יום חדש מפציע
New member
כמו סכין בלב
אין לי מושג מי המציא את הביטוי "כמו סכין בגב" אבל נראה לי שהוא טעה, כאב של ממש לא מרגיש כמו סכיון בגב, זה מרגיש כמו סכין בלבד. אחרי תקופה שבה הרגשתי סביר, לא משהו מיוחד פשוט סביר, באו היומיים האחרונים, זה התחיל ממש משטות, אותה חברה הכי טובה שיש לי, זאת שדואגת לי, ששואלת לשלומי, יודעת לזהות את מצבי הרוח שלי, ובכלל באמת החברה הכי טובה שיש לי, רצתה לעזור, הפעם לא לי, ופתאום הרגשתי את הכאב הזה, לא ממש לא איכפת לי, ולא אני ממש לא מקנא, היא נשואה, ועדיין החברה הכי טובה שלי הרבה זמן כבר, אבל פתאום זה ממש כאב. הגיע מישהו חדש לעבודה, ישב איתנו לאכול, היא באופיה שדכנית, כזאת היא, ברזומה של כבר חתונות, והצלחות לא מעטות, בעבר הרחוק היא ניסתה גם להכיר לי, אבל לא יצא מזה הרבה. בסה"כ ישבנו לאכול, והיא התחילה לחקור, שאלה, ורצתה פרטים, יש חברה / אין חברה, בן כמה, מאיפה, לא משהו מיוחד ולא משהו שצריך להציק, אבל אני פתאום הרגשתי פשוט דקירה בלב, אולי טעיתי? אולי היא לא חברה כל כך טובה כמו שחשבתי, איך זה יכול להיות שמישהו שהיא מכירה 10 דקות, "נכנס לרשימה" כהגדרתה, איך היא כבר רוצה להכיר לו? איך היא כבר מתעניינת? היא לא עשתה לי שום דבר רע, היא לא רצתה לפגוע באף אחד, להיפך, רק לעזור, אבל אני הרגשתי ממש סכין בלב, ממש כאילו הטעיתי את עצמי כל הזמן הזה, כאילו לא באמת איכפת לה, כאילו סתם הייתי עוד אחד ממאגר שהיא בונה לעצמה, אולי היא בכלל סתם כזאת לכולם. המצב רוח שלי בבת אחד שינה את כיוונו, כבר לא יכולתי להתרכז בכלום, לא רציתי לשמוע או לראות דבר, פשוט נגמר לי. מהיותה חברה טובה היא שמה לב עד הערב שהמצב רוח שלי השתנה לגמרי, היא אמנם לא קישרה לכלום אך שאלה מה קרה, אין לי מה להגיד לה, האשמה רק עליי. נמאס לי להיות כזה, נמאס לי להרגיש ככה, נמאס לי כבר מהכל, מילא היה סכין בלב, זה כבר היה נגמר לפחות.
אין לי מושג מי המציא את הביטוי "כמו סכין בגב" אבל נראה לי שהוא טעה, כאב של ממש לא מרגיש כמו סכיון בגב, זה מרגיש כמו סכין בלבד. אחרי תקופה שבה הרגשתי סביר, לא משהו מיוחד פשוט סביר, באו היומיים האחרונים, זה התחיל ממש משטות, אותה חברה הכי טובה שיש לי, זאת שדואגת לי, ששואלת לשלומי, יודעת לזהות את מצבי הרוח שלי, ובכלל באמת החברה הכי טובה שיש לי, רצתה לעזור, הפעם לא לי, ופתאום הרגשתי את הכאב הזה, לא ממש לא איכפת לי, ולא אני ממש לא מקנא, היא נשואה, ועדיין החברה הכי טובה שלי הרבה זמן כבר, אבל פתאום זה ממש כאב. הגיע מישהו חדש לעבודה, ישב איתנו לאכול, היא באופיה שדכנית, כזאת היא, ברזומה של כבר חתונות, והצלחות לא מעטות, בעבר הרחוק היא ניסתה גם להכיר לי, אבל לא יצא מזה הרבה. בסה"כ ישבנו לאכול, והיא התחילה לחקור, שאלה, ורצתה פרטים, יש חברה / אין חברה, בן כמה, מאיפה, לא משהו מיוחד ולא משהו שצריך להציק, אבל אני פתאום הרגשתי פשוט דקירה בלב, אולי טעיתי? אולי היא לא חברה כל כך טובה כמו שחשבתי, איך זה יכול להיות שמישהו שהיא מכירה 10 דקות, "נכנס לרשימה" כהגדרתה, איך היא כבר רוצה להכיר לו? איך היא כבר מתעניינת? היא לא עשתה לי שום דבר רע, היא לא רצתה לפגוע באף אחד, להיפך, רק לעזור, אבל אני הרגשתי ממש סכין בלב, ממש כאילו הטעיתי את עצמי כל הזמן הזה, כאילו לא באמת איכפת לה, כאילו סתם הייתי עוד אחד ממאגר שהיא בונה לעצמה, אולי היא בכלל סתם כזאת לכולם. המצב רוח שלי בבת אחד שינה את כיוונו, כבר לא יכולתי להתרכז בכלום, לא רציתי לשמוע או לראות דבר, פשוט נגמר לי. מהיותה חברה טובה היא שמה לב עד הערב שהמצב רוח שלי השתנה לגמרי, היא אמנם לא קישרה לכלום אך שאלה מה קרה, אין לי מה להגיד לה, האשמה רק עליי. נמאס לי להיות כזה, נמאס לי להרגיש ככה, נמאס לי כבר מהכל, מילא היה סכין בלב, זה כבר היה נגמר לפחות.