משב רוח אביבי
New member
כמו כלים שלובים
כך חשבתי שצריכה להיראות זוגיות. להשלים האחד את השניה, להשלים האחת את השני. לתמוך ולעודד. להתקדם ביחד, לדחוף קדימה, לבנות, להקים, להיבנות. להתחיל ממצב נתון, של אהבה ורצון טוב, ולהישאר שם. כמו כלים שלובים, לשמור על מפלס אופטימיות אחיד, התקדמות אחידה, בניה אחידה. אם לאחד קשה, השניה מעודדת ותומכת ועוזרת, ולהיפך. לשמור על סטטוס קוו. ומה התברר לי? שהאיש שבחרתי מתוך אהבה, לחיות איתו את חיי , בחר לדאוג רק לעצמו. להיות למעלה, להרגיש טוב, להתקדם בחיים. אך לא די בכך. כאן מתחיל החלק הקשה. בכדי להיות שם למעלה, הוא היה צריך אותי למטה. לדחוף, לדחוק, להשפיל, לבזות, לכלוא. כמה שאני יותר למטה, כך הוא מרגיש יותר למעלה. ואני, מתוך תמימות של אישה מאוהבת, מתוך אמונה שעוד יהיה טוב, מתוך בורות, שיתפתי פעולה בחשאיות. אף אחד לא ידע עד כמה אני סובלת. בעצם, לא הרשיתי לעצמי לסבול, כי האמנתי שעוד יהיה כמו שחלמתי. ועוד שנה, ועוד שנה, ואני לאט לאט מאבדת את עצמי. מאבדת חברות, מאבדת עבודה, מאבדת לימודים. מתכנסת בתוך עצמי ובתוך הכאב שלי. כבר חשבתי לוותר לגמרי על עצמי, אך קול עמוק פנימי בי אומר: מגיע לך יותר מעצם היותך בת אנוש, מגיע לך לחיות את החיים במלואם. לא לחשוש ולא לפחד, לא לציית ולא לוותר . וכך לאט לאט, מתוך חירות המחשבה שלעולם לא נדמה, אני מרימה ראש , מושיטה את פני לשמש המלטפת, מזינה את עיני בפרחים ובנוף, ומגיעה להחלטה: איתו או בלעדיו, ביחד או לחוד, העיקר לחיות
כך חשבתי שצריכה להיראות זוגיות. להשלים האחד את השניה, להשלים האחת את השני. לתמוך ולעודד. להתקדם ביחד, לדחוף קדימה, לבנות, להקים, להיבנות. להתחיל ממצב נתון, של אהבה ורצון טוב, ולהישאר שם. כמו כלים שלובים, לשמור על מפלס אופטימיות אחיד, התקדמות אחידה, בניה אחידה. אם לאחד קשה, השניה מעודדת ותומכת ועוזרת, ולהיפך. לשמור על סטטוס קוו. ומה התברר לי? שהאיש שבחרתי מתוך אהבה, לחיות איתו את חיי , בחר לדאוג רק לעצמו. להיות למעלה, להרגיש טוב, להתקדם בחיים. אך לא די בכך. כאן מתחיל החלק הקשה. בכדי להיות שם למעלה, הוא היה צריך אותי למטה. לדחוף, לדחוק, להשפיל, לבזות, לכלוא. כמה שאני יותר למטה, כך הוא מרגיש יותר למעלה. ואני, מתוך תמימות של אישה מאוהבת, מתוך אמונה שעוד יהיה טוב, מתוך בורות, שיתפתי פעולה בחשאיות. אף אחד לא ידע עד כמה אני סובלת. בעצם, לא הרשיתי לעצמי לסבול, כי האמנתי שעוד יהיה כמו שחלמתי. ועוד שנה, ועוד שנה, ואני לאט לאט מאבדת את עצמי. מאבדת חברות, מאבדת עבודה, מאבדת לימודים. מתכנסת בתוך עצמי ובתוך הכאב שלי. כבר חשבתי לוותר לגמרי על עצמי, אך קול עמוק פנימי בי אומר: מגיע לך יותר מעצם היותך בת אנוש, מגיע לך לחיות את החיים במלואם. לא לחשוש ולא לפחד, לא לציית ולא לוותר . וכך לאט לאט, מתוך חירות המחשבה שלעולם לא נדמה, אני מרימה ראש , מושיטה את פני לשמש המלטפת, מזינה את עיני בפרחים ובנוף, ומגיעה להחלטה: איתו או בלעדיו, ביחד או לחוד, העיקר לחיות
