כן...

כן...

אני יודעת שכולם כבר יודעים, אני בטוחה שישבתם צמודים למסכי הטלוויזיה ולרדיו כמו כמעט כל עם ישראל. היה פיגוע. יכול להיות שהוא תפס אתכם בעבודה ופתאום הכול התמלא צפצופי מבזקים מיוחדים, יכול להיות שהוא תפס אתכם באוטובוס בדרך הביתה ופתאום מעיפים מבטים לכל הכיוונים לחפש חשודים, יכול להיות שהוא תפס אתכם בבית באמצע סדרת טלוויזיה אהובה ופתאום מפסיקים כדי לשדר את סרט החיים, יכול להיות שהוא תפס אתכם על המחשב בעודכם מדברים להנאתכם עם חברים. ויכול להיות שהוא תפס אתכם ליד האוטובוס המפוצץ העולה בלהבות, או אולי בתוכו, או אולי בקניון או אולי ....אח"כ בכיבוי האש, או בחיפוש אחרי חלקי גופות. היה פיגוע. לפעמים הידיעות האלה נותנות הזדמנות לכל הדמעות לצאת. היה פיגוע. ומחר... כשנהיה בעבודה לא נשמע צפצופי מבזקים, ובדרך הביתה כבר לא נעיף מבט באנשים מסביב, סדרת הטלוויזיה האהובה לא תקטע באמצע, יהיה אפשר להמשיך לדבר בכיף עם החברים כי "אתמול" היה פיגוע ואתמול זה אתמול.
 

נשית~37

New member
זה אפילו יותר נורא ממה שתיארת...

היה פיגוע...ואני שמעתי וראיתי חמש דקות בחדשות...וזהו...עוברים הלאה. אני מזועזעת מעצמי.
 

נעמי 1

New member
כן... גם אני...

רואה קצת ועוברת הלאה.ובאמת, ביני לביני זה מציק לי שהגעתי למצב הזה. חוסר סבלנות שכזה. וזה לא רק בזה. גם הפוליטיקה יצאה לי מהאף. לא יכולה לשמוע יותר את הפטפטת הזאת. ולפעמים... אני רוצה להיעלם, להתנתק. לא לדעת. לא לראות. לא להתמודד. כלום. נעמי
 
למעלה