"כמה ששי מקסים"

[מ י כ]

"כמה ששי מקסים"../images/Emo22.gif

מקווה שזה בסדר שפתחתי עוד שרשור באותו שבוע(פשוט ממחר הגן סגור ולא ברור מה יהיה איתנו...) לאחרונה יוצא לי להסתובב עם שני הילדים ולקבל הרבה מחמאות *רק* על שי."כמה שהוא מקסים,חמוד,פיקח,חריף,מתקדם.."שי באמת מקרין ביטחון,קסם,נפתח יותר מהר בחברה,צור יותר בישן,מופנם-לוקח לו קצת יותר זמן להפתח-ושי "גונב" לו את ההצגה.. ואני יודעת שאני צריכה לשמוח אבל הלב שלי רק נחמץ על צור..הוא עומד ממש שם,שומע איך כולם מחמיאים על שי-בטוח זה עושה לו משהו.. אני תמיד עונה "תודה,שניהם.." אבל אני לא בטוחה שזה משיג משהו..ואולי רק מזיק... לא יודעת מה ניתן אם בכלל לעשות עם זה,לא יודעת אם צריך..אולי זו רגישות יתר שלי אבל זה מציק לי-אני עובדת כ"כ קשה לחזק את הביטחון של צור ודברים כאלה פשוט נראים לי מזיקים-וחוץ מזה שבאמת באמת-הם שניהם חמודים

ומצד שני-אולי פשוט אלה החיים...?

 

[אפרסקה]

כמה ששניהם מקסימים ../images/Emo9.gif

לא יודעת לייעץ לך מניסיון אבל אני מסכימה עם האינטואיציה שלך שאומרת שזה לא טוב לצור "להשאר ככה בצד", בעיקר אם זה חוזר על עצמו ולא חד פעמי. מחכה לשמוע איתך תובנות מאחרות בעלות ניסיון. והילדים - באמת מקסימים1 אני תמדי נהנית לראות תמונות שלהם.

 

[אפרסקה]

בכל זאת חשבתי על משהו

לא מניסיון עם שניים אבל "פסיכולוגיה בגרוש" - אולי למצוא את הדבר שבו צור טוב ומצטיין ולמשך תקופה לתת לו הרבה עידוד פומבי בנושא, בעיקר ליד שי. למשל אם הוא מצייר יפה - אז בכל פעם להגיד כמה הציור שלו יפה ולהראות גם לשי. אמנם זה לא יפתור את חוסר הנוחות מול אנשים, אבל זה יעלה לו את תחושת הערך העצמי - בעיקר מול אחיו, שנתפס בעיניו כמוצלח יותר שמקבל יותר מחמאות (ניסוח מסורבל אבל אני מקווה שהבנת את כוונתי).

 

[מ י כ]

זו כבר דילמה נוספת

1. אני די חוששת מ"אפליה מתקנת" שאני אעשה במודע או שלא-כי גם בעיני שי מקסים,אלא שלא רק הוא... 2. הם מספיק תחרותיים גם ככה...אני לא רוצה לעודד תחרותיות וקנאה ביניהם...

 

[נטעטע]

לדעתי זה רעיון לא טוב

ככה יוצרים תחומים שבהם יש מישהו שטוב בהם, ואז האחרים מפחדים להתנסות בהם. לא שיש לי רעיון טוב מיכ, אני עדיין חושבת על זה. בינתיים נראה לי שאת לא צריכה הגיב, כי זה רק מעצים את הבעיה, אולי לנסות לרמוז למי שאמר שיגיד גם משהו על צור? לא יודעת, זו בהחלט נשמעת לי בעיה קשה.

 

[סוכריה על מקל]

זה קורה הרבה גם אצלנו

תמרה יותר קטנה, יותר סופגנייתית, יודעת לעשות את החיינדעלך הנכונים, ושובה את לב כל רואיה בקלות. יונתן כבר גדול,] פחות מעניין אותו להרשים אחרים, והוא עסוק בענייניו. מה שקורה זה שבכל מקום כולם מתפעלים מתמרה, היא חביבת הקהל (לסבא והסבתא שלה יש חברים שמזמינים אותם רק אם תמרה אצלם בשישי בערב ). מה שאני עושה זה לצרף את יונתן לצוות "שלי", של הגדולים, אלה שמלמדים אותה ומתגאים בה. "כן, יונתן לימד אותה את השיר הזה" או "למזלה יש לה אח גדול שמסביר לה את כל הדברים האלה" וליונתן עצמו אני אומרת לא פעם "תראה איך אנחנו מצליחים לגדל את תמרה כל כך יפה". הוא מרגיש גדול, בוגר, ובעל אחריות.

