כמה שאלות

[Blackpanter1י]

כמה שאלות

1.במסילת ישרים בפרק כד בבאור יראת החטא כתוב: "אמנם צריך שנקדים כי מיני היראה הם שנים שהם שלשה: האחת קלה מאד להשיגה אין דבר קל כמוהו והשניה קשה מן הכל ושלמותה כמו כן שלמות גדול מאד. יש יראת הענש, וזהו המין האחד, ויש יראת הרוממות, וזהו המין השני, שיראת החטא חלק שני ממנו.ונבאר עתה ענינים והבדליהם: יראת הענש כפשוטה, שאדם יירא מעבור את פי ה' אלהיו מפני הענשים אשר לעברות, אם לגוף ואם לנפש. והנה זאת קלה ודאי, כי כל אדם אוהב את עצמו ויירא לנפשו, ואין דבר ששירחיק אותו מעשות דבר אחד יותר מן היראה שלא תבואהו בו איזה רעה, ואין יראה זו ראויה אלא לעמי הארץ ולנשים אשר דעתן קלה, אך אינה יראת החכמים ואנשי הדעת" לא מובן לי הסוף, מה ההשוואה הזאת בין עמי ארץ לנשים... וכי נשים לא יכולות להגיע ליראת החטא הגבוהה וליראת הרוממות? 2.איך יכול להיות שאומרים שגם העניין של כמה ילדים יהיו לאדם פלוני, נקבע עוד לפני ביאתו לעולם והרי זה בעצם שולל ממנו את הבחירה החופשית, כי אדם בעצם יכול להחליט שהוא לא רוצה ילדים בכלל אחרי שהוא מתחתן, או שהוא בכלל לא רוצה להתחתן...ואז איך הוא יביא (לדוגמא) את 4 ילדיו שנקבעו לו עוד לפני ביאתו לעולם?

 

[Jermaine Jackson]

תשובה

1. מתוך ספרו של הרב אליהו רוט ביאור למסילת ישרים: לעמי הארץ ולנשים אשר דעתן קלה: והנה כאשר נתבונן מעט הלא נירא ונחרד מאוד , שהרי מי הוא אשר יגיע למדרגת יראת העונש , וחייב אדם לעמול כל ימי חייו והלואי שיזכה למעלה זו וכו'. ומעתה הלא יפלא, הרי דברי הלוצאטו ברורים שיראת העונש נועדה לנשים שדעתן קלה ולעמי הארצות , ואילו אנו - בני תורה עדיין רחוקים מאוד מיראה זו. התשובה לכך, שתורה וחז"ל מדברים באנשים ישרים בליבותם שזו היא מדרגת האדם. וכנאמר בפסוק " אשר עשה האלוקים את האדם ישר" ולישרים אשר השכל שולט במעשיהן והחכמה מנחה ומדריכה אותם בכל צעדיהם הרי יראת העונש פשוטה וקלה, שבטבעו מונח שצריך לפחד ולירא מן החטא. [אור יחזקאל] אין לי זמן לכתוב עוד מהנאמר לפני ואחרי וגם לא לנסות להבין את הדברים אבל בכל מקרה אם תרצה נוסיף במוצ"ש בעזרת ה'.

 

[Blackpanter1י]

זה לא בדיוק ענה לי

כי כתוב" "אמנם צריך שנקדים כי מיני היראה הם שנים שהם שלשה: האחת קלה מאד להשיגה אין דבר קל כמוהו והשניה קשה מן הכל ושלמותה כמו כן שלמות גדול מאד. יש יראת הענש, וזהו המין האחד, ויש יראת הרוממות, וזהו המין השני, שיראת החטא חלק שני ממנו.ונבאר עתה ענינים והבדליהם: יראת הענש כפשוטה, שאדם יירא מעבור את פי ה' אלהיו מפני הענשים אשר לעברות, אם לגוף ואם לנפש. והנה זאת קלה ודאי, כי כל אדם אוהב את עצמו ויירא לנפשו, ואין דבר ששירחיק אותו מעשות דבר אחד יותר מן היראה שלא תבואהו בו איזה רעה, ואין יראה זו ראויה אלא לעמי הארץ ולנשים אשר דעתן קלה, אך אינה יראת החכמים ואנשי הדעת"... הביאור של הקטע הזה נראה לי יותר כעיוות של מה שכתוב בפרוש... "הרי דברי הלוצאטו ברורים שיראת העונש נועדה לנשים שדעתן קלה ולעמי הארצות , ואילו אנו - בני תורה עדיין רחוקים מאוד מיראה זו" זה לא נכון, זה לא מה שכתוב בכלל... הוא כותב בפרוש "יראת הענש כפשוטה, שאדם יירא מעבור את פי ה' אלהיו מפני הענשים אשר לעברות, אם לגוף ואם לנפש. והנה זאת קלה ודאי" משמע שזה קל! וזה מתאים כביכול לעמי הארץ ולנשים שדעתן קלה... ולא לאנשים "החכמים ואנשי הדעת" שצריכים את יראת הרוממות שהיא הקשה...

