כמעט יממה,

[mykal]

כמעט יממה,

אני לא ישנתי מאתמול בבוקר.
הייתי לחוצה/מתוחה/דואגת.
לא ידעתי איך אגיב, ורציתי להיות שם בשביל אח שלי--
לא רק לשמוח איתו ובשבילו--זו זכות לחתן בת. (בעיני)
אלא גם לתת לו להרגיש שאני שם ברגשות האלה.
לא לבכות, לא להיות עצובה בכלל.

והגענו--כולנו.
המקום מדהים, הכלה יפיפיה, כולם היו נראים נפלא.
אחי שמח בבואינו, ואז זז איתי הצידה ואמר...נו.....
אמרתי לו--עכשיו אבא שמח, הוא רצה שxxxx תתחתן עם ttttt ,
בוא ניתן עצמינו לשמחה.

הוא התרחק--ופתאום היכה בי בבטן--
ההורים שלי חסרים, קראתי לבת שלי, ירדנו לחניה, פרצתי בבכי,
השתחררתי---בקשתי שתאפר אותי קצת.

חזרנו--היינו עם אחותי ועם בנותיה, ועם הלדים שלי,
נהננו. ואני מקוה שלהורי יש נחת.

אני נרגשת, אני לא מצליחה לישון. ואני עייפה.
מקוים לימים טובים ושמחים.

 

[אשבל1]

מרגש

כל כך טבעי שלל הרגשות, טוב שיצאת להתפרק, וטוב שחזרת עם יכולת לשמוח, עכשיו תנוחי, תשכבי, תנשמי ותנשפי מהאף פנימה אל הבטן והחוצה ותראי שתצליחי להרדם

 

[mykal]

לא הצלחתי לישון,

אבל נחתי, וראיתי סרטים של ספקולציות בראש.
וכן שוחחתי עם חברות. ושיתפתי.
ואני מנסה להרגע ולחשוב על דברים טובים.
וזה בסדר.
מחר נהיה בבית המשפט לדיון--עם עדים,
שיעידו שאנחנו הילדים של ההורים שלנו.
נסיעה ארוכה, זמן רכבת--הוא זמן מנוחה.

 

[ענבר לבקוביץ]

נרגשת איתך

עם כל המתח והדחק הטבעי, הצלחת להיות שם בשביל המשפחה ובשביל עצמך.
נהדר שהצלחת לפרוק את הלחץ.
אגב, בכי לא חייב להיות רק מצער, הוא יכול להיות גם מהתרגשות, משמחה ומחרדה.
שיהיו הרבה בשורות טובות.

 

[mykal]

תודה על האיחולים.

אני מכירה כל מיני בכי,
בימים האלה--הוא מסוים מאוד.
אבל מותר--ומשתחררים.

 

[עדיהר1]

ל- MYKAL

מאוד מרגשת ההתרגשות שלך, שמנעה שינה ממך כל הלילה, ועכשיו צהריים
ואת עוד ערה.
אני רואה אתכם, את כל בני המשפחה: האחים, הילדים שלכם, הנכדים שכבר נולדו -
אני מדמה אתכם כאילו אתם יושבים במין יציע תלול, כמו באיצטדיון משופע, כל דור על מדרגת מושבים מעל הדור הבא. כל דור מתחת לדור הקודם. במדרגה הכי גבוהה, מעליכם, אמורים לשבת ההורים שלכם. אבל הם אינם. המדרגה פנוייה וריקה. המדרגה שוממת. ועליכם אין עין צופייה ומתבוננת, אין משגיח, אין שומר. אינם האנשים שישבו שם, ומדי פעם היה נהדר להסתובב לאחור, לזרוק מבט, לראות שהם מסתכלים עליכם, תמיד. ואתם בעצמכם - עוד לא מסוגלים לקום ולעלות לשם, להיות ההורים והסבים החדשים, להיות הדור המבוגר החדש. אתם עדיין יתומים.
וההתקבצות שלכם ביחד, כל הדורות, מדגימה את המדרגה העליונה הריקה הזאת, את המבט שאיננו, שבאורו מלוכדת המשפחה, ובאורו האחים יודעים שיש ערך לכל מעשה שלהם, ולכל היותם.

מזל טוב לאחיך ולזוג הצעיר ולכולכם!

לילה טוב MYKAL היקרה
מעדיה
קצת קודרת מדי, הלא כן?

 

[mykal]

אהבתי, אהבתי את

התמונה שציירת.
אבל המדרגה העליונה הריקה, היא מלאה,
לא בדמויות עצמן אלא במה שהן מיצגות.

אם אמא היתה, היא בטוח היתה מחבקת,
ומספרת, כמה היא שמחה. כמה זכתה בנכדים יפים, חרוצים,
ותמיד מצאה בכל אחד את המיוחד שבו.

ואם אבא היה איתנו--הוא היה צוחק ומספר בדיחה,
ואומר איך עשו בבית הוריו, וכמובן היה מחמיא לאמא ואומר לכולנו--
אני עשיתי את העסקה הכי טובה, למי יש עוד עינים כ"כ טובות כמו לאמא שלכם,
נכון שרואים שזה כחול של שבת? (עד היום לא מבינה את הביטוי אבל ככה הוא התבטא)
ותוך כדי שאני כותבת, וממש חשה אותם כאן, אני בטוחה שהם שמחים היום להיות יחד.

לבקש שישמרו לי מקום? אבל לא עכשיו,
בינתיים --לילדים שלי מגיע הורים נכון?