כניסה לגן ילדים

[נכונות1]

כניסה לגן ילדים

בני בן שנתיים ושמונה. איתנו בארץ כשלושה חודשים.
מעוניינת לדעת האם ישנם פה ילדים שהגיעו בערך בגיל הזה ומתי הכנסתם אותם לגן? מהם השיקולים בבחירת גן והאם ישנם שיקולים נוספים/שונים בבחירת גן למאומץ מאשר לילד ביולוגי?

 

[China8]

כניסה לגן

בתי הגיעה אלינו כשהייתה בת שנתיים וחודש. בתקופה הראשונית, כחצי שנה היא נשארה בבית עם מטפלת לכמה שעות, כי עבדתי אבל חשבתי שבכל זאת עדיף הקשר האישי אחד על אחד מאשר מיד ללכת לגן. היא התחילה ללכת לגן לקראת גיל שלוש. אנחנו גרים בחו״ל ולא הייתה לי הרבה בחירה לגבי לאיזה גן לשלוח. עד כה היא הייתה בשני גנים ובשניהם מאד נהנתה ונהנית. לי היה חשוב בעיקר היחס של הגננות, שיהיו חמות וחייכניות, כניגוד לרוב המטפלות בבית הילדים שהן חמורות סבר וזועפות.

 

[אבי351]

כשבני הגיע לארץ והסתיימה לי החופשה עפ חוק לאח

לאחר כשלושה חודשים הכנסתי אותו לגן פרטי שהכרתי ולמזלי גם אחותי עבדה שם וזה היה הצעד הכי טוב שעשיתי עבורושם רכש המון חברים מה שהיה לו פחות שהיה בבית השפה שלו הועשרה מאוד וכך לדעתי גם את צריכה לנהוגחברת ילדים זה הדבר הטוב ביותר עבור בנך בשלב זה לאחר שהיה בבית מספר חודשים.בהצלחה רבה.אין שום הבדל בבחירת גן בין ילד ביולוגי ומאומץ העיקר שיהיה גן חם עם המון אהבה

 

[חייכנית2]

הי

אימצתי מזמן,ופעלתי על פי כל מיני אילוצי חיים .
ההמלצות שלי-
1-קחי את מלוא הזמן שאת יכולה להרשות לעצמך ללא גן. [כמו שלעיתים יולדות נשארות עד שנה עם התינוקות שלהן].
בזמן זה בססי והעמיקי את הקשר עם הבן שלך,וצאי איתו אחר הצהריים לשחק עם ילדים אחרים [וגם להתאוורר ולפטפט עם אימהות אחרות]בגינות המשחקים שישנן בכל שכונה.זאת מתנה שאין לה שווה ערך עבור ילד שהיה כל כך הרבה זמן ללא אמא פרטית משלו ,ללא התייחסות אישית ועירנות עיקבית לכל הצרכים.

2-כשתרשמי לגן -אם את רק יכולה להביאו לגן שמאוכלס במעט ילדים-עדיף! כך יזכה ביותר השגחה אישית.

3- כשתרשמי לגן בני עם הגננות הסכם של פרידה בהדרגה.כלומר-בהתחלה הישארי איתו בשעה הראשונה בגן וקחי אותו מוקדם לפני כולם ולאט לאט הרחיבי מימדי שהותו שם לזמן המקובל והרגיל.

לדעתי גם כשמדובר בילד חברותי מאד ושוקק חיים שלכאורה אין שום מניעה מלהתנהג איתו כמו עם כל ילד-חשוב לזכור
שבא ממקום שונה לחלוטין,ושהוא זקוק מאד ממש עכשיו לבניית קשר איתך.
כמו שכתבתי בהתחלה,יש לעיתים אילוצים שאינם מאפשרים מימוש של ההמלצות הללו.גם לא תמיד נמצא מקום פנוי באמצע שנה בגן כלבבנו.
בכל זאת אלה המלצותי.

 

[יסמין@]

יש מצוי ויש רצוי וזה גם אינדיבידואלי כמובן

נתחיל באינדיבידואלי: לילדים/ות שונים צרכים שונים, למשל צרכים בחברת ילדים, צורך להיות בבית עם המשפחה וכו'.
אבל באופן כללי נראה לי שלהרבה ילדים/ות יהיה נכון - בתקופה הראשונה להיות כמה שיותר עם המשפחה, בבית. הרי הוא רק 3 חודשים בארץ, בבית, עם המשפחה. לכן, אם זה אפשרי - נראה לי שכדאי להשאיר אותו בבית כמה שיותר ולא לשלוח אותו לגן. הוא היה כמה שנים עם ילדים ובלי משפחה... עכשיו הזמן לעשות אטצ'מנט, שהוא יתחבר חזק ועמוק למשפחה שלו, לבית שלו. הילדים לא יברחו... מה גם, שאת יכולה לקחת אותו כל יום לגינות שעשועים שונות כך שהוא יהנה משני העולמות: גם מקרבה לאימא ומחסות של אימא,. וגם מכיף ותקשורת עם ילדים.

