דולפינת החופש
New member
כמעט שנה :/
כבר כמעט שנה .. עוד קצת עוד שבוע .. לחשוב שהיום לפני כמה ימים ישנתי ליידך אתה במיטה לפעמים מחוסר הכרה ואני בשמיכה על הריצפה . ביקשת , התחננת תלכי הביתה תשני במיטה שלך ,אבל אני כמו תמיד התעקשתי לשכב שם ליידך רק לא לפספס רגע, רק לא לפספס עוד שניה עם אבא שלי . נלחמת במלחמות קשות, נתת הכל גם כשלא היה , הכרת בי כבת. קיבלת אותי, בכית איתי נלחמת על הגאווה שלי גם אם לא תמיד היה טוב . בכית איתי כשכאב לי צחקת כשנפלתי שוב בפח וחיפשת איתי את האושר האמיתי נלחמת בשיניים רק שאני לא אשבר, נתת לי רשיון, אוטו, דלק רק שאני לא יזיל דמעה או יתאכזב. רבת עם הקרובים לך רק שלי יהיה יותר טוב רק שאני יירגע. שמרת עליי כשהיה חושך, דאגת תמיד להדליק את המנורה לפני שאתה הולך לישון, רק שאני לא אתעורר ויפחד. אפילו כשחלמתי חלום רע והייתי רצה ישר אליכם למיטה היית הולך אומר לי תשני עם אמא ואתה הולך וישן לבד בסלון, אפילו שזה גמר לך על הגב. זה לא שאני לא בוכה הדמעות כבר התייבשו, כבר כמעט שנה אני בוכה ומוצאת סיבות שלא להתקרב לקבר.. יושבת וכותבת או ממלמלת עוד שורות בראש כי יודעת שכל מה שאני אכתוב לא יתאר את הגבורה שלך אבא. היית ותמיד תהיה החייל שלי, רק שעלייך לא כתבו בעיתון, את שמך לא הזכירו רק על מצבה שם בבית העלמין בין עוד קברים ישנים יותר או פחות. שוכב לך שם בשקט ומסתכל אולי על אחיך ששוכב שם בהפרש של שורה אחת ממך. כעסת עליו כשהוא עצבן אותי , אפילו שהוא אחיך. אבא, אין לי אותות גבורה לתת לך , אני אפילו לא יכולה לבוא ולתת לך את הנשיקה הארוכה על הזקן הדוקר שלך ולא יכולה לבקש שתתגלח אני רק יכולה למצוא את עצמי מדיי פעם עם אמא שוטפת את הקבר שלך ובוכה .. ובורחת לצד ממשיכה בדרכך לבכות בלי דמעות, שאף אחד לא יראה את החולשה שלי. פעם היית בא לבקר בחלומות, היית מחזיק לי את היד היית צוחק, אפילו שבוע לפני המוות שלך הזהרת אותי וביקשת שאני אשמור על כולם. הפכת אותי לחיילת. בחושך אתה לא מופיע , אולי כי אתה זוכר כמה אני פוחדת ואולי כי אתה מעדיף לבוא יותר מוקדם. אבל באת כשהיית שם אצל הבת הגדולה שלך ורחצתי כלים. עמדת מאחורי ותמכת, אולי נתת אפילו מכה בכתף של תמיכה ואולי זה כי אני מנסה להיזכר.. אתה כבר לא בא בלילה , אבל אני יודעת שאתה הולך אחריי. אני יודעת שאתה מסתכל מלמעלה ושומר על האהבה שלי , אני יודעת שאתה מרגיש כמה היא חשובה לי , אני יודעת אפילו שאתה מחייך ושמח איתה כי בפעם האחרונה שבאת אחזת בידיים שלי ושלה . אולי אתה כבר לא בא כי אתה עייף, או אולי כי אתה יודע שיש מי ששומרת עליי בחושך, שיש מי שמנגבת לי את הדמעה . שיש מי שאוהבת אותי , אולי לא אהבה כמו שלך אבל היא יודעת בדיוק איפה לגעת. אני בטוחה שאתה שמח , הרי תמיד רק לך הייתי בוכה על כמה עצוב לי וכמה פגעו בי, ואתה תמיד צחקת שאני נופלת בפח של נבלות אחרות. עכשיו כשאתה יודע שיש לי חיילת אחרת ששומרת עליי בחושך ומחבקת כשאני צריכה, אתה מעדיף לבקר פחות, אתה כבר לא מפחד. אני אוהבת אותך ואני יודעת שאתה זוכר את זה גם אם אתה רחוק ממני מליון שנות אור, אני יודעת שניפגש למעלה , אני יודעת שאני אחפש את הדרך אלייך רק להביט בך ולהראות לך שאני מאושרת ולחייך את החיוך הערמומי שלך או לבקש שתחייך אותו שוב . ת.נ.צ.ב.ה
