כמה שרע, ככה טוב?
שיר קצר, ואחריו גם פואנטה ושאלה שלי... ------------------------------------------- ישראל בת חמישים ותשע / דייויד סלע בימים שרובנו עם הראש מורכן, עם ראש ממשלה מושחת ונשיא חרמן, עם שר אוצר שכיסיו תפוחים, וראש רשות המיסים בבית העצורים, בימים כאלה - אספר אודות נפלאותייך - מדינת ישראל - אני חולה עלייך!!! בזמן שהעיתונות צועקת "שחיתות", והטלוויזיה מיד אחריה צווחת ברהיטות, ש"המדינה רקובה, שזה כבר סוף הדרך - שאנחנו חיים פה בלי כל ערך", בימים כאלה - אספר סיפור אהבה, ביני - סתם אזרח פשוט - ובין המדינה. כי המדינה הזאת - כמו אישה מופלאה, לעיתים מסתורית, לעיתים פרועה, היא יפה ומאתגרת, היא מריחה נפלא, וכשצריך - אוספת היא אותי אליה בחמלה, היא מגלה בי דברים שאפילו אני אינני מכיר - והסקס איתה - גם בגיל חמישים ותשע - הוא פשוט אדיר! כי המדינה הזאת היא גם תושביה, אלה שבאו מכול פינות העולם - דווקא אליה, אמנם מעט רעים, כמו בכל מקום, אכן, אך בכל יום ויום אני אומר שיתכן- שבגלל חלק מאלה שפה - אלה הטובים, שווה לחיות פה - לעולמי עולמים. כי המדינה הזאת היא גם נופים, איפה בעולם אחווה עוד כאלה חוויות וריגושים, כמו לרדת לים המלח ביום אביב, או לצפות מהגולן בכינרת - זה ממש מגניב, או ליהנות מהזריחה מעל פסגת הר הצופים, מכל מקום שאביט - נופים ועוד נופים. כי המדינה הזאת היא כל כך הרבה, שאם רק אבחר - אראה גם אראה, שזה המקום הכי נפלא בעולם, למרות - שחיתות, מרמה, גניבות ומריבות, ולכן אומר לך ישראל אהובתי - אל תעלבי ממשנאייך- אני - סתם אזרח פשוט - פשוט חולה עלייך!!! ------------------------------------------------- כל שנה זה קורה, איזשהו הוגה דעות כותב קטע על כמה שהמדינה חרא וכמה שהיא הארץ היחידה וטוב בה מיטב המשוררים והכותבים בארץ כבר עשו את זה אבל, האם זה פרץ של אופטימיות או שזה בעצם עבודה על עצמנו בעיניים? כשמסתכלים ומחליטים להגיד ראש הממשלה חרא והשרים מושחטים אבל אני כל כך אוהב לחיות פה זה לא קצת מקטין את הבעיות האלה וגורם לאנשים סתם להשלים איתן?
שיר קצר, ואחריו גם פואנטה ושאלה שלי... ------------------------------------------- ישראל בת חמישים ותשע / דייויד סלע בימים שרובנו עם הראש מורכן, עם ראש ממשלה מושחת ונשיא חרמן, עם שר אוצר שכיסיו תפוחים, וראש רשות המיסים בבית העצורים, בימים כאלה - אספר אודות נפלאותייך - מדינת ישראל - אני חולה עלייך!!! בזמן שהעיתונות צועקת "שחיתות", והטלוויזיה מיד אחריה צווחת ברהיטות, ש"המדינה רקובה, שזה כבר סוף הדרך - שאנחנו חיים פה בלי כל ערך", בימים כאלה - אספר סיפור אהבה, ביני - סתם אזרח פשוט - ובין המדינה. כי המדינה הזאת - כמו אישה מופלאה, לעיתים מסתורית, לעיתים פרועה, היא יפה ומאתגרת, היא מריחה נפלא, וכשצריך - אוספת היא אותי אליה בחמלה, היא מגלה בי דברים שאפילו אני אינני מכיר - והסקס איתה - גם בגיל חמישים ותשע - הוא פשוט אדיר! כי המדינה הזאת היא גם תושביה, אלה שבאו מכול פינות העולם - דווקא אליה, אמנם מעט רעים, כמו בכל מקום, אכן, אך בכל יום ויום אני אומר שיתכן- שבגלל חלק מאלה שפה - אלה הטובים, שווה לחיות פה - לעולמי עולמים. כי המדינה הזאת היא גם נופים, איפה בעולם אחווה עוד כאלה חוויות וריגושים, כמו לרדת לים המלח ביום אביב, או לצפות מהגולן בכינרת - זה ממש מגניב, או ליהנות מהזריחה מעל פסגת הר הצופים, מכל מקום שאביט - נופים ועוד נופים. כי המדינה הזאת היא כל כך הרבה, שאם רק אבחר - אראה גם אראה, שזה המקום הכי נפלא בעולם, למרות - שחיתות, מרמה, גניבות ומריבות, ולכן אומר לך ישראל אהובתי - אל תעלבי ממשנאייך- אני - סתם אזרח פשוט - פשוט חולה עלייך!!! ------------------------------------------------- כל שנה זה קורה, איזשהו הוגה דעות כותב קטע על כמה שהמדינה חרא וכמה שהיא הארץ היחידה וטוב בה מיטב המשוררים והכותבים בארץ כבר עשו את זה אבל, האם זה פרץ של אופטימיות או שזה בעצם עבודה על עצמנו בעיניים? כשמסתכלים ומחליטים להגיד ראש הממשלה חרא והשרים מושחטים אבל אני כל כך אוהב לחיות פה זה לא קצת מקטין את הבעיות האלה וגורם לאנשים סתם להשלים איתן?