כמה שאלות

[fighterisr]

כמה שאלות

שאלה ראשונה האם צריך לדאוג שלא יהיו בבית כורי עכביש?
עד עתה תמיד הייתי "מעיף" אותם עם מטאטא רטוב אבל מישהו אמר לי מצווה יותר גדולה לעשות זאת לכבוד שבת, אבל כורי עכביש נוצרים אצלי בבית רק לעיתים רחוקות ואני לא יכול לסבול את זה
השאלה כמה חשוב להפטר מהם אם בכלל חשוב והאם עדיף לעשות זו לכבוד שבת. ומה הטעם בזה בכלל?

שאלה שנייה כתוב ש"כל הזהיר במצוות ציצית זוכה ומשמשין לו 2800 עבדים" שאלתי בנדון היא איפה העבדים האלה ולמה התכוונו?
עוד אומרים שזוכה ורואה פני שכינה. שאלתי היא האם השכינה זאת אמא שלנו והקב"ה הוא האבא? או שבת קול היא אמא שלנו? והכוונה שרואים פני שכינה היא שמרגישים אלקותו בתוספת רוח קודש רוחנית או שמתכוונים בכלל על תופעות טובות של העולם הבא? כנ"ל כשנותן צדקה זוכה ורואה פני שכינה למה התכוונו (טוב זו אותה שאלה בעצם)

שאלה שלישית כשאני קורא סיפורי מעשיות מסופר על צדיקים למשל שהיו בנסיון עם 2 נערות טמאות וכלאו אותם באיזה מקום והצדיקים הציצו מהחלון וראו שהנשים הם מהסטרא אחרא וניזונים מקליפות ויורקות אש ופתאום נהפכות לשור ובהמה ודברים כאלה כמו מהאגדות. עכשיו אני לא אומר שאני לא מאמין בזה חלילה אבל איך זה שבימינו לא שומעים על דברים כאלה אלא שומעים רק מקרים מדהימים אבל אנושיים למשל אחד הלך לצדיק וניצל ממחלה נוראה וניסים כאלה ואחרים אבל אין סיטואציה שפתאום אחד הלך לרב בתור כלב רוטביילר והרב החזיר אותו לדמות אדם בתור תיקון לגזירה/קללה שהייתה על גלגולו

תודה

 

[golan heights]

תשובה לשאלה מס' 1 - קורי עכביש

בשולחן ערוך סימן ר"נ כתב: "ויש לפנות קורי עכביש מהבית בערב שבת קודש, וכל שכן שצריך לכבד הבית מהאבק והעפר מבעוד יום, וזהו הכל בכלל כבוד שבת, וידמה בדעתו כאילו יבוא אליו להתאכסן מלך בשר ודם, כמב מכבד הבית ומציע המיטות, וכל שכן שבת מלכתא"

וכתב הרב "כף החיים" ז"ל מפי השמועה, שטוב לפנות קורי העכביש בערב שבת קודש קודם חצות דוקא, כדי לגרש הקליפה.

מצאנו שני טעמים, אחד לפי הפשט כי צריך שיהיה נקי ומסודר לכבוד שבת קודש ולכן מסירים גם קורי עכביש. וטעם שני לפי הסוד, בכך שמפנים את קורי העכביש בערב שבת מגרשים את הקליפה.

 

[manew]

תשובה - לשאלה 2

ראשית לגבי ה2800 עבדים - כתוב שהם יבואו כאשר יתקיים "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" - אנחנו עדיין לא שם לצערי - ולכן גם העבדים לא פה.

האם השכינה היא אמא שלנו והקב"ה הוא האבא?
לא לא לא לא לא ולא!
נכון שהביטויים הללו מופיעים בספרים - אבל כמובן שזה לא במובן הפשוט האנושי שלו
אז מה הכוונה?
הכוונה היא שהקשר שיש בין עם ישראל לבין המציאות הרוחנית המכונה בביטוי "שכינה" דומה לקשר בין ילד לאמו.
והקשר שיש בין ההתגלות הרוחנית המכונה בשם הקב"ה (וזה לא בורא עולם - זו רק דרך אחת מסויימת שבה הוא מתגלה במציאות) לבין עם ישראל דומה לקשר שבין אב לבנו.
אבל ודאי שלא מדובר פה על אבא ואמא ממש - כמו שאנחנו מבינים אותם במציאות היומיומית האנושית שלנו.