 

[אופירA]

אז ככה:

אתחיל בשאלה השנייה: צריך להבין שהאדם אינו בוחר את מציאות חייו, את המאורעות אותו ואינו שולט על מעשיו. הבחירה שלו היא מצומצמת - בין טוב לרע, ואת כל השאר מנהל הקב"ה. כלומר בלאו הכי מי שקובע כמה ילדים יהיו לאדם זה לא רצונו של האדם, אלא תוכניתו של הקב"ה. את ה"רצון" להתחתן או להוליד ילדים הקב"ה נוטע בתוך ליבו. אין לו שם בחירה חופשית... זה כבר תוצאה של הבחירה שלו בין טוב לרע. לגבי ילדים בכלל העניין פשוט, משום שהמציאות מוכיחה לכל בר דעת שאין כמעט קשר בין תוכניותיו של האדם לגבי מספר ילדיו לבין המציאות... כך שהוא יכול לרצות מפה ועד להודעה חדשה. רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. יושב בשמיים ישחק, ה' ילעג למו. יש להבין שחופש בחירתו של האדם בין טוב לרע אינה אבסולוטית, אלא שייכת בנקודה מסוימת שבה יש לו בחירה חופשית. מעבר לנקודה זו אין לו בחירה לא לכאן ולא לכאן. הבחירה אינה קובעת את המעשים או ההחלטות. הבחירה היא ההסתכלות של האדם על התרחשות המציאות. יש רק תחום צר של מחשבות שהוא בטווח הבחירה החופשית של האדם. יתר מחשבותיו אינן כלל שלו, אלא נתונות לו מבורא העולם ומוכתבות לו. מעבר לכך יש הפרדוכס שהזכיר אלי, שהקב"ה יודע את בחירותינו מראש. אבל הפרדוכס הזה הוא פרדוכס רק בגלל מוגבלות השכל האנושי בהיותו תלוי במושגי זמן, כמות ומקום, ואם לא היה תלוי בהם היה יכול להבין שאין פרדוכס כלל. לגבי יראת החטא: מסילת ישרים הוא ספר עמוק מאוד, ואינו ספר פשוט הלכה למעשה לכל אדם בדורות הללו. אי אפשר לקיים את דבריו בלי להבינם, ובלי להתאימם לגודל הנפש של האנשים בדורות הללו. הרב רוט, שמחבר ספרים על פירוש מסילת ישרים ומרצה הרצאות רבות עליו, מדגיש נקודה זו חזור והדגש. יש להבין מה הוא אומר, ויש ליישם למעשה, והיישום למעשה רחוק מאוד מאוד מאיתנו. והוא מדבר על בני ישיבה, קל וחומר לגבי אנשים מן היישוב, המסתובבים באינטרנט... המסילת ישרים מסמן איזה קו מטרה שיש לשאוף אליו, וההפנמה של רעיונותיו היא הדרך להתכוונן נכון למטרה הזו. אבל מי דיבר על להגיע אליה מהרגע להרגע? הרי זו משימת חיים של 120 שנה, שלא כ"א זוכה (אבל כ"א חייב להשתדל ולשאוף אליה). כך שהביאור אינו מעוות, אלא מעמיד את הדברים בפרופורציות המעשיות! רוב עמי הארצות של תקופת הלוצאטו, היו בדרגה רוחנית גבוהה יותר מתלמידי החכמים של היום... ובפרופורציה זו יש לתפוס את הדברים. כמו כן יש לדייק בדברים - לא נאמר במסילת ישרים שנשים אינן יכולות להגיע ליראת החטא וליראת הרוממות. אלא נאמר שיראת העונש היא זו המתאימה לנשים ולעמי הארצות. ובאמת, המשותף בין הנשים לבין עמי הארצות הוא העובדה שאין תורתם אומנותם. הם אינם עוסקים בעומק התורה, ומבחינה זו הם דומים. ובדור שלנו, תוכל לראות שגם נשים ועמי ארצות רחוקים מאוד מלהפנים את יראת העונש. ואילו תלמידי החכמים מתאמצים מאוד כדי להפנים אותה. באמת, כאשר אדם שלם, יראת העונש זה דבר פשוט. אדם יודע את בוראו, ומבין את עניין העונש - מה פשוט וקל מכך שיירא מפני בוראו שיענישו? פשוט וקל. אבל מיהו היום האדם השלם? אשמח להכירו. ומה פשוט וקל בידיעת הבורא, כאשר הסתר פנים נורא ואיום מעיק על נפש כל יהודי, ועל נפשות רבות באופן מיוחד? וכיצד קל להבין את העונש במצב של הסתר פנים, כאשר זועק לכל עין ולב עניין ה"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"? רק להיאחז באמונה שהקב"ה הוא טוב ומיטיב זו משימת חיים. יראת עונש? הדרך עוד רחוקה... אני מרגישה רחוקה מאוד מהפנמת יראת העונש, ואינני מרגישה כלל וכלל שהיא פשוטה וקלה. כלל וכלל לא.

