זה דווקא כן מושא ישיר
אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי= את האיש שאהבה נפשי. וזהו מושא ישיר. נכון שיש במקרא מספר פעמים שהמילה את מסמנת מקבל פעולה שאינו מושא ישיר (וכבר הזכרנו כאן לאחרונה דוגמאות כמו "יום הֻלדת את פרעה", או "יום הִגמל את יצחק", וזכור לי גם שלפעמים "את" אפילו מופיע לפני נושא, אבל זה נדיר ביותר). בלשון חכמים, לא מוכר לי "את" חריג כזה, ואנו עוסקים בלשון חכמים. מה שכן נפוץ מאד בלשון חכמים זה אותו/אותה במשמעות של כינוי רומז (ללא קשר לתפקיד התחבירי): אותו האיש, אותה אישה= האיש ההוא, האישה ההיא. אתה יכול אולי לטעון שזה המקור של כמותו (ואז המילים כמותנו וכמות נגזרו לאחר שנוצרו המילים כמותו וכמותה). אתה גם יכול אולי לטעון שהמילה נגזרה בהיותה במעמד של מושא ישיר - אהבתי את פלוני כמו את אלמוני. אבל זה ניחוש, והשאלה אם כך באמת נוצרה במילה.