ותראה מה הרמב"ם כותב על השימוש במושג "ראה" - ותבין קצת איך מתייחסים בכלל למושגים שהשתמשו בהם חז"ל כשהם דיברו על עניינים רוחניים:
"דע שראה והביט וחזה, שלושת הביטויים האלה מציינים ראיית העין ושלושתם הושאלו להשׂגת השׂכל. לגבי ראה, דבר זה מפורסם בציבור הרחב. נאמר: וירא והנה באר בשדה (בראשית כ"ט, 2) - זאת היא ראיית עין. ונאמר: ולבי ראה הרבה חָכמה ודעת (קהלת א', 16) - זאת היא השׂגה שׂכלית. כל לשון ראִיה הבאה לגבי האל יתעלה היא בהתאם להשאלה זאת, כגון שנאמר: ראיתי את ה' (מלכים א', כ"ב, 19); וירא אליו ה' (בראשית י"ח, 1); וירא אלהים כי טוב (בראשית א', 10); הראני נא את כבֹדך (שמות ל"ג, 18); ויראו את אלהי ישראל (שם, כ"ד, 10). כל זאת השׂגה שׂכלית ובשום פנים לא ראיית עין, שהרי עיניים אינן משיגות אלא גוף ובכיוון כלשהו, וכן כמה מן המקרים שלו, כלומר, את צבעי הגוף ואת תבניתו וכיוצא בהם. כמו כן הוא יתעלה אינו משיג באמצעות איבר כפי שיבואר. "

אתה מבין? אפשר להשתמש במושג גשמי "ראה" שפירושו הגשמי הוא ראיית העין - ולבטא בו מושג רוחני של ראיית הלב - של השגה רוחנית מסויימת.

עכשיו אתה מבין את הזהירות הנדרשת כשאנחנו אומרים שהשכינה היא אמא שלנו - ועכשיו אתה גם יכול להבין קצת יותר טוב מה פירוש "רואה פני שכינה" - זה אמנם משפט שנראה פשוט ומובן - אבל לאחר מה שכתבתי עד כאן ברור שבעצם אולי התחלנו להבין מה זה "ראה".
אבל אין לנו מושג מה פירוש הביטוי "שכינה" ובטח שלא מה פירוש הביטוי "פני שכינה"...

מקווה שהועלתי והייתי ברור
חיים

 

[manew]

ולגבי שלוש -

וידוי קטן...
מגיל צעיר מאוד יש לי חולשה גדולה לסיפורים, ובפרט לסיפורי צדיקים
הרבה הרבה ספרים של סיפורים קראתי מראש ועד סוף

ומעולם לא נתקלתי בתיאורים כמו שאתה מספר...
אשמח אם תגיד לי באיזה ספר קראת את הסיפורים הללו...
כנראה שזה ספר שמישהו בדה את הסיפורים מליבו

חיים

 

[fighterisr]

הסיפור

שלום חיים ותודה על התגובות
אז הסיפור לא בדוי והוא רק אחד מכמה סיפורים שקראתי אז החלטתי להעתיק אותו או לפחות חלק ממנו מהספר הכשר "אהבת חיים" שנכתב ע"י הרב חיים מנשה
הסיפור הוא על הרב רבי אלימלך מליז'ענסק ורבי זושא מנאיפולי.
כאשר שני האחים הקדושים סבלו גלות איזה שנים, היה זה בשנה האחרונה של ימי גלותם בארץ גליציא בימים שבין המצרים שהוא זמן התגברות העצבות וכח הטומאה בעולם, והנה תעו שני האחים בדרך במקום מדבר והחום היה גדול מאוד, ולא היה להם מה לאכול רק מה שהיה להם בתרמיליהם בקבוק מים עם פת במלח כי כך היה מנהגם תמיד לשאת דברים אלה בתרמיליהם, אבל מן החמימות נתחממו המים ולא יכלו לשתותם והלכו כך איזה ימים עד שהלכו לכפר גדול ושאלו שם אם דרים שם יהודים נמצא שאין כלל יהודי בכפר כי אם בקצה השני של הכפר בריחוק מקום נמצא שם ארמון של יהודים וילכו לשם האחים הקדושים עיפים מאד מן הדרך וכאשר באו הביתה לא היה להם כח עוד לעמוד על רגליהם וישבו על הארץ להקר עצמם ולנוח מעט ואחר כך רחצו ידיהם רגליהם ופניהם במים קרים ותחי רוחם, ואז התחילו להרגיש יסורי רעב והיו תאבים מאד לאכול, אבל כיוון שמנהגם היה תמיד לבלתי לאכול ולטעום מאומה בבית זר אלא עד אשר יתחקו היטב על מעשה אנשי הבית לדעת מי הם ומה הם. על כן גם כאן התחילו ראשית לחקור ולדרוש על אודות אנשי הבית, והנה לא ראו כל איש כי אם שתי נקבות רבות בשנים שהלכו מגולות ראש עם שערותיהן כדרך הבתולות והן היו מנהלות הבית ומדברות בשפה יהודית, וישאלו האחים הקדושים אותן מי הן? השיבו שהן שתי אחיות יתומות בלי אב ואם, כי זה כמה שנים שמתו אביהן ואימן, והשאירו לנן את הארמון הזה עם שדה וגן, ועוד לא נישאו לאיש כי רחוקות הן מיישוב של יהודים. ואמרו עוד שיש בכפר הזה הרבה חתנים שרוצים להנשא להן אבל הם ערלים ורוצים שהן ימירו את דתן, כיוון שהן אינן רוצות להמיר דתן, על כן עוד לא נישאו לאיש אף על פי שהן עשירות ולא חסר להן פרנסה, ויבקשו האחיות

