כמעט חלום צלול
את הקטע של יומן חלומות קצת עזבתי בשבוע האחרון, בעיקר מתוך עצלנות. אבל היום היה לי חתיכת חלום - אני לא אפרט לכם את כולו כי הוא היה ארוך כמו הגלות, אבל רשמתי אותו ביומן - בחלקו האחרון של החלום אני מרגיש כאילו עין ימין סתומה לי, בשירותים אני מסתכל במראה ורואה שהכל בסדר - העין קצת אדומה אבל היא פתוחה והכל - אבל אני לא רואה כלום! אני מנסה לעצום רק את עין שמאל ולא רואה כלום. אני עיוור בעין ימין! פאניקת עולם (אני אוהב מאוד לקרוא ספרים ולצייר - אי אפשר לעשות זאת בלי שתי עיניים טובות). פתאום אני במבנה בית הספר שלי, ואני חושב לעצמי בפאניקה שזה רע מכדי להיות אמיתי, זה חייב להיות חלום; אני מחפש באטרף שעון, אבל כל מה שיש הוא שעון קיר גדול עם מחוג אחד שמצביע על השעה 3 (הוא מצביע על שבע, אני יכול להיד בערות, אבל בחלום הוא נקלט כשלוש) ומעביר את המבט משם, פתאום אני קולט שמשהו לא בסדר, יש רק מחוג אחד; אני מסתכל שוב על השעון ופתאום יש עוד מחוג שנמצא סנטימטר קימה מהמחוג השני (שבע שלושים ושבע, ושמונה בערך). אני רץ באטרף אל איזו מורה שמדברת עם מורה ארת במסדרון וצועק, "תגידי לי שאני חולם! זה חייב להיות חלום! אני עיוור!" והמורה השנייה מחייכת ואומרת לי, "תירגע, זה יעבור, זה רק וירוס או מחלה או משהו." מפחיד. קמתי מהחלום בבהלת אימים, (גם שאר החלום לא היה מי יודע מה מלבב), לא היה לי חלום בלהות כבר כמה חודשים טובים. הכל בסדר, אני בריא ושלם.
את הקטע של יומן חלומות קצת עזבתי בשבוע האחרון, בעיקר מתוך עצלנות. אבל היום היה לי חתיכת חלום - אני לא אפרט לכם את כולו כי הוא היה ארוך כמו הגלות, אבל רשמתי אותו ביומן - בחלקו האחרון של החלום אני מרגיש כאילו עין ימין סתומה לי, בשירותים אני מסתכל במראה ורואה שהכל בסדר - העין קצת אדומה אבל היא פתוחה והכל - אבל אני לא רואה כלום! אני מנסה לעצום רק את עין שמאל ולא רואה כלום. אני עיוור בעין ימין! פאניקת עולם (אני אוהב מאוד לקרוא ספרים ולצייר - אי אפשר לעשות זאת בלי שתי עיניים טובות). פתאום אני במבנה בית הספר שלי, ואני חושב לעצמי בפאניקה שזה רע מכדי להיות אמיתי, זה חייב להיות חלום; אני מחפש באטרף שעון, אבל כל מה שיש הוא שעון קיר גדול עם מחוג אחד שמצביע על השעה 3 (הוא מצביע על שבע, אני יכול להיד בערות, אבל בחלום הוא נקלט כשלוש) ומעביר את המבט משם, פתאום אני קולט שמשהו לא בסדר, יש רק מחוג אחד; אני מסתכל שוב על השעון ופתאום יש עוד מחוג שנמצא סנטימטר קימה מהמחוג השני (שבע שלושים ושבע, ושמונה בערך). אני רץ באטרף אל איזו מורה שמדברת עם מורה ארת במסדרון וצועק, "תגידי לי שאני חולם! זה חייב להיות חלום! אני עיוור!" והמורה השנייה מחייכת ואומרת לי, "תירגע, זה יעבור, זה רק וירוס או מחלה או משהו." מפחיד. קמתי מהחלום בבהלת אימים, (גם שאר החלום לא היה מי יודע מה מלבב), לא היה לי חלום בלהות כבר כמה חודשים טובים. הכל בסדר, אני בריא ושלם.