כמעט ונגמר (ט)
כבר חודש חודש שלם שהצלחתי לעבור יום יום כמעט בלי סימפטומים של המחלה, התעלמתי מרגשות, מתחושות ומחשבות
התעלמתי ממבטים והערות...הרגשתי סוף סוך כמו אדם רגיל נורמאלי.
ואז בסוף שבוע אחד הכול חזר אלי הדמות שראיתי במראה הייתה מחרידה היא הייתה כל כך גדולה ומכוערת שמי ירצה להתקרב אליה.
בסוף שבוע אחד הכול חזר הדמעות הייסורים הבולמוס הגדול ושוב חזרתי למחלה זאת שחודש הצלחתי להדוף אותה אבל גם כל כך התגעגעתי אליה, זאת שתמיד נמצאת שם ומחזירה אותי אליה
שגורמת לי להיות מישהי להרגיש משהו זאת שמגדירה אותי.
אני שוב נחרדת מהדמות במראה רק רוצה שתיעלם אני שונאת את עצמי וזהו!
ועכשיו איך מתקדמים ? כל נפילה יותר קשה מהקודמת!
כבר חודש חודש שלם שהצלחתי לעבור יום יום כמעט בלי סימפטומים של המחלה, התעלמתי מרגשות, מתחושות ומחשבות
התעלמתי ממבטים והערות...הרגשתי סוף סוך כמו אדם רגיל נורמאלי.
ואז בסוף שבוע אחד הכול חזר אלי הדמות שראיתי במראה הייתה מחרידה היא הייתה כל כך גדולה ומכוערת שמי ירצה להתקרב אליה.
בסוף שבוע אחד הכול חזר הדמעות הייסורים הבולמוס הגדול ושוב חזרתי למחלה זאת שחודש הצלחתי להדוף אותה אבל גם כל כך התגעגעתי אליה, זאת שתמיד נמצאת שם ומחזירה אותי אליה
שגורמת לי להיות מישהי להרגיש משהו זאת שמגדירה אותי.
אני שוב נחרדת מהדמות במראה רק רוצה שתיעלם אני שונאת את עצמי וזהו!
ועכשיו איך מתקדמים ? כל נפילה יותר קשה מהקודמת!
