אלוהי הקהילה?
נתי, 1. דבריך כאן על תביעת הקהילה, כמו גם בהודעה קודמת, בה כתבת:"אני מכיר זיקה אחרת של הרוח האנושית אל האלוהים - זו שהקהילה דורשת ממני", הזכירו לי את תפיסתו של דוד הרטמן (כפי שהובאה בשיחתו עם יונתן בן דב בספר "שאלות על אלוהים" - אלוהי קהילות ישראל): "המסגרת הרוחנית-קהילתית שאתה מזדהה איתה מעידה בתוך קיומה על עבודת השם... לא מצאתי את האלוהים במקום מסוים, ביום מסוים, בפינה מסוימת או בחוויה מיסטית אישית, אלא בתוך מסגרת של חיים קהילתיים... אלוהים אינו מופיע מעבר לפעולות אנושיות. הוא נוכח בתוך קהילה, וכשהיא מתפללת אתה חש את נוכחותו... כך, בתוך מסגרות רוחניות של פעולות... בשבילי המסגרת ההלכתית, הפעולתית, הקהילתית היא דרבון; היא מעוררת בי את תחושת נוכחות אלוהים..." האם זהו גם אלוהיך? 2. קשה לי לשלב בין עמדתך, השמה אלוהים אילם בין מרכאות, אותן אתה ממלא בתוכן, ובין עמדת לייבוביץ. היכן היא עבודת ה' שלך, שאינה עבודת הקהילה / עבודת עצמך? או שעבודת הקהילה היא-היא עבודת ה', משום שהיא בעצם רק מציבה את התביעה לעבודת ה'? אני תוהה אם התכנים אותם אתה יוצק למושא שבמרכאות הינם שדה שיח נפרד לחלוטין משדה ההענות לתביעת ההלכה הקהילתית. נדמה לי ע"פ דבריך שיש מפגש. משה מאיר אומר שאינו יכול לצקת תוכן למושא הזיקה, ולכן שם אותו בסוגריים. אתה טוען שאתה אכן מנסה כל הזמן למלל את ה" ". האם המשגה זו אינה למעשה התביעה לחיות חיים ע"פ ההלכה, ולא שום דבר מעבר לכך? בשולי הדברים, אם יורשה לי להעיר בפורום זה, לענ"ד הצעת התיאטרון של משה מאיר מעניקה לאדם הדתי (-חילוני?), בעל הארוס המתאים, אפשרות לעבודה שבלב (תפילה) שלייבוביץ שלל מאיתנו, בהגדרתה כעבודה שבראש (או בשכל, או ברצון לכל היותר). 3. ציטוט נוסף בעקבות דבריך: "אני אומר מה אני חש: כשאני בתפילה או קורא במקורות, אלוהים כאן, וכשאני חושב על העולם כמדען או כפילוסוף אלוהים כבר לא שם, לפחות לא אותו האלוהים." רוזנצווייג כתב: "בכל ימות השנה יכול שהסיפור על אתונו של בלעם שפתחה פיה ודברה, הוא לי בגדר אגדה, אל לא בשבת פרשת בלק, כשהוא מדבר אלי מספר התורה הפתוח... אילו ניסיתי לעשות זאת היום.. הייתי גם אני מגיע לאותה חוכמה טפלה שאין הוא אלא אגדה. אולם ביום ההוא ובאותה שעה - אין הוא - מכל מקום - אגדה. אלא, אם מסוגל אני לקיים את צו השעה, היינו לכרות אוזן, הוא מה שנאמר לי" ובהמשך הוא מוסיף ומסביר: " מה שמבדיל בין השלם לפרט, אינו לדעתי ההבדל בין האלוהי השלם לאנושי, אלא בין זה שאת מקורו אנו מכירים הכרה הניתנת לביטוי, למסירה ולניסוח, לבין האחר שאת מקורו אנו יודעים ומכירים לא פחות - אך בהכרה בלתי אמצעית שאינה ניתנת לביטוי ולמסירה, והוא ניתן לידיעה-שבאמונה רק בדרך הכרה זו" (רוזנצווייג, מבחר אגרות וקטעי יומן, אל המסיתים בבית המדרש). 4. אני מודה לך, נתי, על פרשנותך לדברי משה מאיר, ועל בירור המחלוקת בינכם. מעבר להתרגשותי מפרסום מאמרו של משה, אני מוצאת שפרשנותך הופכת את הדברים למתאימים יותר להשקפת עולמי... שבת שלום נירה