כמה שאלות

ofiri1

New member
כמה שאלות

שלום, זו פעם ראשונה שאני נכנסת לפורום הזה ואני חייבת ל ציין שממש נחמד לקרוא את התשובות ולהבין כמה באמת אכפת לכן. השאלות שלי נוגעות לבן שלי (בן 3 ושמונה חודשים). הוא ילד מקסים, מלא שמחת חיים, מראה המון אהבה אבל ברגע הוא יכול להיות מלא כעס וזעם, להשתולל ולהרוס (בידיעה מלאה ומתוך כוונה), לקרוע את המחברות של אחותו, להרביץ למי שנמצא סביבו ולקלל (למזלי אוצר המילים שלו מסתכם ב"מטומטמת", "מגעילה" וכד' ולא במילים "עסיסיות" יותר...). דיברתי עם הגננת והיא אמרה שבגן הוא מקסים, יושב ומקשיב, מתרוצץ רק בחצר והיא לא שמה לב לשינוי כל שהוא שיוכל להעיד על שינוי ההתנהגות. אני מרגישה קצת חסרת אונים, וכך גם בעלי. אני מאוד משתדלת להיות רגועה, להגיב בשיקול דעת, לחבק אותו כשהוא מתחיל להשתולל ולהגיד בשקט וברוך שזה לא נעים לי וכד'. הוא מודע לכך שלפעמים הוא א מתנהג כפוי ואומר לי לפניהשינה: "אמא, מחר אני אהייה ילד טוב". כמובן שאני מעודדת, מחזקת ומה לא. חשבתי לנסות לעשות איתו טבלת עיצוב התנהגות וכאן מתחילות השאלות: * האם כדאי לעשות את זה? האם זהו גיל מתאים שהוא גם יפנים? * איזה חיזוקים כדאי לתת? (מתנה, ממתק???) * כל כמה זמן לנסות לסכם? כל ערב? כל שבוע (זה לא ארוך מדי לגיל הזה?) והכי חשוב: לנישהי יש פתרוןאחר? נקודת מבט אחרת על המצב הזה? רעיון חדש למשהו שאנו יכולים לעשות כדי להרגיע את המצב (כי כמובן שבשלב כל שהוא לקראת שעת הערב אני כבר באפיסת כוחות והסבלנות הולכת ואוזלת) תודה!!!!
 

ofiri1

New member
כמה שאלות

שלום, זו פעם ראשונה שאני נכנסת לפורום הזה ואני חייבת ל ציין שממש נחמד לקרוא את התשובות ולהבין כמה באמת אכפת לכן. השאלות שלי נוגעות לבן שלי (בן 3 ושמונה חודשים). הוא ילד מקסים, מלא שמחת חיים, מראה המון אהבה אבל ברגע הוא יכול להיות מלא כעס וזעם, להשתולל ולהרוס (בידיעה מלאה ומתוך כוונה), לקרוע את המחברות של אחותו, להרביץ למי שנמצא סביבו ולקלל (למזלי אוצר המילים שלו מסתכם ב"מטומטמת", "מגעילה" וכד' ולא במילים "עסיסיות" יותר...). דיברתי עם הגננת והיא אמרה שבגן הוא מקסים, יושב ומקשיב, מתרוצץ רק בחצר והיא לא שמה לב לשינוי כל שהוא שיוכל להעיד על שינוי ההתנהגות. אני מרגישה קצת חסרת אונים, וכך גם בעלי. אני מאוד משתדלת להיות רגועה, להגיב בשיקול דעת, לחבק אותו כשהוא מתחיל להשתולל ולהגיד בשקט וברוך שזה לא נעים לי וכד'. הוא מודע לכך שלפעמים הוא א מתנהג כפוי ואומר לי לפניהשינה: "אמא, מחר אני אהייה ילד טוב". כמובן שאני מעודדת, מחזקת ומה לא. חשבתי לנסות לעשות איתו טבלת עיצוב התנהגות וכאן מתחילות השאלות: * האם כדאי לעשות את זה? האם זהו גיל מתאים שהוא גם יפנים? * איזה חיזוקים כדאי לתת? (מתנה, ממתק???) * כל כמה זמן לנסות לסכם? כל ערב? כל שבוע (זה לא ארוך מדי לגיל הזה?) והכי חשוב: לנישהי יש פתרוןאחר? נקודת מבט אחרת על המצב הזה? רעיון חדש למשהו שאנו יכולים לעשות כדי להרגיע את המצב (כי כמובן שבשלב כל שהוא לקראת שעת הערב אני כבר באפיסת כוחות והסבלנות הולכת ואוזלת) תודה!!!!
 

