כמו שהיה צפוי..

[mayoosh10]

כמו שהיה צפוי..

כמו שחשבתי שיהיה בדיוק זה מה שקרה, אני תכף בת 17, קיבלתי זימון לצו ראשון הדבר היחיד שידעתי ואמרתי "הם בטח לא יגייסו אותי"
ישר שהגעתי ביקשתי שישלחו אותי קודם לחלק הרפואי על מנת לחסוך זמן מיותר.. שלוש שעות ישבתי שם עברתי בין רופא לרופא.
כל רופא אמר ואוו זה סיפור גדול זה תיק מסובך.. כן ספרו לי על זה.
למזלי הועדה הרפואית החיצונית נמצאה שם במקרה היום אז הכניסו אותי אליהם , שאלו כמה שאלות ומיד החליטו שאני לא כשירה לגיוס.
לא חשבתי ולא ציפיתי אחרת ואולי אני אפילו שמחה קצת לא להיות במערכת הזאת ושאני אקבל אתקף כאבים יטרטרו אותי ממקום למקום ולא ידעו מה לעשות איתי.
גם אם אני לא יעשה צבא תמיד יש אפשרות לשירות לאומי ודרך אחרת לתרום, אז זה שלא קיבלו אותי לצבא בגלל מחלה שלצערי קיבלתי אותה אבל אני חייה איתה.. לא יעציב אותי ולא ימנע ממני לתרום ולשרת בדרך אחרת.

 

[liats80]

צבא

הצבא לא אוהב להתמודד עם דברים שהוא לא ממש מכיר.
אני לא ידעתי על האנדו לפני שהתגייסתי. אבל ידעתי שיש לי עודף קרישת דם והיה לי בעבר קריש.
האמת היא שלא סיפרתי...
באיזו שלב בשירות רציתי ללכת לרופא ההמטולוג שלי (אני לא זוכרת למה, אולי חשבתי ששוב נוצר קריש - נדמה לי שזה היה המקרה) וביקשתי לקבל הפניה אליו ולא לרופא צבאי ואז סיפרתי שזה ההמטולוג שלי והוא טיפל י עד לפני הצבא והרופא אכן נתן לי הפניה ולא שאל שאלות.
התקף האנדו הראשון שלי היה בצבא! ביום שבת...אפילו לא ניסיתי לעשות בירור בצבא. פניתי ישירות לגניקולוגית באופן פרטי והלכתי בסוף השבוע.
זה לא פשוט להיות עם אנדו פעיל בצבא. זו מסגרת די נוקשה.
את כמובן יכולה לערער. זו תמיד אופציה. אבל תכלס למעשה הם הודו שהם לא יודעים להתמודד עם אנדו. הם לא יודעים איך לאכול את זה ומה לעשות עם זה.
כמו שאמרת יש הרבה מסגרות בהן את יכולה לתרום ובד בבד לטפל בעצמך.
יהיה בסדר!

ליאת.

 

[simba1231]

צבא

היי מאי,

אני חייבת להגיד לך שבדיעבד לא הייתי מוותרת על הצבא בשום פנים ואופן. הוא נתן לי המון... מהמון בחינות. אם את רוצה להתגייס אני חושבת ששווה להתעקש מול הצבא, אחרי הכל זאת מחלה נפוצה מאוד ואני מאמינה שלא צריך להרים ידיים כל כך מהר.
כמובן שרק את יודעת כמה את סובלת ועם מה את מתמודדת ביום יום ובתקופה של המחזור ואת צריכה לחשוב על זה טוב עם עצמך כי אין ספק שזה לא כזה פשוט. אבל אני חושבת ששווה לישון על זה עוד כמה לילות

בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה במה שתחליטי ורק בריאות, מיכל.

 

[תנו חיוך 1]

אני דווקא חושבת כמוך

בתור אחת שחיה עם אנדו.. שבכתה מכאבים ואף אחד לא היה מאמין/ מבין שזה רציני.. וחשבו אני מתפנקת, ממש עזר לי לחזור הביתה כל יום.
כך שהייתי מציעה לך שירות לאומי או צבא אבל ברמה של לחזור הביתה כל יום, ואם כואב מאוד אז את מתקשרת ואומרת שאת לא מגיעה ומביאה אישור מרופא.
ככה את לא תקועה איפשהו לכל השבוע כשאת מתה מכאבי וסת.
מה שתחליטי- אני מאחלת לך בהצלחה

 

[פז08]

מאיוש

אל תתעצבי. יש בדיחה ישנה שאומרת שההגיון עוד לא התגייס לצבא..... אני מניחה כמו ליאת שפשוט הם לא יודעים להתמודד עם מה שקצת שונה ולא רוצים לקחת סיכון...... יש לך מספר אפשרויות: להמתין זמן מה ולנסות שוב, לבקש להתנדב לשירות צבאי או לחלופין, לעשות שירות לאומי דבר שלדעתי לא פחות חשוב ותורם גם למדינה וגם למתנדב/ת. יש לך זמן לחשוב ולהתייעץ על מנת שתקבלי החלטה שתהיי שלמה איתה....... בינתיים שולחת לך חיבוקים ובהצלחה בכל דרך שתבחרי....