 

[מרב.]

אבל זה לא הופך את תמרה לעוד יותר ילדה

לעומתו? אני מכירה את הבעיה, רק שמרגיש לי לא נכון "להקטין" את קורן שגם הוא רוצה להיות גדול.

 

[סוכריה על מקל]

תמרה מאוד נהנית מהתפקיד הזה

היא קוראת ליונתן "אח שלי הגדווול", ושמחה שהוא גאה בה. יונתן מרגיש ומצהיר כל הזמן שתפקידו העיקרי כאח גדול הוא "לשמור עליה וללמד אותה". אולי אצלנו זה מתאים כי הקונסטלציה היא כזו.

 

[אפרת12]

אפשר לקחת את הדיון הזה למקום חדש?

מיכ, אם זה מפריע לך - תגידי אז ככה - סיון המון פעמים לוקח תפקיד מחנך לגבי דור. אם אני כועסת על דור, סיון אומר "אנחנו כועסים עליו", אם אני מבקשת מדור לעשות משהו - מיד סיון מצטרף. אני לא אוהבת את זה משתי סיבות: 1. אני לא חושבת שסיון צריך לגבש איתי "חזית נגד" דור, או לגבש זהות אחידה איתי 2. אין ספק שלדור זה מפריע. גם ככה יש לו נטיה להתנגד - וזה מתגבר כשסיון מעורב אבל אי לא רוצה שזה ימנע מהם להיות ביחד, לשחק ביחד, ולתת לסיון ללמד את דור דברים שהוא כבר יודע (מה שקורה אגב, זה כשאני מבקשת מדור לעשות משהו, לאמן את הכישורים שלו, סיון מיד מתערב להראות כמה שהוא יודע ומסוגל), אבל אני לא רוצה שהוא יהיה הורה נוסף. מה דעתכן/ם? ואיך לגרום רק לדברים שאני מעוניינת בהם באינטראקציה הזו - להתרחש?

 

[מ י כ]

אני יכולה להגיד לך מה אימא שלי עשתה איתי../images/Emo3.gif

כשאני הצטרפתי אליה מול אחי... היא אמרה לי או-"אני כועסת-את יכולה להחליט בעצמך מה את מרגישה"(מה-את תוכי שלי?) או"זה לא ענינך אל תתערבי" אצלי אם יש חזית אז היא של שניהם מולי...

 

[סוכריה על מקל]

גם אצלנו...

אבל זה בא משני הצדדים - לא רק יונתן, אלא גם תמרה יכולה להגיד לי "עכשיו אנחנו כועסות על יויו?" והתגובה שלי אחידה לשניהם: זה מספיק שאני כועסת עכשיו על אחיך/אחותך, ממך הוא צריך עכשיו שתהיה חבר שלו ותעודד אותו". בד"כ זה עובד. ובעיני - לאח גדול בהחלט יש תפקיד של "הורה קטן" במובנים מסוימים - אני רוצה שהם ירגישו אחריות אחד כלפי השני, אני רוצה שלתמרה יהיה מי שיגן עליה אם יתנכלו לה פרחחים בביה"ס, אני רוצה שתמרה תדאג לו ותביא עבורו דברים שהוא שכח. תחושת האחריות הזו כן רצויה בעיני ואני מנסה לטפח אותה.

 

[אפרת12]

תחושת האחריות ההדדית רצויה

אגב, היתה תקופה שהבדיחה בבית היתה שבבית הספר אם מישהו יציק לסיון הוא יגיד - חכה, חכה שאחי הקטן יבוא (כי דור היה יותר אסרטיבי וגם יותר אגרסיבי. עבר לו) סיון מאוד לוקח את תפקיד המגונן, כשהם בחברה. אני חושבת שאני אאמץ את הפניה לחבור אל דור (כי מה שאני עושה זה מה שאמא של מיכ היתה עושה, ומבחינתי אני לא מרוצה מזה)

 

[מרב.]

