כמה שאלות

[Miss Lavet]

כמה שאלות

חשבתי על השאלות האלו כמה זמן אבל לא היה לי את מי לשאול ואז חשבתי על הפורום שיכול לענות לי על השאלות....
השאלות הן האלו:
1. מה בדיוק הייתה התחושה שלכם כשקניתם את הספר האחרון של הארי פוטר... זאת אומרת האם התרגשתם, הייתם מודכאים, הפכתם לנוסטלגים... מה?
ובכלח כשאתם קוראים שוב את הספר מה התחושה שלכם.

2. קשורה גם לשאלה הראשונה, כשקראתם את ההקדשה של רולינג מה פה הרגשתם? ואחרי זה את הציטוט שלה הבנתם איזמשהו (אני כל פעם שאני קוראת אותם אני ישר מתחילה לבכות)?

3. למה בכלל התחלתם לקרוא הארי פוטר והאם (כמו שהרבה מעריצים של הספרים אומרים) זה שינה לכם את החיים?

ושאלה אחרונה- האם אתם חושבים שרק סוג מסוים של אנשים יכול לקרוא ולהבין את הספר?


מצטערת על שאלות הדיכאון מראש

 

[יעלי1232]

אני אוהבת שאלות פוטריות

1. קראתי את כולם ברצף, אז לא היה לי את התחושה הזו . אבל כן , היה בי עצב שעוד מעט ייגמר (זה התחיל כבר בחמישי כשהבנתי שיש לי רק עוד שלושה

)

2. ההקדשה של רולינג בספר השביעי עשתה לי צמרמורת. זה היה מקסים. ממש מקסים. הקדשה ל 7 , וכולל אתכם, שנשארתם עם הארי Until the very end. צמרמורת של ממש ושוב התחושה העצובה שזה הולך להגמר. והתרגשות.

3. למה התחלתי? חיפשתי ספר להשאב אליו, וחברה המליצה לי להתחיל, אחרי ששנים אני פשוט מתעלמת, למרות שאחותי פוטריסטית מגיל קטן שגדלה עם הספרים. בעבר זכרתי שהתחלתי את הספר (ממש, רק את העמודים הראשונים) ולא נשאבתי, וגם תכלס לא ניסיתי. באמת, שני עמודים. ובעברית. אז התחלתי לקרוא.

האם זה שינה את חיי? וול.. כן

קודם כל ההגדרה שלי לספר טוב השתנתה משמעותית, וזו בעיה כי עכשיו ממש קשה לי להתחבר לספרים אחרים

וכן כי גיליתי עולם שלם של מוזיקת WROCK שהיא כיפית. והמחזמר. והפורום. אני לא חושבת שהיה ספר שגרם לי לרצות לדבר עליו כל כך הרבה עם אנשים. אני אוהבת מאוד את המסרים שבו, ואת הדרך שבה הם מוצגים. והכתיבה. והפלוטים. הכל. באמת.

4. אני חושבת, בניגוד להרבה ספרים אחרים, שמאוד מאוד נדיר שמישהו לא יאהב את הסדרה. הרוב המוחלט של האנשים שאני מכירה , גם אלו שבהתחלה היו סקפטיים ואמרו "מה, זה ספר ילדים" או כלמיני תירוצים אחרים, קראו ונשאבו.
לא סתם זו סדרת הספרים הנמכרת ביותר בעולם (נכון ל 2011, 450 מליון !! ) הסדרה אחריה, היא של 300 מליון, ושל הרבה יותר ספרים (צמרמורת) ולא סתם, אין אדם בעולם שלא מכיר את הארי פוטר ...

 

[Lady of the masks]

