כמעט מיואש

[loogi 24]

כמעט מיואש

אני ב-22 לאפריל סוגר 30 שנה...אני "חוגג" עם האוסידי שלי ועם יתר ההפרעות מגיל 10 בערך.החיים שלי לא משתנים.אפילו החלפתי את השם שלי מתוך אמונה שאולי זה ישנה משהו,אבל כלום.אולי זה היה קצת טיפשי להאמין בזה.אני נורא פוחד מתרופות אבל המצב הוא שאין לי כלום בחיים,לא הצלחתי לבנות שום דבר לא היו לי תקופות נורמליות בחיים,הכל עד היום היה עיסה אחת מוזרה של כל מיני מצבים הזויים כמו מעין טריפ רע שלקחתי - הזכרונות שלי מהעבר הם טראומטיים והכי גרוע הוא שאין לי תמיכה.הכי גרוע שלא הייתה לי גם אהבה מעולם ואני לא מצליח להגיע לזה,אז אני שואל את עצמי בשביל מה כל המאבק הזה בעצם? סליחה על הפוסט הפסימי שלי אבל זה מה שאני מרגיש... שבת שלום

 

[שמוצקין]

תפסיק לפחד מתרופות ../images/Emo13.gif

תרופות זה לרוב פתרון זול ויעיל .לך לפסיכיאטר דרך הקופה . אם לא ילך תבקש להחליף תרופה . כך בחשבון שצריך לנסות כל תרופה כחמישה שבועות לדעת אם היא עובדת. לגבי העובדה שלא היתה אהבה , יש מה לעשות אבל נרחיב בהזדמנות אחרת

 

[loogi 24]

תודה שמוצקין על התגובה

מעריך את זה DUDE

 

[שמוצקין]

בכיף ../images/Emo13.gif