כמו תינוקת

[m i t a l y]

כמו תינוקת

מדובר בבת הגדולה שלי, בת 8 וחצי. הרמה הרגשית-מנטאלית שלה מאוד נמוכה (מתאימה בערך לגיל 4-5) ובכל זאת, מאז שעזבנו את הקיבוץ ועברנו לחיות הרחק מאביה (שדרך אגב, מתייחס אליה הרבה בתור תינוקת, לפי דברי ותיאוריה של הילדה), היא מאוד התבגרה ומאוד התפתחה. הבעיה נגלית מול עיני, כאשר אמי נמצאת בשטח, היא שוב מתחילה ליילל, לבכות מכל דבר, מתחבאת מאחורי הוילון, מדברת בצורה ילדותית מאוד וכו'. ניסיתי לדבר עם אמי, להגיד לה שהיא חייבת "למשוך אותה כלפי מעלה" ולא לתת לה להתנהג ככה. ללא הועיל. נראה לי שהיא משדרת לילדה שזה בסדר שהיא מתנהגת ככה. ובכל זאת, ולמרות הכל, היא באה והיה כיף אתמול.

 

[ה ר מ י נ ה]

הילדה משתתפת במשחק תפקידים.

היא יודעת שאצל הסבתא הזאת אפשר להשיג הרבה בדרך כזאת, וכמו כל ילד מנסה לנצל זאת לטובתה. אמך צריכה להבין שבבית שלך את קובעת ולא היא, והמסר לילדה צריך להיות ברור: לא מקבלים כלום באמצעות בכי ויללות, גם אם באופן רגעי זה מעצבן. אנחנו היינו השבוע אצל בתי. בנה בן השלוש רצה עוד שוקולד אחרי שכבר אכל כמה קוביות והיא סרבה. הוא בכה במשך שעתיים, אנחנו כבר התייאשנו ונמאס לנו מהרעש, אבל היא לא ויתרה, ובדיעבד אני מאוד מעריכה אותה. מאוד קל להתרגל לדפוס שבו אם ילד לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא בוכה וצורח עד שלהורה נמאס והוא מוותר, אבל לטווח ארוך מדובר מדפוס הרסני של כניעה לילד במקום שבו צריך להתעקש ולא לוותר. יחד עם זאת, לא בכל דבר צריך להתעקש כדי שהילד יבין שלא מדובר פה במשהו נגדו , לחשוב לפני שאומרים "לא" האם מדובר במשהו עקרוני או בעוד איזשהו משחק של "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?"

 

[pf26]

מסכימה לגבי התעקשות בנושא עקרוני

למדתי מחמותי שיעור מאד חשוב בחינוך: להלחם רק כשמדובר בנושאים עקרוניים. אני משתדלת לא להכנס לעימותים אם הנושא לא עקרוני לי. אצלי למשל אפשר לאכול ממתק לפני ארוחת הערב, אצל גיסתי לא. הילדים שלנו יודעים בדיוק איפה מותר מה ואין ויכוחים בנושא. א-ב-ל נשמע לי שהילדה נהנית מהפינוק של "להיות תינוקת" ואני לא מוצאת בזה שום דבר רע גם אם זה בבית שלך. כל עוד היא מתילדת ומתבכינת רק ליד הסבתא שמגבה ומגיבה בהתאם הייתי מניחה לזה ולא מתערבת. אם ההתנהגות הזו תחדור גם למערכת היחסים שלך ושל ביתך הייתי מבהירה את גבולות ההתנהגות שוב.

 

[גלבועא]

אני מסכים עם קודמותיי

שהדאלוג המיוחד שהבת שלך פיתחה עם אימך הוא רק של שתיהן, וזכותן לקיים אותו כל עוד הוא נוח לשתיהן. נדמה לי שסיפרתי פה על הדיאלוג הציני שחמותי פיתחה עם הבן שלי, שהפריע לי מאוד בגלל שהוא איבד כיוון והתחיל לדבר כך לאחרים. אם בתך מקפידה שסוג ההתנהגות הזה הוא רק עם סבתא, מה אכפת לך? תני להן לפתח את הדיאלוג העצמאי שלהן, את רק מרוויחה מזה, באחריות. [אני בהחלט רואה "רווחים" עצומים מהקשר הטוב שיש בן חמותי לבתי. זה תורם לה המון, זה תורם לסבתא שלה, זה תורם לנו בגיבוש היחידה המשפחתית והקשרים בינינו, רק טוב יש בזה].

 

[m i t a l y]

אני מצטערת אבל

אני לא רואה רווח שלי בגיבוישנותנת הסבתא לילדה בת 8 שמתנהגת כמו בת 4. האם תוכל להסביר שוב?

 

[גלבועא]

כי

את שיפוטית, את מבקרת את אמך ולא נותנת לה ולבתך את הזכות להיות מה שהן רוצות. בשלב הזה את רואה דברים שמעיקים עלייך, אולי פוגעים בך ואולי מזכירים לך דברים שאינך רוצה להיזכר בהם, אבל לאמיתו של דבר, הקשר העמוק הזה בין סבתא לנכדה הוא גם קשר מעשיר לאם, כי הרבה מהבעיות והמכשולים שנוצרו בינך לבין אמך בתך תפתור [ככה קרה אצלנו, ולא שמישהו ביקש מהבת שלנו שתעשה משהו], הקשר הזה מעשיר את ההורות שלך ומעשיר את ההורות של אמך.

 

[m i t a l y]

קיבלתי ../images/Emo45.gif

 

[NewH]

אני לגמרי מבינה מה את אומרת

אמא שלי מתייחסת לילדים כמו אל תינוקות. היא מסוגלת להוריד להם את העור מהעוף בצלחות שלהם- ומדובר על בני עשרה... אני לא אוהבת את זה, זה מיותר בעיני. לא מקובלת עלי ה"שפה" הזו של הדו שיח בניהם גם אם זה מה שהיא "מתוכנתת" לעשות.

 

[אנילה1]

הנכדים דוקא אוהבים את הפינוק של

הסבתא. כי ההורים לא מתנהגים כך. יש מקום שבו הם יכולים להיות קטנים וחסרי אחריות. וזה אצל הסבתא. זה כמו שמבוגרים נוסעים לנוח בחו"ל, הם מרגישים חסרי אחריות ויכולים לנוח מהאחריות של החיים. מה לא בסדר בזה? הנכדים יודעים טוב טוב שהחיים הם לא כמו אצל הסבתא. הסבתא היא רק החופשה המפנקת. תנו לנכד ולסבתא את החופש להיות הם. מערכת היחסים שלהם טובה לשניהם

 

[alona 9]

../images/Emo45.gif