כנראה שלא אגיע...
חברי היקרים - קצת קשה להאמין לזה ובטח שככה לכתוב את זה... אבל זו האמת... כנראה שמחר אני לא אגיע - כנראה שאסור היה לסחוב את ההחלטה הזאת עד לרגע זה... רק שמסתבר שאין באפשרותי בכלל איך להגיע שלא לדבר על כרטיס... אבל זה בסדר - אני רואה בזה מבחן אישי - משהו שצריך לקרות... דווקא בתור חייל הייתי גם בשנתיים האחרונות ובכלל זה הערב לזכרו הראשון שאני לא אהיה... אבל כבר רשמתי שאולי ביום כזה אנשים כמונו צריכים לזוז איזה צעד או שתיים אחורה.... אולי... חוצמזה - עכשיו כבר ה 18 לחודש... והשעה 2 בלילה ממש לפני 6 שנים - היו אלו רגעיו האחרונים של האיש עם רעמת התלתלים המפוחמת והעיינים הירוקות והעמוקות שלא לדבר על הגיגיו המופלאים וההתפתלויות שלא נגמרות המחשבות הנודדות - והעשן המתוק השפה העברית שלא נגמרת ורק מתחדשת איך טיפח אותה וסיגנן אותה - כמו שבחורה מתלבשת... ככה בלי איזו אזהרה מוקדמת ייצא לשאוף רוח...
חברי היקרים - קצת קשה להאמין לזה ובטח שככה לכתוב את זה... אבל זו האמת... כנראה שמחר אני לא אגיע - כנראה שאסור היה לסחוב את ההחלטה הזאת עד לרגע זה... רק שמסתבר שאין באפשרותי בכלל איך להגיע שלא לדבר על כרטיס... אבל זה בסדר - אני רואה בזה מבחן אישי - משהו שצריך לקרות... דווקא בתור חייל הייתי גם בשנתיים האחרונות ובכלל זה הערב לזכרו הראשון שאני לא אהיה... אבל כבר רשמתי שאולי ביום כזה אנשים כמונו צריכים לזוז איזה צעד או שתיים אחורה.... אולי... חוצמזה - עכשיו כבר ה 18 לחודש... והשעה 2 בלילה ממש לפני 6 שנים - היו אלו רגעיו האחרונים של האיש עם רעמת התלתלים המפוחמת והעיינים הירוקות והעמוקות שלא לדבר על הגיגיו המופלאים וההתפתלויות שלא נגמרות המחשבות הנודדות - והעשן המתוק השפה העברית שלא נגמרת ורק מתחדשת איך טיפח אותה וסיגנן אותה - כמו שבחורה מתלבשת... ככה בלי איזו אזהרה מוקדמת ייצא לשאוף רוח...