 

[fighterisr]

המשך

מהאחים הקדושים שישבו ליד השולחן ויכבדו אותם לתת להם לאכול ולשתות. בהשקפה הראשונה חשבו האחים הקדושים שהאחיות ההן הן באמת בנות כשרות כאשר ראום, אבל כיוון שלא מצא חן בעיניהם ההילוך וההלבשה של האחיות מכיוון שהיו דומות לזונות מופקרות בהילוכן ותלבושתן על כן התיישבו בדעתם לסבול עוד צער של רעב עד יום המחרת לא יטעמו מאומה בבית הזה עד שהם יתחקו טוב על מעשיהן והתנהגותן של אותן האחיות, על כן אמרו איזה תירוץ שאין רוצים עתה לאכול וילכו אל חצר הבית ויראו שם באר וישבו שם לאכול לחם ליד הבאר ואכלו פיתם במלח וישתו מן הבאר. בתור כך נעשה לילה ומחמת שהיו עייפים מאד ביקשו לישון, וישאלו את האחיות אם יש מקום מיוחד ללון, ותאמרנה שיש להן ששה חדרים מיוחדים עבור אורחים שילינו בהם בחינם, כי מצוות הכנסת אורחים גדולה מאד אצלן, ובכל חדר נמצאת רק מיטה אחת, וגם לכל דלת יש מסגר שיוכל האורח להסגר בו מבפנים, ויהי כאשר שמעו האחים הקדושים את הדברים האלה מפי האחיות נשארו נבוכים עוד יותר, כי למשמע אוזנם היו נראות צנועות ורודפי מצוות, אבל למראה עינים ההיפך. ויבחרו להם שני חדרים סמוכים זה אצל זה, כדי לישון שם, וטרם שהלכו לחדרם יצאו החוצה אל החצר ויראו שמצד שני של הארמון יש חדר גדול ויביטו שמה דרך הדלת ויראו שעומדים שם שני זוגות בהמות --> שור וחמור <-- קשורים יחדיו מעבר מזה וכן גם מעבר השני עמדו יחדיו שור וחמור, והתפלאו מאד על המראה הזה יען שראו שהחדר נקי בלי כל זבל רק שמתחתיהן יש מצע של הרבה חציר יבש, ולפני כל זוג של שור וחמור היה עומד כמו שולחן והיו מונחות חתיכות של לחם וגבינה וגם כלי גדול עם מים וגם נר היה דולק באמצע החדר ולא הבינו כלל מה זאת, אבל מכיוון שהיו עייפים מאד לא שאלו כלל על זה והלכו לישון בתחילת הלילה,
וכיוון שדרכם היה תמיד לקום באמצע הלילה לערוך תיקון חצות וללמוד או לומר תהילים עד אור הבוקר כדרכם בקודש, על כן הכינו להם עבור זה נרות ויסגרו עצמם בחדר וישכבו שמה.
ויהי כאשר הגיעה השעה שהעו רגילים בה האחים הקדושים לקום בכל לילה לתיקון חצות, אז הקיצו משנתם, אבל תחת שהיה דרכם להרגיש באותה שעה רוח קדושה ואש תבערה לעבודת ה' יתברך, הרגישו עתה שניהם ששורה עליהם רוח טומאה ואופף בהם רוח זנונים, ובוער בקרבם אש תבערה לזנות, והם בעצמם התפלאו מאד על הדבר הזה איך נהפך לבם בקרבם, וכאשר בקזו לטול את ידיהם נטילת ידיים של שחרית, ראו שהכלי עם מים שהכינו להם סמוך למטתם נהפך ונשפכו המים, ובקשו להדליק את הנרות שהכינו להם אבל גם הנרות נאבדו, ולא היו מונחים באותו מקום שהיניחום שם ולא היה להם עצה להשיג אור, וינסו לצאת