../images/Emo16.gif
זאת המציאות שלנו מעיין, בדיוק שנראה שהמצב מתייצב, משתפר, בדיוק שאנחנו מתחילים קצת לשכוח, להיכנס לאיזשהי שגרה, להפסיק להסתכל אחורה ולצדדים כל פעם שאנחנו עולים לאוטובס, מפסיקים לחפש בעיניים "אדם בעל חזות ערבית" בכל מקום. בדיוק שאנחנו מקווים שהנורא מכל כבר מאחורינו. משהו קורה. משהו שמזכיר לנו בדיוק כמה המציאות שלנו הפכפכה. וכמה היא כואבת. יהיה זכרם ברוך.