לא מתוק של אף אחד
New member
כמו בכל שנה...
אמנם זה די נדוש לדסקס על העניין, אבל אין מכך מנוס: אני מאבטח בתיכון של נערות דתיות, ומכיוון שיום השואה מתקרב, אז היום התחלתי לשמוע את התיכנונים שלהן לחזרות להופעה באותו היום- ההופעה כוללת קטעי קריאה, הצגה וכמובן- אחד או שניים משיריו של פוליקר. פתאום אני קולט אותן מתפארות בדיסק של אבא- "אפר ואבק"- ועל כמה שהוא עוצמתי וקשה לעיכול וכו'... כל זה נכון, וזה נחמד שפוליקר בתודעה כל כך חזק, אבל זה קצת מבאס אותי, בתור מעריץ שלו, שנזכרים בו בייחוד בימים כאלה. בימי הזכרון לשואה ולגבורה. אני לא צריך להגיד לכם שיהודה שלנו הוא לא רק "שירי שואה"- יש בו המון מעבר לזה. אם זה עצב אחר, כנות, בדידות, וכן- גם המון המון שירים יותר שמחים (או לפחות קצביים). ברור שבגלל חייו בצל הוריו שעברו את הטרגדיה אז זה לאל ספק משפיע וישפיע לעולם איכשהו, אבל יודה שלנו שווה בהרבה יותר מאיזכורים לקראת דיסקים חדשים או בימי שואה. אני לא מתבאס על הרדיו, כי דווקא יש השמעות פה ושם, אבל אני מתבאס על הדור הצעיר שלא מכירים. חבל. הפסד ענקי שלהם.
אמנם זה די נדוש לדסקס על העניין, אבל אין מכך מנוס: אני מאבטח בתיכון של נערות דתיות, ומכיוון שיום השואה מתקרב, אז היום התחלתי לשמוע את התיכנונים שלהן לחזרות להופעה באותו היום- ההופעה כוללת קטעי קריאה, הצגה וכמובן- אחד או שניים משיריו של פוליקר. פתאום אני קולט אותן מתפארות בדיסק של אבא- "אפר ואבק"- ועל כמה שהוא עוצמתי וקשה לעיכול וכו'... כל זה נכון, וזה נחמד שפוליקר בתודעה כל כך חזק, אבל זה קצת מבאס אותי, בתור מעריץ שלו, שנזכרים בו בייחוד בימים כאלה. בימי הזכרון לשואה ולגבורה. אני לא צריך להגיד לכם שיהודה שלנו הוא לא רק "שירי שואה"- יש בו המון מעבר לזה. אם זה עצב אחר, כנות, בדידות, וכן- גם המון המון שירים יותר שמחים (או לפחות קצביים). ברור שבגלל חייו בצל הוריו שעברו את הטרגדיה אז זה לאל ספק משפיע וישפיע לעולם איכשהו, אבל יודה שלנו שווה בהרבה יותר מאיזכורים לקראת דיסקים חדשים או בימי שואה. אני לא מתבאס על הרדיו, כי דווקא יש השמעות פה ושם, אבל אני מתבאס על הדור הצעיר שלא מכירים. חבל. הפסד ענקי שלהם.
