הרבה צעצועים גם בלי סיבה מיוחדת הסירוב העיקרי שלי זה למכונות שמוכרות שטויות בשקל/5 שקלים - אז לפעמים היא קונה לעצמה...

 

[שבלוליטה]

../images/Emo130.gifאלה מאוד מודעת ל"כוחו" של הכסף

אנחנו אומנם לא נותנים דמי כיס, אבל היא "מרוויחה" כסף - למשל : היא עושה מסאז'ים בתמורה לשקל (היא גילתה שמסאזים זה עניין נורא מבוקש אז היא העלתה את המחיר). לפעמים אני נותנת לה מטלות מיוחדות בעניין סידור הבית (לא משהו ששייך לסידור החדר שלה). הרבה פעמים היא "מוצאת" על שולחן האוכל כסף קטן ושואלת אם היא יכולה לקחת אותו לקופת החיסכון שלה (היא אף פעם לא לקחה בלי רשות). והקטע הכי מקסים היה השבוע - אלה הביאה הביתה את יצירות האומנות הראשונות שלה מחוג פיסול, אז אמרתי לה שכיאה לאומנית, אני קונה ממנה את היצירה הראשונה שלה (בת ים מהממת יושבת על מרבץ צדפים). אמרתי לה שתחשוב כמה שווה היצירה הזו.... חשבה וחשבה ובסוף אמרה - אמא, אני מוכרת לך אותה במחיר של שתי נשיקות