המממ

1. התרגשתי כן. הכתיבה המופלאה של רולינג גרמה לי להרגיש כאילו אני מכירה את הדמיות של ה"פ-גם השוליות ביותר. ולא האמנתי שלא יהיה יותר הוגוורטס, לא ברקצפת, לא עטי נוצה. לא דמבלדור. (כן אני יודעת שהוא מת עוד בשישי)
2. ההקדשה ריגשה אותי. נתנה לי תחושה של סוף. זה מתקשר קצת לשאלות הבאות-אבל באתי מבית קורא וכמה שניסיתי לא הצלחתי להינות מסיפרי סיפרות (אני זוכרת שהייתה איזה סידרה של ספרים מדעים שאותם ממש אהבתי-אבל סיפורים? לא.) וזה תמיד קצת ביאס, יש לי הרבה זיכרונות של אבא קורא ספרים שעות ולא שומע כלום ברקע-וזה תמיד סיקרן אותי ושאפתי לזה. אבל אף פעם לא באמת חויתי דבר כזה. הייתי אז בסביבות גיל ה-11. ואולי זה נבע מהיותי קצת יותר ממוצעות אבל סיפרי הילדים שיעממו אותי. הילדים תמיד ניראו לי מטומטמים, לא הגיוניים (כן-עד היום לא מבינה איך אפשר להתלהב מספר סוריאליסטי כמו אליסה) ובעיקר הילדים הוצגו תמיד כך הרגשתי מעיניים של מבוגרים שמתיחסים לילד בן 11 כמו ילד בן 4.
אחד הדברים שאני מאוד מעריכה בגינם את רולינג זה שהיא כתבה את הדברים כהויתם. היא לא ניסתה להפוך את הארי בן ה-11 לילד חמוד וחכם שמתעניין ב-של מי הכרטיס הזה, ומשחק בסוכנים חשאיים. וזה היה נפלא. הדמיות היו (והינן) נפלאות מבחינתי כילדה, כמו אנשים נורמאלים-ומציאותיים. לרולינג הייתה היכולת המופלאה-אממ להנחות אותי בדמיון. היא לא הכבידה במילים היא נתנה לי פתח לדמיון. תיארה משהו נפלא כמו הוגוורטס. והספר זרם לי, ולא הרגשתי שאני קוראת (ולא ספרתי עמודים) הרגשתי שאני רואה הכל בצורה חיה כל כך- כמו לראות סרט.
בכל מקרה-כל הסיפור המתפזר הזה מטרתו לאמר, שתמיד הרגשתי כמה היא מעריכה את הקוראים שלה-את האינטילגנציה שלהם, גם אם הם ילדים. וההקדשה שלה-רק סגרה לי את הפינה הזו.
3. כמו שסיפרתי-היא זו שפתחה לי את הצוהר לעולם הסיפרות ומאז אני תולעת ספרים-לגיד שזה שינה לי את החיים? לא יודעת. אבל זה טרם לי המון.
4. למה התחלתי לקרוא? כתבתי פעם-בסביבות הגיל הזה ה"פ הפך להיות פיתאום פופולרי בסביבתי לא זוכרת למה-אבל פיתאום הוא היה בכל מקום, מדבקות חפצים. והתחלתי כדי להוכיח לכולם שהספר לא כזה טוב, והם פשוט מתלהבים.
וואו הנוסטלגיה.

 

[העטרת האבודה]

איזה כיף של שאלות

אז ככה:

1) התרגשתי ממש כשקניתי תשביעי, קראתי אותו ביום אחד זה לקח לי מהבוקר עד הערב לא קמתי כל היום מהמיטה. בדיעבד הצטערתי כי החוויה של השביעי נגמרה לי תוך יום.. אבל כל פעם שאני קוראת אותו שוב אני ממש נכנסת לעולם של הארי ושוכחת מהכל.. אבל כן, היתה לי תקופה של דיכאון קשה בשנה שאחר כך, בסביבות חנוכה כזה, כשלא היה איזה הארי פוטר חדש על המדף..):

2) זה מרגש, ההקדשה והציטוט. איך להסביר? זה העלה איכשהו את הדרגה של כל הסדרה, למשהו ממש פיוטי. זה עושה לי דפיקות לב.

3) התחלתי לקרוא הארי פוטר בכיתה ב' כי כולם קראו. המשכתי לקרוא הארי פוטר כל החיים כי הוגוורטס בשבילי זה לא רק דמיון של מישהו אחר שכתב את זה, זה חלק ממני כמה שזה נשמע פתטי אני יודעת שפה אני יכולה להגיד את זה.. אם זה שינה לי תחיים? ברור. גם עולם הדמיון שלי היה עני הרבה יותר בלי הארי פוטר, וגם זה נתן איזה הסתכלות אחרת על העולם. כל מיני סיטואציות בחיים שמזכירות לי דברים מהארי פוטר- זה עושה את החיים יותר מעניינים אולי, גם כל ההומור האיכותי

והשאלה האחרונה- כן. יש אנשים שכאילו המוח שלהם פועל ככ שונה, לא מסוגלים להבין תעומק. וזה קשה להסתובב בין חברים כאלה שלוקחים תאובססיה שלי כסוג של בדיחה...

 

[הנסיכה מונונוקי]

תשובות

1) ברווור שהיתה התרגשות. התרגשות מהולה בעצב. קודם כל, בכל פעם שיצא ספר חדש של הארי פוטר היתה לי מין התרגשות כזאת של- מה הולך לקרוא עכשיו....?
בספר השביעי זה היה גם עצוב כי ידעתי שזה הסוף של הסיפור, שיותר זה לא ימשיך, שלא תהיה שוב הציפייה לספר הבא..