 

[dafosh]

לפי הבנתי

א.יראת החטא קלה יותר מיראת הרוממות..מכוון שאדם מפחד מהעונש ואוהב שכר וזה יראת החטא שאם יחטא יקבל עונש ואם יעשה מצווה יקבל שכר וזה יותר קל להשיג מיראת רוממות , יראת הרוממות היא שאדם תמיד שם בליבו שהי``ת עכשיו לידו ורואה,שומע וכותב הכל..ובעצם אדם מפחד מרוממות ומכבוד הי``ת..ומעלה זו קשה להשיג... לנשים שדעתן קלות ולפשוטי עם קל להשיג יראת החטא מכוון שהם מאמינים בלב שלם ובאמונה תמימה שמה שהם עושים יקבלו עליו עונש/שכר ולכן קל להם להשיג מעלה זו אולם החכמים מפעילים תמוח וחושבימ מה יצא להם מזה וחושבים שהם מבינים טוב יותר..ומפעילים תמח לפני האמונה לכן פחות קל להם להשיג את יראת החטא..``איפה שהשכל נגמר שם האמונה מתחילה``

 

[Blackpanter1י]

אז בסופו של דבר יכמעט ואין לנו חופש בחירה...

אז איפה מקום השכר והעונש? ולגבי זה ש"הכל צפוי והרשות נתונה" הכוונה זה לא למעשים שלנו? ופחות בקשר לדברים כאלה כמו להתחתן ומספר הילדים... ואני חושב אבל שיש לי הוכחה בקשר לזה שאדם יכול לבחור לא להתחתן, כי אדם שלא יתחתן (והוא יכול) יחזור לפה בגלגול... והרי אם אין לו בחירה, אז למה שהוא יחזור לפה? בקשר למסילת ישרים זה לא עונה לי עזה העניין לצערי כתבת: "אולם החכמים מפעילים תמוח וחושבים מה יצא להם מזה וחושבים שהם מבינים טוב יותר..ומפעילים תמח לפני האמונה לכן פחות קל להם להשיג את יראת החטא" זה לא מה שכתוב בקטע שהבאתי "אמנם צריך שנקדים כי מיני היראה הם שנים שהם שלשה: האחת קלה מאד להשיגה אין דבר קל כמוהו והשניה קשה מן הכל ושלמותה כמו כן שלמות גדול מאד. יש יראת הענש, וזהו המין האחד, ויש יראת הרוממות, וזהו המין השני, שיראת החטא חלק שני ממנו.ונבאר עתה ענינים והבדליהם: יראת הענש כפשוטה, שאדם יירא מעבור את פי ה' אלהיו מפני הענשים אשר לעברות, אם לגוף ואם לנפש. והנה זאת קלה ודאי, כי כל אדם אוהב את עצמו ויירא לנפשו, ואין דבר ששירחיק אותו מעשות דבר אחד יותר מן היראה (יראת העונש*) שלא תבואהו בו איזה רעה, ואין יראה זו ראויה,(לחכמים שרמתם הרוחנית יותר גבוהה מהנשים) אלא לעמי הארץ ולנשים אשר דעתן קלה אך אינה יראת החכמים ואנשי הדעת" זה מה שכתוב בפררוש ואי אפשר לעוות את זה ולרשום דברים כמו dafosh כתב לדוגמא...ולא אכפת לי אם היום לחכמים או לנשים יש, או אין את זה... אני מדבר למה הייתה כוונת המשורר אז מתי שזה נכתב.

 

[dafosh]

אני לא יכולה להסביר בכתב

כדאי שתשאל רב.. ספרים כאלו אי אפשר להבין אותם כפשוטם..הדור ירד (אני יודעת את התשובה כי הסבירו לי אבל קשה להסביר אותה)

 

[אלי ו.]

כמה תשובות

1. באותה תקופה לא לימדו נשים ולפיכך היחס אליהן כאל בורות. רק במאה האחרונה החלו לתת לבנות חינוך תורני. 2. נגעת בפרדוקס הקלאסי של הבחירה החופשית ויכולתו של הקב"ה לצפות את מעשינו. נאמר רק שגם אם הקב"ה צופה את בחירתנו היא עדיין הבחירה שלנו ואכמ"ל.