כמה שאלות ...

[קיפי הקיפוד האחד]

כמה שאלות ...

ראשית רקע קל: סיימי מדעי ההתנהגות בב"ש. [פסיכולוגיה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה] אני נוטה ללכת לתחום הטיפולי. [במבחני נטיות קיבלתי לכך תימוכין בנטיות בולטות לשירות, תרבות ומחקר]. הנושא המטריד אותי בתחום זה, הוא השכר. כפי שאני מכיר את עצמי שארגיש יותר בביטחון כשכיר מאשר עצמאי או פריילנסר. אם כך להבנתי לקראת לימודי המשך יש לי אופציות מסויימות כגון ע"ס, ייעוץ חינוכי . לגבי תרפיה באומנויות ירד מהפרק בגלל חוסר ניסיון באמנות אותה אני רוצה [דרמה-אין לי 300 שעות], לקויות למידה ירד בגלל שהעיסוק בו הוא כעצמאי. ברה"ן קהילתית של חיפה מגבילה אותי רק לתחום השיקום הפסיכיאטרי בלבד. בו אני עוסק כעת כמדריך שיקומי במערך דיור מוגן בברה"ן. אך תחום נוסף שעלה הוא קידום בריאות או סוציולוגיה של הבריאות , בתחומים אלו לא ברור לי דיו היישום התעסוקתי בשטח... בייעוץ חינוכי וע"ס ישנן אופציות קידום בהמשך לימודי תעודה נוספים ולא קלים במיוחד , אך השכר הבסיסי לא גבוה בלשון המעטה. פרט חשוב הוא שאני רוצה לחיות בזכות עצמי וזה קשה במקצועות שציינתי. אני מבקש לא לרדת על הבחירה "הנשית" במקצועות הטיפול אך אני מתקשה לראות חלופות מקצועיות בהן אראה את עצמי כמסופק מהן...

 

[liattii]

כמה דברים

קודם כל אני מבקשת להביע הסתייגותי מהתיוג של מקצועות הטיפול כמקצוע "נשי"

למה לך בכלל להיכנס להגדרות המיותרות האלו ולחלוקה מגדרית ? כל מקצוע מכבד את בעליו ועל אחת כמה וכמה מקצוע שעוסק בשיפור איכות החיים של אנשים אחרים. גברים כנשים. נשים כגברים. אני לומדת תרפיה באמנות בבית ברל ולדעתי זה תחום מאוד מספק ואני מאושרת שבחרתי בו. הגעתי ללימודים עם תואר ראשון בחינוך וגם לי לא היו 300 שעות ניסיון באמנות... מה שכן, תמיד אהבתי את התחום אז קיבלתי החלטה שזה מה שאני רוצה ונרשמתי למכינה באמנות של התכנית (שזו חוויה מדהימה לא פחות מהלימודים בתחום הטיפול. יש פה את כל התשתיות של ביה"ס לאמנות והכל מאוד מקצועי וכיף). וכל זה היה כדי להגיד שאני ממש בעד התחום (

) ושאם תרפיה באמנות מעניינת אותך אז אל תוותר רק בגלל שאין לך הרקע. כדי להיות מטפל טוב באמנות אתה צריך היכרות עם עולם האמנות כמובן (בפן המעשי) אבל אתה לא חייב להיות האמן הבא בשדה האמנות המקומי. שיהיה המון בהצלחה בכל כיוון שתבחר !