אם הזכרת את זכות העשיר.
אז הנה נזכרתי עוד בזכות... בענין השליו שהיה עוף יוקרתי, מיוחד במינו, כתוב בגמרא (יומא פה ע"ב) רב יהודה משתכח ליה בי דני רב חסדא משתכח ליה בי ציבי רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא, יומא חד לא אייתי אמר מאי האי סליק לאיגרא שמעיה לינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני (חבקוק ג) אמר שמע מניה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל תלמידא. וחשבתי לכאורה למדנו שרב חסדא חמוה דרבא הוי, וכן בגמרא (חגיגה ה ע"א) רבא אמר זה המשגר לאשתו בשר שאינו מחותך בערבי שבתות והא רבא משגר שאני בת רב חסדא דקים ליה בגווה דבקיאה וכו', ומדוע זה אמר רבא בדיל רבה אכיל תלמידא, ושמא בדיל חמוה אכיל רבא. כשם שנהוג היה שאבי הכלה היה מתחייב לפרנז ולזון חתנו כך וכך שנים לאחר החתונה. ונראה לי במליצה שהאוכל אצל חמיו ובדיל חמוה, אינו אוכל מטעמים ומעדנים כשליו. וכאן כשרבא אכל שליו בשל רב חסדא, וודאי בדיל רבה אכיל תלמידא. גם חשבתי סתם בזה שרבא משגר בשר שאינו מחותך בערבי שבתות לאשתו דקים ליה דברתיה דרב חסדא דהוות בקיאה בניקור, אולי זה היה לאחר שנח נפשיה דרב חסדא, שעד אז היה מייתי ליה אריסיה דרבא שליו כל יומא, ולמה ליה בשר כשמזדמן ליה שליו שעדיפא בפשטות. ולפ"ז הרי בחיי רב חסדא כאשר רבא כל יומא מייתי ליה אריסיה שליו. ולא היה לאשת רבא טירחא מרובה בהכנת הבשר, ואם נאמר שהשליו היה בדיל חמוה דרבא, אולי חמוה דרבא רצה להקל לבתו אשת רבא בטירחת הכנת הבשר ולכן התפלל שיזדמן לחתנו השליו. אבל אם לרבא היה שליו כל יומא לא בדיל חמוה, אלא בדיל רבה, הרי שהקלת הטירחא בהכנת הבשר היה לא בשביל שאשתו הוות ברתיה דרב חסדא, אלא לפי דאיתא (ברכות יז ע"א) א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין וכו' ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. והיינו בדיל רבה אכיל רבא תלמידא, וזה שאשתו זכתה להקלה בטירחא שהיה לה שליו מן המוכן ולא בשר שצריך טירחא, היה בזכות שבעלה תלמיד חכם. נסחפתי בגינך. סליחה/תודה.