א מ א מ א

New member
זה לגיטימי לכעוס

אמנם בגיל הזה הכעס בא לידי ביטוי בצורה פרועה אך לדעתי הפתרון לא אמור לבוא משינוי התנהגות יש לתת לו להוציא את זעמו-כמובן לא על אחרים ולכן כדאי להרחיקו לחדר שלו או למקום מבודד בזמן ההשתוללות---לא להבהל ממנו ולא לנסות מיד להרגיע. אפשר לשקף לו "אתה מאוד כועס כרגע.."ואחרי זמן לבוא לחבק.כשהסערה שוכחת זה הזמן לדבר על זה ולנסות להבין למה ומה... לדעתי אין שום מקום ליצירת רגשות אשם על תחושות קשות כאלה כמו "מחר אהיה ילד טוב" הוא ילד טוב גם כשהוא כועס!!
 
אני מסכימה לחלוטין

ומעדיפה פידבק על התנהגות חיובית מאשר על שלילית, אם כבר. זה איטי יותר אבל משתלם - לילד ולהוריו.
 

לאה_מ

New member
אפשר להשתמש בטבלת עיצוב התנהגות

ולפי מה שאני שמעתי מהורים שעשו זאת - זה כנראה כלי יעיל. אבל - לדעתי השימוש בטבלת עיצוב התנהגות מטפל בסימפטומים ולא בבעיה. אם הילד סובל מהתקפי זעם ומהתנהגות אלימה במהלך התקף כזה, אני חושבת שרצוי להבין מדוע זה קורה, מה גורם לכך, ולא לנסות לטפל רק בסממן החיצוני. אני דוקא לא מסכימה עם דסי שהעובדה שבגן הוא מקסים מעידה באופן חד משמעי שהבעיה היא לא בגן. לדעתי, בהחלט יכול להיות שבעיה בגן "עולה" רק בבית, בצורה עקיפה. עם זאת, זה בהחלט לא הדבר הראשון שהייתי בודקת. את יכולה להרחיב קצת על ההתקפים האלה - באיזו תדירות זה קורה? מה משך ההתקף? מה ה"טריגר" שמפעיל אותו? בנוכחות מי זה קורה?
 

אפרתש

New member
ניסינו "שיפור התנהגות", לא בטוחה

אם זה טוב או רע. אצלנו זה עבד, אבל אני מרגישה שזה עבד בפוקס, כי הילדה שלנו היא כמו שהיא. זה היה יכול גם "להתפוצץ לנו". אנחנו טיפלנו בבעיה ספציפית של התנהגות בבוקר לפני ההליכה לגן. הפרס - ביום שישי, אם "אספה חיוכים" כל ששת ימי השבוע, קיבלה חבילת מדבקות (יש לה אובססיה שכזאת עם מדבקות. אספה כבר כמה מאות דפי מדבקות). בשבוע הראשון התחלנו ביום רביעי, כדי שיהיה שבוע קצר והתגמול יגיע מהר. אני נגד צ'ופר של ממתק. יש משהו שהוא אוהב במיוחד? צבעים, צעצוע קטן, קעקוע. אפשר להתחיל איתו אוסף. חיית פלסטיק, חיילים. יש דרך לצפות מתי זה מגיע? כשהוא עייף? כשקרה משהו מתסכל? במקרים כאלה אפשר להקדים תרופה למכה - ליזום משחק שהוא מאד אוהב, לשכב יחד וללטף אותו.
 

א מ א מ א

New member
למה להדחיק רגשות?

"איסוף חיוכים"נשמע לי משהו מאוד מאולץ ולא מבינה את הצורך לתגמל על "מצב רוח" של הפעוט/ה זה נשמע קצת כמו אילוף....והרי זה טיפול רק בחיצוני ולא במה באמת מפריע לקטן. אי אפשר לחייך כל בוקר- אז למה ליצור על זה תחושת תיסכול ...(היום לא צברתי נקודות)
 

אפרתש

New member
אוי אוי אוי הייתי כלכך לא ברורה!