החוצה, ולא יכלו לפתוח את הדלת, על כן היו נבוכים מאד. והנה שם היה בכל חדר וחדר חלון קטן למעלה הרבה גבוה מקומת איש, ואותן החלונות היו נכנסים בחדר הגדול שהיה חדר השני לפנים מן הארמון, ויראו האחים שמופיע אור קטן דרך אותן החלונות, וגם שמעו שחוק מגונה מעבר השני של החלונות אבל לא יכלו להביט דרך החלונות מפני שהיו גבוהים מה עשו? העתיקו את השולחנות אל המקום אשר מתחת לחלון, ועלו על השולחנות והציצו משם אל החדר הגדול דרך החלונות הקטנים.
אז נשתוממו מאד בראותם מעשים נוראים ומתועבים ותסמר שערות ראשיהם מאימה ופחד, כי ראו שאותן שתי האחיות היו מביאות כל אחד הביתה זוג אחד מאותן הבהמות שראו אותן עומדות בחדר מיוחד על חציר יבש, זאת הכניסה שור וחמור וכן השנית, ואצל כל אחת מן האחיות היה מתהלך כלב גדול ושחור ובכל פעם פתחו שני הכלבים את פיהם וזרקו להבות להבות של אש מפיהם, הבהמות הובלו הביתה על ידי מתג ורסן שהיו על ראשן, וכאשר האחיות היו מסירות אחת את הרסן,---> נהפכה הבהמה לאיש <---, וניתן לפניו לאכול לחם בשר ויין, ואחר כך קמו לצחק ועשו תועבות מגונות, ואחרי עשותן את הזימה, הלבישו את הרסן ותכף נהפך לבהמה, ושוב עשו אחר כך גם עם הבהמה השנית, וכן עשו כל אחת מן האחיות עם זוג של שור וחמור שהיה לכל אחת מהן ואחר שהשביעו תאוותן שמו עליהן את המתג והרסן ונהפכו לבהמות והובילו אותן אל חדרם בלוית הכלבים השחורי.
ויהי כאשר ראו האחים הקדושים את כל זה הבינו תכף שנפלו בפח של זונות מכשפות גדולות, ונזכרו מה שאמרו רז"ל על מלחמת שאול עם אגג העמלקי במה שהחיה את הצאן והבהמה, כי העמלקים היו מכשפים גדולים וכאשר ראו ששאול נצחם הסתירו את עצמם מעיני איש על פי כישוף כזה שנהפכו להיות בדמות בקר וצאן וינוסו לנפשם, ועל כן פחדו מאד האחים הקדושים ויחשבו לאמור מי יודע מה מבקשות המכשפות לעשות עמהם.

והסיפור ארוך אבל נגמר שהאחים הקדושים בורחים מהבית ונותנים מהאוכל הטמא לכמה חיות טרף סוסים ופרים ואז החיות טרף רצים לבית של המכשפות ורומסים אותם והסיבה שהאחים נשלחו היא שהכלבים השחורים הם יהודים שאכלו מהאוכל ונהפכו לבהמות והאחים הקדושים נשלחו לתקן את כישוף הזנות של המכשפות

 

[asaf2000]

סיפורי חסידים

חלק מסיפורי החסידים, בדומה לסיפור שהבאת, הם סיפורים ממוצאים שלא התרחשו במציאות, בחלקם סופרו על מנת לעורר את העם לתשובה ובחלקם העתקות מהנוצרים ומתרבויות נוספות.

 

[asaf2000]

לגבי שאלה 3

זה מאוד תלוי היכן קוראים את הסיפורים האלה, מה מקורם ומי כתב אותם.
הרבה מהסיפורים האלה, ביניהם שכתובים בגמרא ובספרי החסידות והקבלה לא התרחשו כלל במציאות והם רמזים לסודות בקבלה.