2) הציטוט- את מתכוונת לשיר? - כן ממש מדכא, למרות שבפעם הראשונה שקראתי אותו לא ממש הבנתי את הכוונה. לגבי ההקדשה- גם היה בזה משהו של סיום עם כל שבע ההקדשות- אחת על כל ספר

3) התחלתי לקרוא ה"פ עוד לפני שהבאז הגיע לארץ ובאמת שלא ידעתי מי זה ומה זה ולא שמעתי עליו קודם. התחלתי לקרוא כי דודים שלי הביאו לי את הספר מתנה. לקרוא את הספר בפעם הראשונה היה כמו לגלות עולם חדש וקסום שחשבתי ששייך רק לי. מהר מאוד הבנתי שאני לא היחידה בעולם שמרגישה ככה.... אבל זה בלי ספק שינה לי את החיים. אף פעם לא היה לי מושא הערצה- לא זמר, להקה, שחקן, אבל הארי פוטר היה דמות דמיונית שהערצתי כלכך- אני לא יכולה לתאר כמה. כל הזמן היתי חושבת עליו ועל העולם שלו, וזה היה ככה כל התקופה של גיל ההתבגרות שלי....

4) הסטטיסטיקה לא משקרת. פעם חשבתי שהספר הוא רק שלי ורק אני מבינה אותו. היום אני יודעת שיש מליוני אנשים בעולם שמרגישים כמוני. להגיד שזה ספר שסוג מסויים של אנשים מתחבר אליו זה להתעלם מהעובדות.
אנשים בכל הגילאים מתחברים אליו: ילדים, נערים, ומבוגרים. אנשים מכל העולם מתחברים אליו. וההוכחה לזה היא שהוא הספר הנמכר ביותר אחרי התנ"ך- ולא כל מי שיש לו תנ"ך בבית קורא בו להנאתו

 

[מרבה ידיים]

תשובות

1. בהתחשב בעובדה שנהגתי לתל אביב בשתיים לפנות בוקר, קיבלתי את הספר בשלוש ומשהו , הייתי בחזרה בבית עם הספר ביד בארבע וקראתי רצוף עד כמעט שמונה בבוקר, אז כן, הייתה התרגשות עצומה.
לקח לי עוד יום וחצי לסיים אותו, כי מה לעשות חוץ מלקרוא הייתי צריכה גם לנהל בית עם כמה ילדים. אבל בכל רגע פנוי הייתי עם האף בתוכו עד שסיימתי בצהריים שלמחרת והכרזתי שאני שונאת את רולינג ושהיא מדהימה.

יצא לי לקרוא אותו שוב בשלמות רק עוד פעם אחת, כשיצא התרגום לעברית. ואני זוכרת שבעיקר חיפשתי את הדברים שהתפספסו לי קצת באנגלית כמו הגלגולים של שרביט הבכור, התיאור של אבן האוב, והדבר הראשון שבדקתי זה האם הבנתי נכון ולבנדר מתה, או שהיא חיה, עד היום לא החלטתי סופית.
מאז קראתי בעיקר ברפרוף קטעים מסויימים, תוך שאני משתדלת להתעלם מפרקים 32 ו33

2. לא הקדשתי לה הרבה מחשבה, אבל הרגשתי סיפוק וגאווה לקבל את התודה האישית. את הקטע עם ה the end הבנתי רק בפורומים אחרי סיום הקריאה.

3. התחלתי לקרוא בטעות, מהספר הרביעי, מסקרנות לקחתי את הראשון ומשם המשכתי, אבל הייתי צריכה את השלישי כדי ממש להתאהב. זה שינה לי את החיים כי מיכרתי את כל המשפחה לספרים.

4. אני חושבת שכל הילדים יכולים להנות מהספר הראשון, אבל צריך להשאר קצת ילד כדי להמשיך ולהנות מכל הסדרה.

 

[Ayelet 363]

עונה

1. התרגשות. לגמרי.

2. גם... מרגש.

3. התחלתי לקרוא סתם כי אבא שלי רצה שאקרא משהו והוא ראה את הספראצל חברה לשי ורצה להשאיל. האם זה שינה לי את החיים? לא באופן שאני יכול הלהסביר איכשהו, אבל בהחלט.

4. אני גם מסכימה שסטטיסטית, רואים כמה הרבה אנשים אוהבים א הספרים האלה, והגם- קראתי הרבה סיבות שאנשים טוענים שבגללן הארי פוטר כל כך מצליח, "כי גדלנו איתו", "כי הוא מספר על מישהו שמגיע לעולם של קסם וזה מה שאנחנו רוצים"... אם מתייחסים ספציפית לסיבות האלה, אני לא מסכימה איתן (אנשים שקראו את כל הספרים ברצף מבלי לגדול איתם אוהבים, יש הרבה ספרים הרבה פחות מצליחים על מישהו שחווה הרתפקאות פנטזיה), אבל אני חושבת שהרבה אנשים מוצאים הרבה דברים לאהוב בהארי פוטר, דברים עיקריים גדולים, וגם דברים קטנים שהם מתחברים אליהם יותר.