לאונרדו יודע
New member
כמעט שתיים
לא שלחו לך מלאכים כשנולדת ושדות של פרחים לא חיכו לך בדלת אך הייתה שם אהבה גדולה שמצאה דרכים שונות להתבטא היית רגיש לכל תזוזה מהרגע שבאת במיוחד למריבות שנראו כל-כך סופיות או כשמישהו הרים עליך את קולו רצית לברוח כמה שיותר רחוק אתה לא אוהב לחלק סיפורי חיים לשלבים אבל אם כבר היית חייב, בטח היית שם חומה גדולה על הגיל שבו הבנת שאתה שונה מהשאר כשקלטת שאולי לא תמיד תהיה נאהב אמרו לך שאתה גאון קטן ואתה השתכנעת היית עצלן לפעמים אבל אף אחד לא הרגיש במיוחד עם הציונים הגבוהים שהוצאת במיוחד במתמטיקה ובמחשבים החלטת שאתה כנראה לא טוב בספרות אבל המספרים האלה עשו לך כל-כך רע ואז באה עורכת אחת של עיתון בית הספר ולפני שספרת עד עשר כולם מריעים לך עוד ספירה מהירה ובלי ששמת לב אתה כבר שורף שלוש שנים על ישיבה בתוך חדר צפוף עם מכשירים מנסה בכל זאת להיות כמה שיותר טוב במה שאתה עושה אך מבפנים מתפרק זה נגמר בסוף, ופתאום היה מותר לך לחלום שוב נסעת רחוק, ראית עולם וראית את עצמך גילית שאם היית יכול היית נשאר עוד קצת אבל חזרת, בעיקר בשבילם לא ידעת מה נותר לך כאן, אז בינתיים חיפשת תזכורות חוף ים כמו שיש שם (רק שכאן יש קליפות של תפוזים ושם נקי) אך את הרוגע הזה קשה לשחזר ומצאת את עצמך חוזר למה שהיית, בהדרגה מצאת עבודה זמנית, עד שיתחילו הלימודים שוב ספירה עד עשר ושוב אתה בשיגרה, רק הפעם כזאת שאתה בחרת משהו מפתיע קורה, אתה מוצא אהבה האושר הזה מזכיר לך את מה שחווית בטיול וזה נמשך בערך כמו שנמשך המסע לשם חודשיים שלושה של רכבת הרים, שקורסת פתאום ואתה נותר לבד, עם הלימודים שלך אך גם עם הידידות שלך זה מה שמחזיק אותך ויש לך את השירים שלך, יש כאלה שאומרים שאתה מוכשר שאתה יכול לעשות עם זה משהו אבל אתה לא יודע מה בדיוק וגם לא יודע אם אתה רוצה השעה מאוחרת כרגיל אנשים נורמלים ישנים, אבל אתה לא אתה עוטף את עצמך בכל הדברים שאפשר כדי להסתתר מעצמך ומנסה למלא את הכל ברעש כדי להשקיט את זה שבראש אבל בשעה כזאת אפילו הטלביזיה רוצה לישון
לא שלחו לך מלאכים כשנולדת ושדות של פרחים לא חיכו לך בדלת אך הייתה שם אהבה גדולה שמצאה דרכים שונות להתבטא היית רגיש לכל תזוזה מהרגע שבאת במיוחד למריבות שנראו כל-כך סופיות או כשמישהו הרים עליך את קולו רצית לברוח כמה שיותר רחוק אתה לא אוהב לחלק סיפורי חיים לשלבים אבל אם כבר היית חייב, בטח היית שם חומה גדולה על הגיל שבו הבנת שאתה שונה מהשאר כשקלטת שאולי לא תמיד תהיה נאהב אמרו לך שאתה גאון קטן ואתה השתכנעת היית עצלן לפעמים אבל אף אחד לא הרגיש במיוחד עם הציונים הגבוהים שהוצאת במיוחד במתמטיקה ובמחשבים החלטת שאתה כנראה לא טוב בספרות אבל המספרים האלה עשו לך כל-כך רע ואז באה עורכת אחת של עיתון בית הספר ולפני שספרת עד עשר כולם מריעים לך עוד ספירה מהירה ובלי ששמת לב אתה כבר שורף שלוש שנים על ישיבה בתוך חדר צפוף עם מכשירים מנסה בכל זאת להיות כמה שיותר טוב במה שאתה עושה אך מבפנים מתפרק זה נגמר בסוף, ופתאום היה מותר לך לחלום שוב נסעת רחוק, ראית עולם וראית את עצמך גילית שאם היית יכול היית נשאר עוד קצת אבל חזרת, בעיקר בשבילם לא ידעת מה נותר לך כאן, אז בינתיים חיפשת תזכורות חוף ים כמו שיש שם (רק שכאן יש קליפות של תפוזים ושם נקי) אך את הרוגע הזה קשה לשחזר ומצאת את עצמך חוזר למה שהיית, בהדרגה מצאת עבודה זמנית, עד שיתחילו הלימודים שוב ספירה עד עשר ושוב אתה בשיגרה, רק הפעם כזאת שאתה בחרת משהו מפתיע קורה, אתה מוצא אהבה האושר הזה מזכיר לך את מה שחווית בטיול וזה נמשך בערך כמו שנמשך המסע לשם חודשיים שלושה של רכבת הרים, שקורסת פתאום ואתה נותר לבד, עם הלימודים שלך אך גם עם הידידות שלך זה מה שמחזיק אותך ויש לך את השירים שלך, יש כאלה שאומרים שאתה מוכשר שאתה יכול לעשות עם זה משהו אבל אתה לא יודע מה בדיוק וגם לא יודע אם אתה רוצה השעה מאוחרת כרגיל אנשים נורמלים ישנים, אבל אתה לא אתה עוטף את עצמך בכל הדברים שאפשר כדי להסתתר מעצמך ומנסה למלא את הכל ברעש כדי להשקיט את זה שבראש אבל בשעה כזאת אפילו הטלביזיה רוצה לישון
