כן,הוא הגיע...
אליהו הנביא הגיע,והשאיר ליד הדלת מתנות לילדים החמודים שנשארו ערים עד סוף הסדר. כל הילדים קיבלו מתנות,לא יכולת לומר האם העיניים של הילדים היו נוצצות יותר מעיני הוריהם,אך בוודאות ניתן הי'ה להרגיש כי גם עיניי נוצצות. {הי'ה שווה לצאת למסע חיפוש של מתנות לכולם,חשבתי בליבי...האמת,הצטערתי שלא קניתי גם מתנות לגדולים,סתם בשביל הרעיון} ופתאום, ללא הודעה מוקדמת, באחד מימי חוה"מ גם אני קיבלתי משהו... אומרים שהפתעות באות כשלא מצפים להן... אז זו בהחלט הייתה הפתעה... אחד מהאורחים פנה אלי ושאל: "ומה את היית רוצה שאליהו הנביא יביא לך???" חייכתי. הוא,לעומתי,חיכה לתשובה רצינית. כולם השתתקו. הקטנה {בת 4 וחצי},בלי לחשוב הרבה {ואולי זו התכונה של בני הזקונים אלו שגדלים בין גדולים,חושבים כמוהם אך לא נוהגים בטאקט כמוהם...} אמרה:"חתן!!!" כמעט ביחד איתה אימי אמרה:"זיווג" {נשמע אותו הדבר בנוסח שונה...בכל זאת,כנראה זה משפחתי...} האורח {שאגב נשוי ואב לילדים} אמר במלוא הרצינות:"היא לא הייתה מבקשת חתן.לא זה מה שהיא רוצה" הרמתי גבה. ואז...אז הבנתי שהוא צודק. לא זה מה שאני רוצה. חתן??? הוא זה שיפתור לי את כל אתגרי החיים??? הוא זה שיעניק לי סיפוק בחיים??? שייתן לי שלווה??? שיהפוך אותי למאושרת תמידית??? זו שאיפת חיי היחידה??? אני רוצה יותר מסתם חתן. אני רוצה שותף לחיים!!! אויש...איך שהתחשק לי לפצוח בדרשת מוסר כלפי הנשים הצדקניות...זיווג,חתן,זה מה שחשוב לכן??? זה מה שאתן מאחלות לי, ששנה הבאה אשב כאן עם בן זוג??? וזהו??? גבירותיי...אם כבר מבקשים ואליהו יכול לעזור...אז למה לחשוב בקטן??? אולי כדאי שתאחלו לי משהו נוסח "היא הייתה מבקשת מאליהו להיות אוהבת ונאהבת בבית משלה סביב שולחן של מלכים עם חיוך על הפנים באווירה רגועה ושמחה כאילו אין מחר" אבל שתקתי. יש אנשים שחושבים שחתן/כלה,זו המתנה הכי גדולה שאפשר לבקש... העיקר להתחתן.... אוי לו לאותו אדם שרק רוצה שלא להיות לבד. האמת היא,שלאורך השנים הבנתי שזה רק אמצעי ולא מטרה. המטרה היא למצוא את השלמות של שני חלקים ולבנות יחד משהו משותף ושלם. לכן,חתן/כלה זו רק חלק מהבקשה ולא הבקשה בשלמותה. אולי בגלל זה לא כולנו מתחתנים כל כך מהר... אנחנו לא רוצים רק חלק... אנחנו מחפשים יותר... חלק ספציפי שישלים אותנו ואנחנו אותו. כמה מכם באמת הי'ה עונה על השאלה הזו במילה אחת כמו שכנראה ציפו ממני לענות... זיווג.חתן.כלה???
אליהו הנביא הגיע,והשאיר ליד הדלת מתנות לילדים החמודים שנשארו ערים עד סוף הסדר. כל הילדים קיבלו מתנות,לא יכולת לומר האם העיניים של הילדים היו נוצצות יותר מעיני הוריהם,אך בוודאות ניתן הי'ה להרגיש כי גם עיניי נוצצות. {הי'ה שווה לצאת למסע חיפוש של מתנות לכולם,חשבתי בליבי...האמת,הצטערתי שלא קניתי גם מתנות לגדולים,סתם בשביל הרעיון} ופתאום, ללא הודעה מוקדמת, באחד מימי חוה"מ גם אני קיבלתי משהו... אומרים שהפתעות באות כשלא מצפים להן... אז זו בהחלט הייתה הפתעה... אחד מהאורחים פנה אלי ושאל: "ומה את היית רוצה שאליהו הנביא יביא לך???" חייכתי. הוא,לעומתי,חיכה לתשובה רצינית. כולם השתתקו. הקטנה {בת 4 וחצי},בלי לחשוב הרבה {ואולי זו התכונה של בני הזקונים אלו שגדלים בין גדולים,חושבים כמוהם אך לא נוהגים בטאקט כמוהם...} אמרה:"חתן!!!" כמעט ביחד איתה אימי אמרה:"זיווג" {נשמע אותו הדבר בנוסח שונה...בכל זאת,כנראה זה משפחתי...} האורח {שאגב נשוי ואב לילדים} אמר במלוא הרצינות:"היא לא הייתה מבקשת חתן.לא זה מה שהיא רוצה" הרמתי גבה. ואז...אז הבנתי שהוא צודק. לא זה מה שאני רוצה. חתן??? הוא זה שיפתור לי את כל אתגרי החיים??? הוא זה שיעניק לי סיפוק בחיים??? שייתן לי שלווה??? שיהפוך אותי למאושרת תמידית??? זו שאיפת חיי היחידה??? אני רוצה יותר מסתם חתן. אני רוצה שותף לחיים!!! אויש...איך שהתחשק לי לפצוח בדרשת מוסר כלפי הנשים הצדקניות...זיווג,חתן,זה מה שחשוב לכן??? זה מה שאתן מאחלות לי, ששנה הבאה אשב כאן עם בן זוג??? וזהו??? גבירותיי...אם כבר מבקשים ואליהו יכול לעזור...אז למה לחשוב בקטן??? אולי כדאי שתאחלו לי משהו נוסח "היא הייתה מבקשת מאליהו להיות אוהבת ונאהבת בבית משלה סביב שולחן של מלכים עם חיוך על הפנים באווירה רגועה ושמחה כאילו אין מחר" אבל שתקתי. יש אנשים שחושבים שחתן/כלה,זו המתנה הכי גדולה שאפשר לבקש... העיקר להתחתן.... אוי לו לאותו אדם שרק רוצה שלא להיות לבד. האמת היא,שלאורך השנים הבנתי שזה רק אמצעי ולא מטרה. המטרה היא למצוא את השלמות של שני חלקים ולבנות יחד משהו משותף ושלם. לכן,חתן/כלה זו רק חלק מהבקשה ולא הבקשה בשלמותה. אולי בגלל זה לא כולנו מתחתנים כל כך מהר... אנחנו לא רוצים רק חלק... אנחנו מחפשים יותר... חלק ספציפי שישלים אותנו ואנחנו אותו. כמה מכם באמת הי'ה עונה על השאלה הזו במילה אחת כמו שכנראה ציפו ממני לענות... זיווג.חתן.כלה???