החיוכים הן מדבקות עם פרצוף מחייך. כשהליך הבוקר עבר כראוי, הדבקנו חיוך.
 

ofiri1

New member
עוד כמה נקודות

קודם כל תודה לכולכן על ההתיחסות, זה כבר מתחיל להרגיע אותי (ואני בטוחה שזה ישםיע גם על הילד שלי). אז עוד כמה פרטים להשלמת התמונה: אחותו הגדולה היא בת 6 וחצי, עלתה השנה לכיתה א'. ליד אנשים מחוץ לבית כמעט וההתקפי זעם האלו אינם קורים,(הוא קצת משתולל אך לא זועם ורוגז) זה בעיקר בבית, בעיקר כלפי המשפחה הקרובה אם כי כאשר באות חברות של הבת לשחק איתה והוא רוצה להשתתף, או שלא שמים לב אליו באותו הרגע, אז גם כלפי החברות מופנה הכעס. אני מנסה מאוד להעסיק אותו, אבל גם דברים שבדרך כלל הוא אוהב (ציור, דפי עבודה, יצירה, צפיה משותפת בסרט וכד') הוא לא מוכן. חברים הוא לא אוהב להזמין, אבל מצד שני הוא מאוד אוהב ללכת לאחרים ומתנהג שם למופת . אני מרגישה שיש מאבק של כוח, זה הולך ונעשה חריף בחודש וחצי האחרונים. גם באוכל ובשתיה הוא מנסה "לשחק איתי" (אוי, כמה שהוא רזה...). כבר התחלתי לחשוב על טיפול פסיכולוגי (אולי בשבילי, כדי להבין אותו טוב יותר ולדעת להתנהג נכון), האם זה כדאי? האם זיוכל להועיל? מה יהיו ההשלכות לעתיד? ועוד דבר חשוב, אני כל הזמן מדגישה שהוא ילד טוב, גם כאשר המעשים שלו לא כ"כ הולמים את מה שהייתי רוצה לראות. אני רק אומרת שלא נוח לי עם ההתנהגות הזו שלו, שזה מפריע, שילך לחדר שלו לחשוב על כך, אבל חמש דקות אחרי שהוא יוצא מהחדר ואומר אמא, באמת לא התנהגתי יפה, עכשיו אני אתנהג יפה- שוב הוא חוזר לסורו.
 

אפרתש

New member
שוה להתייעץ

אני מאד מהססת כאן בין שתי אפשרויות. יכול להיות שמשהו מציק לו, בוער בו מבפנים ומתפרץ. אבל גם יכול להיות שהוא מנצל את רכותך. מרוב שאת מנסה להיות מקבלת ומבינה, את משדרת לו שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אצל ילדים יש מין תופעה כזאת שכשהם חוצים את הגבול - הם עושים זאת בסערה. כאילו מפעילים לעצמם איזה מנוע, שרק תופס עוד ועוד תאוצה. לא הייתי שוללת ייעוץ, לעצמך. אולי בפגישה או שתיים איש מקצוע יוכל לעזור לך לאבחן האם מדובר בילד "בוחן גבולות", או ילד שבאמת לא מסגול להשתלט על התנהגותו.
 

דסי אשר

New member
אפרתש- העובדה שהוא משתלט על

התנהגותו בחוץ, מעידה שאין לו בעיה של שליטה על התנהגותו. זה מחזיר אותי להשערה המקורית- של משהו בדינמיקה בבית- ולא צריך להיות משהו נוראי, יכול להיות משהו קל, ששיחה אחת או שתיים עם יועץ יכולה לעזור. דסי
 

דסי אשר

New member
אני לא בטוחה לגבי "עיצוב התנהגות"

כי מה שקורה איתו- קשור למשהו בבית(למרות שאנשים שעובדים בגישה זו, לא מכירים במושג דינמיקה...). עובדה, הגננת אומרת שאין תופעות כאלה בגן. איך את מבינה את מה שקורה? מה ההפרש בינו לבין אחותו? כאשר את עושה תצפית עליו- אם עשית- האם את יכולה לספר מה מעורר אותו להוציא תנהגות כזו. לפי מה שהוא אומר בערב לפני השינה- הוא כבר מרגיש שיש לו בבית מעמד של מיהו ש"ושה בעיות" ולא קל לו עם המעמד הזה. גם הוא היה רוצה לצאת ממנו. ילדים הרבה פעמים עושים מעשים "לא טובים" - כדי לאותת לו משהו. דסי
 

אפרתש

New member
אולי זה דוקא תגובה על משהו בגן

מהמתואר אני לא יכולה לאמר מה גקורה, אבל אני לא הייתי אומרת שבהכרח מדובר במשהו שקשור לבית. אולי בגן הוא לא מעז לנהוג בתוקפנות, ופורק את זה בבית, שם הוא מרגיש בטוח?
 

דסי אשר

New member
סכימה אפרתש- ומתקנת...

אולי נצמדתי מאד לתיאור של האמא,שזה רק קורה בבית. ובהחלט מקבלת את דעתה של לאה, שאולי קורה משהו בגן, שהוא פורק אותו בבית. חשוב לבדוק בכל הכיוונים. דסי
 
למעלה