לגלות או לספר ...או אולי לא ? !?!
אין דן דינו סוף על הקטינו סוף על הקטיקטו בליל בלי בום . ראשית בואי נבהיר דבר שיהיה ברור בעיקר לי בטרם אני פוצחת בכתיבה -אין- אמת אבסולוטית לכולם . יש רק אמת מאד סובייקטיבית . וככה צריך להיות . כך שמה שנכון אצל האחד אינו בהכרח נכון אצל האחר . ועתה משהתעקבנו על העובדה . עתה אוכל להתייחס לנושא . אם הנושא הוא לגלות או לא . לא הכי מדבר אלי . לי אין בעיה .... כי אני בדרך כלל הפוכה מטיבעי . בהקשר לסרטן . אני מאד גאה בסרטן שלי ומאד מתגאה בו גם . כי בעיני זו המתנה הכי נפלאה שיכולתי ליצר למען ההתפתחות הנפשית שלי . לא רק שאיני מבינה בבאמת את הדברים הנוראיים של סרטן . אני אישית מאד חוגגת על הסרטן בעיניי הסרטן זה יהלום גלום העטוף בתוך עטיפה שנראית מפחידה . אך משהסכמת להתבונן בה ולפותחה את תגלי בה למעשה את מתנת המעוף של חייך . אני יודעת שרבים יגלו קושי לקרוא את הכתוב . אך רחלי את ביקשת את דעתי . וזו האמת שלי . ועל יחסי עם סרטן . מבחינת העבר ..... בארבעה חודשים שאני התמודדתי עם התאים הסרטניים שבגופי . לא התעמקתי על לגלות או לספר . לשניה לא ניסיתי להסתיר ... ולמעשה כל מי שבא לקירבי או לקירבתי הקרובה באותה תקופה היה מיד מוזמן להשתתף בחגיגה . לי אישית לא היה זמן . כי כשהם גילו את הסרטן . אז הם הודיעו לי שאני יכולה ליפול ולמות כל רגע . המוות היה במרחק הושטת יד . אז הושטתי לו את היד והסכמתי .... רק לשניה רציתי להנות מהצעדים הנותרים . באותו רגע ... לא עיניין אותי דבר מלבד הנאה שימחה וקיום בהווית הרגע שגם מבחינת עיברית מגלמת בתוכה את המילה הווה הוויה חוויה יהווה . הכל טמון ברגע . וזה מה שהסרטן בא ללמד . או זה מה שהיה לי בשיעור עם הסרטן . כך שכל הדברים , תצורות המחשבה , המעשים והסיבות נבעו מהרגע . ולא מתצורות מחשבה של מה האחרים חושבים ואיך הם יראו זאת . אלא פשוט . שמתי לפני עצמי את העובדות . הנה המוות עוד מספר צעדים . הנה הצעדים הנותרים שלי לפני . עכשו איך בא לך לבלות אותם ? אז נזכרתי שכל חיי חייתי כנחש טבעות מפותל בין מותר ואסור מקובל ומותר נעה וזעה בין פגיעה בזה ופגיעה בהוא . אבל איני נחש . ותוצאת ההזנחה הריגשית שלי נבע מכך ששמתי את כולם כל הזמן לפני . והסרטן הגיע להזכיר לי שעל כך יש תשלום . אז ... אם כבר הלכתי למות . אז חשבתי אם כך . מרגע זה אני עושה הפוך . עכשו זה הזמן נטו שלי . עליו אני לקחתי מאה אחוז אחריות . רחלי באמת שלא תיכננתי לחיות . רק לנצל את הצעדים האחרונים להפוך אותם למה שבאמת זו הנאה רציפה של חיים . את יודעת למה תוך ארבעה וחצי חודשים הייתי נקייה מתאים סרטניים ? כי כשנותנים מסר חזק לתת המודע ולגוף של חיים . אז זה מייצר אהבה . וסרטנים לא יכולים לחיות במקום בו יש אהבה שימחה וחיים . הם מעדיפים כאב . אבדן . קושי . סבל . זו האינפורמציה שקיבלתי על כל פנים מהתאים שפעם היו שלי . שהפכו לחביריי הטובים כי רק בזכותם גיליתי את כל מי שאני אם הייתי היום עוד נחש הטבעות כפי שהייתי טרם הסרטן , אז באמת לא היה שווה לחיות . אבל חיים עם עוצמה פנימית וידיעה שכבר מותר לחיות כמו שתמיד רצינו . עכשו לא אחר כך לא מחר . כי בחיים אין ביטוח . אבל בהחלט יש את הרגע הזה . וברגע הזה אני חיה בהתאם לתחושה שלי . ואם בתחושה באה לי דוגמא מהמורה הכי דגול שלי הסרטן . אז אני מציינת זו בטיבעיות כאילו שסיפרתי שלמדתי פעם באוניברסיטה . כי בעיניי זה בדיוק אותו דבר . כך שכפי שהבנת אני לווא דווקא ניתקלתי בשאלה אם לגלות או לא , כי לא היה לי זמן היה לי סרטן ואני הייתי באמצע ריפוי . זה היה בעדיפות הראשונה . ומעבר לכך לא עיניין אותי כלום . אבל ..... כשכולם ידעו .... זה היה גם בגלל שהם היו צריכים לדעת את החוקים . היו לי חוקים נוקשים למי שנכנס לסביבתי הקרובה בזמן הסרטן . חוק א´ - מי שעצוב ..... שילך הביתה ויחזור כשהוא שמח חוק ב´ - סביבי 24 שעות עד הריפוי היה חוק החגיגה והמסיבה . כי זה עבודה להשאיר מערכת חיסון פעילה בתיגבור . טיפולים הפכו למהנים בכוח המוח כך שהייתי הרבה במצב של גלי אלפא או גלים הנחשבים מדטיביים ועל כן היה חשוב לשמור על שימחה ולא על מסרים דיכאוניים . מדי ערב ישבו אצלי חבורה עם גיטארות וכלי ציור וחימר ועוד חומרים וכולם נהנים שרים מתבדחים יוצרים . שם גיליתי את הסימבולים של תת המודע . לקחת אחריות על סרטן דורש עבודה . אבל מי אמר שעבודה היא קשה ? בסרטן צריך לעשות הכל מאד מהנה . הסרטן נורא שונא את זה לכל מי שדאג לספר לי דבר שפוף רוח . הייתי מסבירה יפה שאמרו לי שאני הולכת למות אז אין לי זמן לשמוע דברים כאלה . אבל אם אחיה מעבר למצופה ואבריא , אז אגיע להקשיב לו . ההומור השחור שלי היה מבדר בעיקר את עצמי .... ( משהו על משקל ה- חחחחח ) אבל אני הייתי זו בעלת מערכת החיסון שדרשה עידוד אז , אז ז לא עיניין אותי אז בעיני אם לא בא לך לגלות זה בסדר . רק בידקי אם העובדה מוציאה לך אנרגיה . אם כן אז חפשי פיתרון חוסך אנרגיה כי כשהסרטנונים בסביבה אז את צריכה לחבור למערכת החיסון שלך ולספק לה אנרגיה ולא לסרטנים שנורא נוח להם ועושה להם חיים קלים אם את נטולה . אז זו צורת מחשבתי . ועל קצה המזלג בנגיעה בעוד תחומי סרטן למיניהם . ועתה שאלה ..... בא לך לדבר יותר על ההתמודדות העכשוית שלך ? ועל הסרטן ? בכיף כאן אציע לך מהטריקים שפיתחתי בדרך למיגור סרטנונים חמודים . חיבוק אדיר גילה .