כמה שאלות.

[שירה1992]

כמה שאלות. ../images/Emo140.gif

היי. אני עושה עבודה במדעים, והייתי רוצה לשאול כמה שאלות.

אני אשמח אם תענו.

1. מתי אתם מרגישים במיוחד את ההגבלות של המחלה? 2. האם החברים שלכם מתייחסים אליכם שונה בגלל המחלה? 3. עד כמה אתם חושבים שהמחלה מפריעה לכם בחיי היום יום? 4. האם אתם חושבים שכדאי שיידעו יותר על המחלה, ושמסעדות, חנויות ומקומות שמספקים אוכל יתחשבו בה יותר? 5. האם המשפחה תומכת, ומשתדלת להקל על הדיאטה נטולת הגלוטן? תודה.

 

[ליאורט1]

אני אענה

1. כשצריך "לאכול בחוץ", כלומר ביציאות, בחו"ל וכו 2. לא 3. מפריעה כשרוצים לצאת 4. בוודאי ובוודאי 5. בוודאי בוודאי ובוודאי

 

[אלפקה פקה]

עונה גם

1. בעיקר כשצריך לצאת למסעדות, ואז זה גם צליאק עם הצמחונות שלי... וחבר שלי נאלץ לעבור איתי ממסעדה למסעדה עד שאני מוצאת איזה תפוח אדמה אפוי

2. שונה?... לא חושבת. כבר סיפרתי פה שרצות על זה הרבה בדיחות, אבל אם לא היה לי את זה היו צוחקים עלי על משהו אחר. 3. לא ממש מרגישה שהיא מפריעה. ברור שמדי פעם אני מוגבלת בגללה, אבל לרוב אני דווקא מרוצה מההגבלה הזו שמונעת ממני לאכול שטויות. 4. כן!!! 5. בטח. בלי אמא שלי, לא היה לי בכלל מה לאכול

 

[leali]

כמה תשובות לשאלות

1. בארועים ,ביציאה למסעדות,בתי מלון וחו"ל 2. כן אבל מהפן החיובי שבמידה ומתארחים אצלהם מבררים מה אנחנו יכולים לאכול כדי לדאוג גם לנו. 3. צריך כל דבר לבדוק בזכוכית מגדלת כדי לא להכשל. 4. איזו שאלה בודאי!!! מודעות יותר -תקל יותר. 5. כן מעל ומעבר ראוי לצל"ש.

 

[noosh 19]

תשובות

1. מתי אתם מרגישים במיוחד את ההגבלות של המחלה? - שהעובדי דלפק או המלצרים לא מבינים מה זה. מה ש אני שואלת.. 2. האם החברים שלכם מתייחסים אליכם שונה בגלל המחלה? - לא 3. עד כמה אתם חושבים שהמחלה מפריעה לכם בחיי היום יום? - רק שיוצאים החוצה למסעדות בתי קפה חול וכו'.. 4. האם אתם חושבים שכדאי שיידעו יותר על המחלה, ושמסעדות, חנויות ומקומות שמספקים אוכל יתחשבו בה יותר? -ברור! 5. האם המשפחה תומכת, ומשתדלת להקל על הדיאטה נטולת הגלוטן? -אכן

 

[Reznik]

מצטרף../images/Emo13.gif

1. אני מרגיש את המגבלות בכל פעם שאני מתיישב לאכול. בתור אחד שהיה אוכל לחם ופחממות בכל הזדמנות, אני מגיש מאוד את המגבלה. אבל לאט לאט מוצאים את התחליפים הראויים 2. חברים שלי לא מתייחסים, שונה, אבל נוטים להתחשב בבחירת מקומות האכילה. 3. בעיקר כשאוכלים בחוץ, או בסתם בחירה של חטיף לנשנוש. 4. בוודאי, ככל שהמודעות גדולה יותר, כך יוצרו יותר מקומות שיספקו לנו את הדרוש. 5. כמו אלפקה, בלי אימא הייתי מת מתת תזונה.

 

[moria007]

וגם אני עונה!

1. אני מרגישה את ההגבלות כל פעם שאוכלים בחוץ, או בטיולים. 2. החברים שלי לא מתייחסים שונה, כבר התרגלו... אבל הם יותר מודעים למחלה, וכשבוחרים מסעדה או בית קפה, קודם כל בודקים אם יש לי מה לאכול ואז מחליטים אם להישאר או לא. 3. המחלה מפריעה לי מאוד בחיי היומיום, לפעמים זה קשה יותר ולפעמים פחות. תלוי במצב הרוח ובמדד הרעב שלי... 4. בוודאי שהייתי רוצה שתהיה מודעות למחלה, למרות שאני מרגישה שינוי קל בזמן האחרון, ואני גם משתדלת לתרום את תרומתי הקטנה, ובכל מקום שאני מבררת על האוכל, אני מסבירה למה אני שואלת, ושיש מחלה כזו, כדי שבפעם הבאה שיבוא צליאקיסט, הם כבר ידעו על מה מדובר. הלוואי שהיינו כמו מדינות מערביות כמו אנגליה, אוסטרליה, ארה"ב - שם יש מודעות אמיתית. 5. המשפחה תומכת, אם כי אני כבר "גדולה" ובאה הביתה רק פעמיים-שלוש בחודש, אז רוב הזמן אני מבשלת לעצמי... אבל השותפות שלי משתמשות באבקת מרק ללא גלוטן, כך שאת רוב הבישולים שלהן אני יכולה לטעום... שיהיה בהצלחה עם העבודה, וחג שמח!

 

[Raz110]

עונה

1.שיוצאים החוצה כמובן, לקניון או למקום אחר, טיול שנתי, אין מה לאכול.2.החברים שלי מתייחסים אליי מאד שונה, ואני לא אוהב את זה.3.המחלה מפריעה אבל לומדים להתרגל.4.בטח5.ברור

בבקשה

 

[פני בובה]

עונה גם

1. במיוחד כשמתארחים אצל אנשים או כשיוצאים (אני גם אלרגית לחלב ולא משתגעת על בשרים). 2. לא ממש מתייחסים שונה, אבל לפעמים יש קטעים לא נעימים עם אנשים מסויימים (לא בהכרח חברים). 3. מלבד מה שציינתי בסעיף 1 המחלה לא מפריעה יותר מדי אחרי שלומדים לחיות איתה. 4. רצוי מאוד מאוד 5. מאוד מאוד מאוד מאוד