כן. זה חארטה

[חיים שפיר]

עובדות

עובדה: הוא מניח הנחות על הכתוב ולא על הכותב עובדה: החוכמה האמיתית מתחילה בחכמת ההקשבה עובדה: הוא הציג (בהודעה נפרדת) את עמדתו לגבי ארבע הסכמות ולא מסתפק בלומר "שטויות". אם תחדל לצטט "חכמות מתות" מספרים ותנסה לומר את דברך הפרטי, נוכל לקיים דיאלוג פורה. נסה לשנות את הנחות היסוד שלך ביחס אלי ותגלה דברים מענינים. קפוץ לביקור בפורום "משחקי החיים" וקרא את המאמרים. חיים

 

[אנטי וירוס]

דיאלוג פורה

כל דבר שאני אומר הוא פרטי גם כאשר אני לכאורה מצטט מישהו אחר. לדעתי טקסט משמעותי נוצר במוח הקורא ואין לו בהכרח קשר לטקסט שנוצר במוח הכותב. תודה על ההזמנה. אני מתכוון לממש אותה. האם דיאלוג הוא מלחמה בעיניך? מתי דיאלוג הופך למלחמה בעיניך?

 

[חיים שפיר]

דיאלוג

דיאלוג הוא שיחה בין שניים שיחה בין שניים יכולה להיות במספר צורות 1. חיפוש הסכמות משותפות 2. ניגוח הדדי (מלחמה) 3. העברת יידע (חד כיווני או דו כיווני) 4. יצירת מציאות חדשה משותפת ובלעדית לשני המשוחחים. רק האפשרות הרביעית מרתקת אותי. את כל השאר כבר מיציתי בחיי. אני מניח שאף על פי שלא עניתי לשאלותיך בצורה ששאלת, תדע למצוא את התשובות.

 

[Talia E]

הי

לדעתי אין עלינו להרכין את ראשנו לאף אחד ולשום דבר... עדיף להישיר מבט

 

[Talia E]

לקח לי קצת זמן לעכל...

או שמא עיכול זה נוגד את רוח הודעתך?

לגבי תחילת הודעתך: - אני לא חשתי ציניות בהודעותי הקודמות (אולי קצת הומור... - אך רק בחיוך וללא קנטרנות) - אני אשמח אם תוכל לתת לי דוגמא/ות נוספת/ות לויתור לצורך אושר, כי אני מרגישה שעדיין הבנתי אותך חסרה בענין זה. מעניין - אני דווקא מצאתי עצמי לא פעם מתבוננת בחיים/מתים שדברת עליהם. לא פעם גם התבוננתי באנשים זקנים, בייחוד כאלה שכבר מנוונים ובקושי הולכים... ותוהה כיצד אהיה אני בגילם. התבוננות זו דווקא מחזקת בי את התחושה של ניצוץ החיים - האם זו ההכחשה שדברת עליה, מעין "לי זה לא יקרה"? אני יודעת שבשנות חיי האחרונות, חיי השתפרו לאין שיעור; מכל בחינה שאני מסוגלת להעלות על הדעת. אני חושבת שאת השיפור הזה אוכל לזקוף למודעות. אין זו מודעות מוחלטת, אלא מודעות כזו שמתגברת בגלים גלים, הדרגתיים. לעתים יש כאב, אך זהו כאב שמסמן את הטוב העתיד לבוא... כאשר יש שבריר של מידע (זו לא מילה מדוייקת, אבל לא מצאתי מילה טובה יותר) מבצבץ, אני לא יכולה להתעלם ממנו ולהמשיך לחיות את חיי כאילו לא ראיתי אותו. את הפתח אני מרחיבה; אינני יכולה לחסום ולומר "את זה אני לא רוצה לראות" (כפי שראיתי עשרות פעמים אצל אחרים). בהודעה אחרת - כתבת שהיית מעדיף לפנות אל מקום אחר מאשר האינטליגנציה שלי: האם תוכל להפנות/לכוון אותי למהות מקום זה? והאם פנייה למקום זה הינו אפשרי באינטרנט?

 

[חיים שפיר]

טליה מתבוננת

עיכול:תהליך בריא ורצוי (עדיף על הבנה) ציניות: מקבל את התיקון אכן היה זה הומור הכחשה: תודה לאל שיש לנו את היכולת. בלעדיה היינו מתים מרוב חרדה. אבל הכחשה היא כמו שינה. רצוי להתמסר לה כשמתעייפים (אבל לא בזמן הנהיגה.) מי שמכחיש בזמן "הנהיגה" נפגע. מי שלא מכחיש כשצריך לישון סובל מחוסר שינה וירדם בזמן הנהיגה. אנחנו הנהגים של חיינו ונעים בין ערות להכחשה וכל דבר בעיתו: ולמענך אני שולח את השיר שכתבתי לבני אחרי שיחת לילה ארוכה שהייתה לנו בנושא מודעות והכחשה. במקום שיר ערש אומרים בחוץ ששיר בא מבפנים. אז אומרים. בפנים אומרים שאין בחוץ. פנים חוץ פנים חוץ פנים. זעקה פולחת, שיר ניגר, זהו. נגמר. שן בני. מאוחר. והבאת השיר הזה עונה לך גם על השאלה לאיזה מקום הייתי מעדיף לפנות: אל המקום היצירתי שבנפש, וכן, בוודאי זה גם מתאים לאינטרנט. מודעות כותבת שירה. שירה אינה המילים בטכסט מסוגנן. שירה היא תפיסת הרגע הערני בזנבו. השיר הנכתב הוא כבר רק הזכרון של הרגע הזה. תמשיכי לעכל תמשיכי לכתוב חפשי את הרגע שבוקע השיר כי הרגע הזה הוא רגע נדיר שבו רק אפשר לאהוב. המון תודה חיים