כבר כמעט שנה .. עוד קצת עוד שבוע .. לחשוב שהיום לפני כמה ימים ישנתי ליידך אתה במיטה לפעמים מחוסר הכרה ואני בשמיכה על הריצפה . ביקשת , התחננת תלכי הביתה תשני במיטה שלך ,אבל אני כמו תמיד התעקשתי לשכב שם ליידך רק לא לפספס רגע, רק לא לפספס עוד שניה עם אבא שלי . נלחמת במלחמות קשות, נתת הכל גם כשלא היה , הכרת בי כבת. קיבלת אותי, בכית איתי נלחמת על הגאווה שלי גם אם לא תמיד היה טוב . בכית איתי כשכאב לי צחקת כשנפלתי שוב בפח וחיפשת איתי את האושר האמיתי נלחמת בשיניים רק שאני לא אשבר, נתת לי רשיון, אוטו, דלק רק שאני לא יזיל דמעה או יתאכזב. רבת עם הקרובים לך רק שלי יהיה יותר טוב רק שאני יירגע. שמרת עליי כשהיה חושך, דאגת תמיד להדליק את המנורה לפני שאתה הולך לישון, רק שאני לא אתעורר ויפחד. אפילו כשחלמתי חלום רע והייתי רצה ישר אליכם למיטה היית הולך אומר לי תשני עם אמא ואתה הולך וישן לבד בסלון, אפילו שזה גמר לך על הגב. זה לא שאני לא בוכה הדמעות כבר התייבשו, כבר כמעט שנה אני בוכה ומוצאת סיבות שלא להתקרב לקבר.. יושבת וכותבת או ממלמלת עוד שורות בראש כי יודעת שכל מה שאני אכתוב לא יתאר את הגבורה שלך אבא. היית ותמיד תהיה החייל שלי, רק שעלייך לא כתבו בעיתון, את שמך לא הזכירו רק על מצבה שם בבית העלמין בין עוד קברים ישנים יותר או פחות. שוכב לך שם בשקט ומסתכל אולי על אחיך ששוכב שם בהפרש של שורה אחת ממך. כעסת עליו כשהוא עצבן אותי , אפילו שהוא אחיך. אבא, אין לי אותות גבורה לתת לך , אני אפילו לא יכולה לבוא ולתת לך את הנשיקה הארוכה על הזקן הדוקר שלך ולא יכולה לבקש שתתגלח אני רק יכולה למצוא את עצמי מדיי פעם עם אמא שוטפת את הקבר שלך ובוכה .. ובורחת לצד ממשיכה בדרכך לבכות בלי דמעות, שאף אחד לא יראה את החולשה שלי. פעם היית בא לבקר בחלומות, היית מחזיק לי את היד היית צוחק, אפילו שבוע לפני המוות שלך הזהרת אותי וביקשת שאני אשמור על כולם. הפכת אותי לחיילת. בחושך אתה לא מופיע , אולי כי אתה זוכר כמה אני פוחדת ואולי כי אתה מעדיף לבוא יותר מוקדם. אבל באת כשהיית שם אצל הבת הגדולה שלך ורחצתי כלים. עמדת מאחורי ותמכת, אולי נתת אפילו מכה בכתף של תמיכה ואולי זה כי אני מנסה להיזכר.. אתה כבר לא בא בלילה , אבל אני יודעת שאתה הולך אחריי. אני יודעת שאתה מסתכל מלמעלה ושומר על האהבה שלי , אני יודעת שאתה מרגיש כמה היא חשובה לי , אני יודעת אפילו שאתה מחייך ושמח איתה כי בפעם האחרונה שבאת אחזת בידיים שלי ושלה . אולי אתה כבר לא בא כי אתה עייף, או אולי כי אתה יודע שיש מי ששומרת עליי בחושך, שיש מי שמנגבת לי את הדמעה . שיש מי שאוהבת אותי , אולי לא אהבה כמו שלך אבל היא יודעת בדיוק איפה לגעת. אני בטוחה שאתה שמח , הרי תמיד רק לך הייתי בוכה על כמה עצוב לי וכמה פגעו בי, ואתה תמיד צחקת שאני נופלת בפח של נבלות אחרות. עכשיו כשאתה יודע שיש לי חיילת אחרת ששומרת עליי בחושך ומחבקת כשאני צריכה, אתה מעדיף לבקר פחות, אתה כבר לא מפחד. אני אוהבת אותך ואני יודעת שאתה זוכר את זה גם אם אתה רחוק ממני מליון שנות אור, אני יודעת שניפגש למעלה , אני יודעת שאני אחפש את הדרך אלייך רק להביט בך ולהראות לך שאני מאושרת ולחייך את החיוך הערמומי שלך או לבקש שתחייך אותו שוב . ת.נ.צ.ב.ה
)