אפרת, הילדים שלנו תואמים ../images/Emo3.gif

בכורי כמו בכורך, וקטני כמו קטנטנך, מילה במילה, כנ"ל גם למה שכתבת על איך סיוון כועס על דור...

 

[אפרת12]

אז מתי מפגישים אותם?...

נראה לי שימצאו שפה משותפת

 

[מ י כ]

יפה-אהבתי../images/Emo45.gif

עכשיו רק צריך לדאוג לא להפוך את צור לחצי הורה כמו שאפרת אמרה

 

[אלמוג שלי]

אצלנו זה קורה המון

בין שני התאומים (בתאומים זה אפילו יותר מסובך כי הם כל הזמן במימד השוואה). בין התאומים לבין הגדול (הם תמיד מצליחים לגנוב את ההצגה). לפעמים אני מעירה בעדינות לצד השני או במקרה של הקטנים אני מדגישה את הצדדים המקסימים של הילד השני (ויש לכל אחד מהם דברים מקסימים). כן... אלו החיים אבל יש גם עוד משהו- הרבה פעמים מי שקטן גונב את ההצגה

 

[דניאל@זר]

גם אצלנו הקטנה גונבת את ההצגה...

גיל מדברת מאד יפה לגילה, חברותית, עושה הרבה חנדעלך ואוהבת להקסים את הסובבים אותה, בעוד ששי הרבה יותר שקטה בקרבת זרים. גם אני עונה "תודה, שתיהן..." או "היא למדה את זה משי" וכאלה. ולפעמים אני פשוט מדברת על זה עם שי, על כמה שאנשים נמשכים לקטנים יותר. אצלנו עזרה ההשוואה לגורים של כלב שהם תמיד כאלה מתוקים ומושכים תשומת לב הרבה יותר מאשר כלב בוגר.

 

[חנה של ליאור]

תשמחי שאין לך תאומים

למרות ריבוי התאומים במדינה, אנשים לא מצליחים להשאר אדישים מול עגלת תאומים וכך קורה שמרגע שנולדו לשיר אחים, הם לא מפסיקים לקבל מחמאות ומצמוצי התלהבות מכל עובר אורח ברחוב ולא פעם שיר נעלבה ושאלה למה רק הם חמודים ולמה אף אחד לא רואה שגם היא שם? עם כל האהבה שיש לי לשלושת ילדי, אני עדיין חושבת שעדי ונעם נראו כמו צמד חייזרים בחודש הראשון לחייהם ולא היה בהם שום דבר יפה אבל זה לא הפריע לאנשים להשמיע קריאות התפעלות מהם כשהלכנו ברחוב. אני הייתי כל פעם מסכמת עם שיר שיש לאנשים בעיות ראיה קשות והם לא מצליחים לראות את מי שנמצא ליד העגלה. לפעמים זה הרגיע אותה ולפעמים לא ואני מאוד מבינה אותה כי גם אני הייתי נעלבת.

 

[מ י כ]

זה מזכיר לי את התגובות שקיבלתי שהסתובבתי

עם עגלת רכבת... ממש רספקט!!(במקרה הזה אגב נתנו כבוד גם לזו שסוחבת את הטנק הזה...)

 

[anguly]

הם שניהם ממקסימים!

ועל זה אין בכלל ספק... הבעיה זה ההתייחסות של הסביבה, נדמה לי שתמיד הקטן גורר יותר התלהבות, וכפי שכבר כתבו לך אלמוג וחנה בתאומים זה רק יותר קיצוני. אנשים מתמגנטים לעגלה. ולא רואים מה יש מסביבה. בת דודה שלי (שגם לה יש תאומות) מספרת שלפעמים היא מסתובבת בקניון וכולם מדברים על העגלה ולא רואים אותה בכלל - כולל מורות שלה לשעבר - עד כדי כך כל מה שמסביב לעגלה נעשה שקוף - שגם אנשים שמכירים אותה לא שמים לב בכלל שזו היא. וגם אני רואה את זה - ולגדולים זה קשה - פתאום ממרכז העניינים הם נעשים לא קיימים. לא יודעת מה נכון לעשות האם להגיד גם צור מקסים או לא. אישית נדמה לי שאני כן אומרת בכל מיני מצבים וזו הגדולה המדהימה שלי - ונותנת לה מקום של כבוד כבכורה ובד"כ אנשים מגיבים ואומרים משהו נחמד גם עליה....