אם זה לא אפשרי, נראה לי שחשוב מאוד גן כמה שיותר קטן, כמה שיותר חם. בשלב הזה לא נראה לי חשוב קידום עניינים אינטלקטואליים - לימוד נושאים שונים וכו'. אלא דווקא קידום עניינים רגשיים. לדעתי, כמה שפחות ילדים/ות בגן יותר טוב, וחשוב מאוווד שהגננת תהיה חמה ונעימה ותומכת. וגם הסייעות. כל זה יותר סביר למצוא בגן פרטי. הגננת מתייחסת אחרת כשאת הלקוחה הפרטית שלה והיא לא רוצה להפסיד את השכר החודשי... זה לא כמו גננת שמקבלת משכורת מהעירייה... וגם בגנים פרטיים את יכולה לבחור ולשים לב לכל מיני פרטים. ושם גם לא כל כך לחוצים על גמילת הילדים מטיטולים.

לסיכום, לדעתי, לשלוח לגן כמה שיותר מאוחר - במידת האפשר. ואם לא, להעדיף גן פרטי קטן ולא גן עירוני גדול (ושוב, במידת האפשר).

בהצלחה בכל דרך שתבחרי!

 

[יסמין@]

ואיך יודעים אם הגננת חמה ונעימה? אספר מניסיונ

מציעה לך מאוד לקחת איתך את בנך לכל סיורי הגן! ותראי איך הגננת מתייחסת. אמנם חלק מזה יכול להיות כדי למשוך אותך לגן אבל בכל זאת אפשר לראות.

כך עשיתי כשחיפשתי גן לבתי. בכמה מהגנים שראינו, הגננות תמיד הסתכלו עליי, דיברו איתי, הסבירו את הנהלים וכו'. אחת מאוד הדגישה כמה נקי ומצוחצח אצלה בגן. ואכן, הגן היה מצוחצח ומאורגן, הילדים היו מאוד שקטים... וכל הצעצועים היו בארון סגורים. ברחתי משם במהירות הרבה ביותר האפשרית! גננת אחרת הדגישה כמה שהיא מלמדת את הילדים,. את נושאי הלימוד וכו'. גם אצלה היה נקי ומצוחצח והצעצועים היו בארון...

הגננת האחרונה שהגענו אליה עשתה כך: היא מייד נגשה לבתי שישבה בעגלה, התכופפה אליה, דיברה אליה, הושיטה לה ידושאלה אם היא רוצה שהיא תראה לה את הגן. וכך היה. היא לקחה את בתי ביד, והראתה לה את כל הגן. אני הלכתי אחריהן בשקט. לאחר מכן היא הושיבה אותה ליד שולחן שלידו ישבו כמה ילדות וילדים וציירו ושיחקו. היא נתנה לה נייר וצבעים וביקשה מהילדות/ים לשתף אותה. ורק אחרי כל זה - היא פנתה אליי!!!!!

הגן עצמו היה מאוד יפה וצבעוני. כל הקירות היו מצויירים, והיו המוווווון צעצועים ומשחקים. היו פינות שונות, שההם היו מונחים הצעצועים בהישג יד. ופה ושם התגלגלה לה בובה או כדור. היה נקי, אבל זה נראה כמו מקום ששוהים בו ילדים/ות. במהלך השהות שלי בגן ראיתי כמה ילדות וילדים שנגשו לגננת ושאלו אותה שאלות, והיא ענתה להן בצורה נעימה. וניכר שהילדים/ות אוהבים אותה.

בקיצור., ברור לאיזה גן רשתתי את בתי! וזה היה אכן מאוד מוצלח ובתי הייתה שם עד גן חובה. עד היום אנחנו מדי פעם נזכרות בגננת הנפלאה..

 

[הבאה בתור]

אנחנו בחרנו במשפחתון

בני היה מעט יותר צעיר, הגיע בן שנתיים ונכנס למשפחתון עד הצהרים כעבור חודשיים. בגלל שלא דיבר ובגלל שהרגשתי שמגיע לו יחס אישי בחרתי במסגרת קטנה של תשעה ילדים (שתי מטפלות). כך גם היתה לו חברה (דאגתי שיהיו גם ילדים גדולים יותר כדי שיוכל ללמוד את השפה) וגם מספיק תשומת לב. ולי כמובן היה קצת זמן לנשום... כן הסתכלתי גם על גנים אבל המסגרת של המון ילדים נראתה לי לא מתאימה בשלב הזה של חייו.